פדק לד - דיני יולדת בשבת

 פדק לד - דיני יולדת בשבת

א. אשה העומדת ללדת הרי היא כחולה שיש בו סכנה ומחללין עליה את השבת לכל צרכיה. ומותר להסיעה ברכב בשבת לבית התולים.

ב. כשמחללים שבת על יולדת יש לעשות המלאכות ככל האפשר בשינוי, כדי למעט ככל האפשר בחילולי שבת, ובלבד שהדבר לא מעכב את הצלתה או הצלת העובר. ולכן אם יש צורך להדליק חשמל, ידליקוהו במרפק, ואם יש צורך לטלפן לאמבולנס, יגביה השפופרת באמצעות מקל או במרפק. [והטעם שאנו מצריכים לעשות בשינוי ביולדת ולא בשאר פיקוח נפש הדוחה את השבת, הוא מפני שכאב היולדת הוא דבר טבעי, ואין אחת מאלף שמתה מחמת הלידה, ולכן החמירו בה לעשות בשינוי]. כל זה בשעת הלידה דוקא, דאז הוי דבר טבעי, אבל עד שעת הלידה דינה כחולה שיש בו סכנה לכל הדברים.

ג. אשה המרגישה צירי לידה בערב שבת, ראוי לה שתלך לבית החולים כבר מערב שבת, שמא יתחזקו צירי הלידה בשבת, ותצטרך לנסוע לבית החולים בשבת. ורצוי שתשיג מערב שבת את כל המסמכים הנצרכים לה לקבלתה לבית החולים, ותמלא אותם מערב שבת, כדי למעט בחילולי שבת. וכמו שכתב [בכיוצא בזה] בספר חסידים (סימן תתנה), והובאו דבריו במשנה ברורה (סימן של סק"א): שמן הראוי לאשה שהגיעה לחודש התשיעי להריונה, להזמין בכל ערב שבת את כל הדברים הנצרכים לה, שמא תזדמן לידתה בשבת ולא תצטרך לחלל שבת. ע"כ. וכן תשאיר אור דלוק בביתה, כדי שלא יצטרכו להדליק את האור בשבת.

ד. כל הנוסעים בשבת לצורך פיקוח נפש, ובכללם יולדת הנוסעת לבית החולים, יקפידו שלא להכנס למכונית דרך דלת שנדלקת נורה עם פתיחתה. ואדם שיודע מערב שבת שיתכן ויצטרך לנסוע ברכבו בשבת עבור יולדת או חולה שיש בו סכנה, נכון שידאג לסדר מערב שבת שהאור לא ידלק עם פתיחת הדלת. [וכגון שיסיר את המנורה מהרכב].

ה. הדבר ברור שכל מה שהתירו ליולדת לנסוע ברכב בשבת, הוא דוקא אם בית החולים רחוק ממקום מגוריה, ואי אפשר לה ללכת ברגל, או שיש לחשוש שמא בהמשך הדרך היולדת תיקלע לחשש סכנה, אבל אם האשה מסכימה להירשם בבית חולים הקרוב לביתה כדי שאם תלד בשבת תוכל ללכת לשם ברגל, בודאי דעדיף טפי. ו)

ו. בעל רכב שהסיע את האשה היולדת לבית החולים אינו רשאי לחזור ברכבו בשבת, הואיל ואין כאן יותר ענין של פיקוח נפש. אבל נהג אמבולנס מותר לו לשוב למקומו, הואיל ויתכן שיצטרכו לו עבור חולה אחר. והרי אפילו ספק של פיקוח נפש דוחה שבת, כמבואר ביומא (פה:). ואמנם כל זה באופן שאין אפשרות להודיע לנהג באמצעות מכשיר קשר, או שהמקום אליו הוביל הנהג את החולה הוא מרוחק מעיר, ואם יצטרכו לו להצלת חולה אחר הדבר עלול לעכבו בזמן יקר, וכדומה, אבל הא לאו הכי גם נהג אמבולנס אין לו לחזור לבסיסו אחר גמר הנסיעה.

ז. עם גמר הנסיעה אסור לכבות את הפנסים של המכונית, כי הרי אין בזה צורך לחולה. ובשעת הנסיעה עצמה בלילה, מותר לכוון את פנסי המכונית כפי הצורך כדי למנוע סכנת תאונה. וטוב שלא להדליק את האור הגדול, גם כדי למנוע הדלקה נוספת על לוח הבקרה.

ח. לאחר שהגיעו לבית החולים בשבת, ראוי שלא לכבות את מנוע הרכב, אבל מותר לגרום שהמנוע יכבה מעצמו, ואם אין אפשרות לגרום שהמנוע יכבה מעצמו, ויש חשש שאם ישאר המנוע פועל יגרום הדבר לאסון בנפש ח"ו, מותר שיכבה בעצמו את המנוע. אבל אם אין חשש לאסון, אין להתיר אף אם יש חשש להפסד גדול. ויש אומרים שמותר לכבות את המנוע בעצמו, גם באופן שאם לא יכבה את המנוע יבא לידי הפסד גדול שהמנוע ישרף, מפני שאם לא נתיר לו, עלול להמנע מלהציל חולה שיש בו סכנה, ומפני פיקוח נפש התירו סופן משום תחלתן. ולהלכה, אם יושב גוי בפתח ביה"ח ימסור לו המפתחות שיכבה את המנוע. ואם ירצה מעצמו לנסוע ולהחנות את הרכב רחוק מהשער, אין צריך למחות בידו. ואם אין שם גוי, יחנוק את המנוע תוך כדי סיום הנסיעה, כשמגיע לבית החולים. ואם אי אפשר בלא זה הסומך על המקילים במקום הפסד גדול יש לו על מה שיסמוך.

ט. מותר לבעל להצטרף לנסיעה לבית החולים עם אשתו היולדת, בשבת, גם אם נמצא אדם אחר במכונית שיכול לטפל בה במקרה הצורך, דחששו חכמים שמא תיטרף דעתה עליה אם לא יתלוו אליה לבית החולים.

י. הנוסעת בשבת ללדת, והיתה בנסיעה בין עיר לעיר שיעור מהלך פרסה, צריכה לומר תפלת הדרך, ואין זה בכלל איסור שאלת צרכיו בשבת.

יא. אם שואלים אותו בכניסה לבית החולים על שם החולה ופרטיו השונים, ואינו יכול לפוטרם במתן ערבון וכדומה, מותר לו להשיבם. דפיקוח נפש דוחה גם איסור מסייע בידי עוברי עבירה.

יב. אם כבה האור, ויש צורך להדליקו כדי לטפל ביולדת, בודאי שיש להדליק את האור בשבת, ויש אומרים שעדיף להדליק מנורת פלורוסנט מאשר נורה רגילה שבה חוט הלהב גדול יותר. ויש חולקים. והעיקר הוא להעדיף מנורה רגילה מפלורוסנט. ואם יש קטן יבקשוהו שהוא ידליק את האור. ועדיף שאדם זר יבקש זאת ממנו, ולא אביו ואמו המצווים על חינוכו. ואם אין שם אדם זר אין להתעכב בשביל זה.

יג. יולדת המתכוננת לנסוע לבית החולים סמוך לכניסת השבת, אין לה להדליק נרות שבת בברכה, בביתה, אלא אם כן נשאר אדם בבית שיהנה מאור הנרות. ואשה שילדה וחזרה לביתה בערב שבת, מותר להביא אצל מטתה את נרות השבת כדי שתדליקם שם, ואחר כך יוליכום למקומם.

יד. יש אומרים שמותר ליילד בשבת גם אשה גויה, למרות חילולי השבת הכרוכים בזה, אם ההימנעות מזה עלולה לגרום לאיבה, ולחשש שהדבר יוודע והגוים יתנקמו ביהודים שלא ליילד אשה יהודיה, ויבואו לידי סכנה. ולדינא טוב לעשות כן על-ידי שנים, באופן שיהיה שנים שעשאוה שאינם חייבים מן התורה. ואם אי אפשר לעשות כן על-ידי שנים, יש לסמוך על סברת המקילים, בפרט בזמן הזה שיש פרסום רב ומיידי בכלי התקשורת.

טו. אשה בעלת תשובה שהרה באיסור, וכרעה ללדת ביום שבת, אף אם הולד הוא ממזר מחללין עליה שבת ככל יולדת.

טז. אשה נקראת יולדת שמחללין עליה את השבת [לפעולות הלידה והכרוך בזה] משעה שתשב על המשבר, או משעה שהדם שותת ויורד, או משעה שאין בה כח ללכת בכוחות עצמה, אלא בסיוע חברותיה. וכשהופיע אחד מהסימנים הנז' מחללין עליה את השבת. ולענין להביאה לבית החולים הכל תלוי לפי הענין והמרחק.

יז. אם הרופא קובע שצריכה כבר לחלל את השבת, אף שאין לה עדיין הסימנים הנ"ל, מותר לחלל שבת. ומה שאמרנו שמשעה שמרגישה צירי לידה מותר לחלל עליה את השבת, היינו לענין נסיעה לבית החולים, אבל לא לשאר דברים.

יח. במשך כל שלשת הימים שאחר הלידה, מחללין עליה את השבת, ואפילו אמרה איני צריכה אין שומעין לה. ומהיום השלישי עד היום השביעי, מחללין את השבת על פיה אם אמרה צריכה אני. ואם אמרה איני צריכה שומעין לה. ומכאן ואילך אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת. אלא עד שלושים יום דינה כחולה שאין בו סכנה. ואם אמרה צריכה אני מותר לעשות עבורה את כל צרכיה, בדברים הכרוכים בחילול שבת, רק על-ידי גוי.

יט. כל אלו הימים משערים אותם מעת לעת משעת הלידה, דהיינו שבעים ושתים שעות דינה כמסוכנת, ומותר לחלל עליה את השבת אפילו במלאכות דאורייתא, אף אם אמרה איני צריכה. ואחר שלשה ימים מעת לעת עד סוף שבעה ימים מעת לעת, אם אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת, אבל אם שתקה ולא אמרה כלום, מחללים עליה את השבת.

כ. אשה מעוברת שנהרגה ל"ע בשבת, כגון שנפלה ממקום גבוה, או שפגע בה רכב וכדומה, הזריז לחתוך את בטנה ולהוציא את הולד הרי זה משובח, כל שיש לתלות שהולד עדיין חי. ואף אם ימצאוהו מת, אין צריך כפרה על שחיללו את השבת שלא לצורך. [וכן היושבת על המשבר ומתה קודם הלידה, מביאים סכין בשבת אפילו דרך רשות הרבים, וקורעים את בטנה להוציא את הולד, שמא ימצא חי].

כא. תינוק שנולד בשבת, מחללין את השבת עבורו לכל הנצרך לו, ואין הבדל בין אם נולד בחודש השמיני או בחודש התשיעי להריון, כי בזמנינו מעשים בכל יום שנותנים תינוקות שנולדו קודם זמנם באינקובטור, והם חיים וקיימים, ולכן חלילה להחמיר בספק נפשות, והמחלל שבת עבורם הרי זה זריז ונשכר, וישא ברכה מאת ה'.

כב. כשיש בשבת יולדת שמרגישה חבלי לידה, או כל מקרה אחר שיש בו חשש פיקוח נפש, מצוה להזדרז לקחת את היולדת או החולה לבית החולים, או להזמין דרך הטלפון אמבולנס או רכב אחר שיסיעם מיד לבית החולים

פרק מד - הלכות ספירת העומר ושבועות לנשים

פרק מד - הלכות ספירת העומר ושבועות לנשים

א. נשים פטורות ממצות ספירת העומר, הואיל ויש למצוה זו זמן קבוע מן התורה. וכל מצוה שהתורה [או חכמים] קבעה לה זמן הנשים פטורות ממנה. ואפי׳ אם הנשים רוצות להחמיר על עצמן ולברך על ספירת העומר, אינן רשאות לנהוג כן. ואם רצו לספור את העומר בלי ברכה, אף שלפי הפשט הן רשאות, אך על פי הסוד טוב שהנשים לא תספורנה ספירת העומר אף בלי ברכה.

ב. מותר לנשים להסתפר בימי העומר, שאין המנהג שלא להסתפר ולהתגלח עד ל"ד בעומר, אלא לאנשים, ולא לנשים. אבל בשאר דיני אבלות הנהוגים בימי העומר, איש ואשה שוין בהם, וכגון שלא לשמוע שירה מכלי שיר [אף מהקלטה] עד ל"ג לעומר, ושלא לברך שהחיינו על בגד חדש. וכשיש צורך ילבשו את הבגד החדש בשבתות שבימי הספירה, ויברכו עליו שהחיינו.

ג. נהגו הנשים להמנע מעשיית מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה ואילך. ויש אומרים שאינן אסורות אלא עד אחר שיספרו האנשים את העומר, ומכל מקום אין למחות בנשים שנהגו לארוג ולתפור בזמנים אלו, שהכל תלוי במנהג, ואין בזה שום חיוב כלל, ומי שלא נהג לא נהג. וכל שכן שאין להחמיר על נשים המתפרנסות ממלאכת הסריגה ותפירה וכיו׳׳ב.

ד. מה שנהגו להשאר ערים כל הלילה בליל חג השבועות, וללמוד סדר התיקון, אין מנהג זה אלא לאנשים, אבל הנשים אינן צריכות לנהוג כן, שהרי הן פטורות ממצות תלמוד תורה.

פרק מה - הלכות יום טוב וחול המועד לנשים

 פרק מה - הלכות יום טוב וחול המועד לנשים

א. גם האשה צריכה לאכול פת בליל יום, וביום טוב שחרית, ואומרת יעלה ויבוא בברכת המזון. וכבר נתבאר לעיל נעמוד תקסא] שאם טעתה ולא אמרה יעלה ויבא בברכת המזון, דינה שוה לאיש, שאם נזכרה אחר שאמרה ברוך אתה ה׳ כדי לחתום בונה ירושלים, תסיים למדני חוקיך, ותאמר יעלה ויבא ותחתום בונה ירושלים. ואם חתמה בונה ירושלים, תאמר שם ברכת אשר נתן וכו׳ וחותמת ברוך אתה ה׳ מקדש ישראל והזמנים. ואם התחילה בברכה רביעית, ונזכרה קודם שאמרה תיבת לעד, [או תיבת האל] תסיים אשר נתן וכו', ותחזור לברך ברכת לעד. ואם אמרה תיבת לעד, שוב אינה חוזרת.

ב. אשה שטעתה בברכת המזון בליל פסח ולא אמרה יעלה ויבא, דינה כדין האיש, כנזכר לעיל [עמ׳ תקס]. אבל בליל סוכות דין האשה כדין שאר ימים טובים.

ג. אף הנשים חייבות בשמחת יום טוב, ויש אומרים שאין מצוה על האשה לשמוח ביום טוב, אלא המצוה על בעלה שישמחנה, אך העיקר לדינא שהחיוב הוא על הנשים עצמן לשמוח ביום טוב, ולא על הבעלים לשמחן. אלא שאם יש באפשרותם צריכים לקנות להם בגדים כדי לשמחן.

ד. גם בזמן הזה מצוה מן התורה לקיים מצות "ושמחת בחגך" באכילת בשר ושתיית יין. ואף על פי שעיקר המצוה בבשר בהמה, מי שאינו יכול לאכול בשר בהמה מטעמי בריאות או כשרות, יכול לקיים מצות שמחה בבשר עוף. ומצוה לשמח את הנשים בראוי להן, דהיינו בבגדים ותכשיטים נאים, ואת הקטנים בראוי להם, בקליות ואגוזים מגדנות וממתקים.

ה. אסור לאפות או לבשל מיום טוב לחול, ואפילו למוצאי יום טוב אסור, ואפילו מיום טוב לשבת אסור לבשל בלי עירובי תבשילין. וכן אסור לבשל מיום טוב ראשון ליום טוב שני, אפילו בשני ימים טובים של ראש השנה, ואפילו דבר שאינו מלאכה, רק טירחא בעלמא כגון הדחת קערות וצלחות, וסידור הכסאות והשולחנות.

ו. מותר לאשה לבשל קדירה מלאה בשר או דגים קודם סעודת הצהרים, אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת, ואף על פי שעיקר כוונתה לצורך החול. ומכל מקום צריכה להזהר שלא תאמר בפירוש שעושה לצורך חול. אבל אחר סעודת צהרים אסור לה לבשל לצורך הלילה על מנת שתאכל כזית אחת מן הקדרה. ו)

ז. אשה שעברה ובישלה מיום טוב לחול, בין שעשתה כן במזיד, בין שעשתה כן בשוגג, לצורך חול בלבד, בין שעשתה בהערמה, התבשיל מותר באכילה.

ח. מותר למדוד תבלין לפני נתינתן לקדרת הבישול בכדי שלא יקדיח תבשילו, והוא הדין למלח, אבל לשקול בשר אפילו בביתו לדעת כמה יבשל, ואפילו אינו שוקל במשקל הרגיל אלא שוקל לעומתו כף או סכין אסור. אבל אם שוקל לצורך מצוה כגון שרוצה לשקול הכזיתות של המצה והמרור בליל פסח וכדומה, יש להתיר לשקול ביום טוב. וכן אין מודדין אורז כדי לבשל אלא יקח באומד הדעת.

ט. אסור לכבות ביום טוב. אבל מותר להנמיך את האש בגז, בכדי שהתבשיל שעליו יתבשל יפה. אבל לכבות לגמרי אסור. אך רשאי לכבותם על ידי גרמא, שימלא קומקום קטן של מים על כל גדותיו, ויניחהו על האש עד שירתח, והמים יגלשו על ידי רתיחתם וישפכו על האש ויכבוה. ואחר כך יוכל גם כן לסבב את הכפתור של הגז למנוע זרימת הגז. והמים שרתחו ישתמש בהם לשתיית קפה או תה. וכן מותר לכוין שעון שבת שבבוא השעה המתאימה יכבה את הגז על ידי משיכת ברז הבטחון של הגז (כדרך שמכבה החשמל). ואסור לסגור הברז הראשי של הגז הדולק, כדי שיכבה.

י. יום טוב שחל להיות בערב שבת אסור לבשל או לאפות לצורך השבת, אלא על ידי עירוב תבשילין, דהיינו שיניחו פת ותבשיל מערב יום טוב לשבת, בכדי שיהיה ניכר שאינו מתחיל בבישול ובאפייה שאינם לצורך יום טוב בעיצומו של היום, אלא הוא רק כגומר מלאכת אוכל נפש, לאחר שהתחיל בה מערב יום טוב. ולכן צריך להניח לכתחילה פת ותבשיל מערב יום טוב, ובדיעבד אם לא הניח לצורך העירוב אלא תבשיל בלבד, מותר לאפות ולבשל ביום טוב לצורך השבת. אבל אם הניח פת בלבד, יש להקל על כל פנים לאפות.

יא. גם הנשים צריכות לעשות עירובי תבשילין, שאף שהיא מצוה [דרבנן] שהזמן גרמא, אפילו הכי צריכות לעשות עירובי תבשילין. ולכן אם היא מתגוררת לבדה או שאץ בעלה בבית, תעשה העירוב כפי הדין, ותברך על העירוב כרץ. ואם אינה בקיאה לעשות עירוב, תבקש משכן שיהיה שליח שלה לעשות עירוב תבשילין, ויעשה העירוב מתבשיל ופת שלה, או שמכה לה את האוכל שעושה ממנו עירוב תבשילין בשבילה. רש מי שכתב שלא מועיל שליה בעירוב תבשילין, אך אין דבריו נכונים לדינא.

יב. בת נשואה המתארחת ביום טוב ובשבת אצל הוריה, או אצל חמיה וחמותה, אינה צריכה לעשות לעצמה עירובי תבשילין, הואיל והיא סמוכה על שלחן הוריה, או חמיה וחמותה. ויכולה לעזור בבישול ביום טוב, על סמך העירוב של בעל הבית.

יג. אם אין מבשלים כלל ביום טוב, אלא מכינים את כל התבשילים מערב יום טוב, ובליל יום טוב מניחים התבשיל על הפלאטה לחממו, אפילו הכי צריך לעשות עירובי תבשילין, לצורך הדלקת נר שבת, אלא שבאופן כזה יניחו עירובי תבשילין בלי ברכה.

יד. אף על פי שהנשים אסורות בעשיית מלאכה בחול המועד, כדין האנשים, מכל מקום מותר לה לעשות כל תכשיטיה שדרכה לעשותם בימות החול. ולכן מותר לה להסתרק ולקלוע שערות ראשה, וכדומה. ומותר לאשה לעשות מלאכת דבר האבד, שיהיה לה הפסד אם לא תעשה אותה מלאכה בחול המועד.

טו. מותר לגהץ את הבגדים בחול המועד. וכן מותר לצחצח נעלים בחול המועד.

טז. מותר לגזוז צפרנים בחול המועד אפילו במספרים, בין צפרני היד בין צפורני הרגל. והאשכנזים מחמירים בזה, אם לא לצורך טבילת מצוה.

יז. אסור לכבס בחול המועד, אבל מטפחות אף וידים מותר לכבסם. וכן בגדי הקטנים, ומכל מקום לא יכבסו להם אלא בגד אחד הנחוץ ביותר. ובגדים וחיתולים של הפעוטות הרכים, מותר לכבסם אפילו הרבה בבת אחת. אבל בגדי הגדולים אין לצרפם לבגדי הפעוטות ולכבסם במכונת כביסה. אולם בגדים הסמוכים לבשר המתלכלכים על ידי זיעה, מותר לכבסם במכונת כביסה במועד.

יח. המנהג פשוט אצלינו להתיר הדחת ושטיפת הרצפה בחול המועד. ובגמר ההדחה מותר לסחוט את המטלית.

יט. מותר להתרחץ בסבון ולהסתרק ולחפוף הראש בחול המועד.

פרק מב - הלכות ד׳ פרשיות ופורים לנשים

פרק מב - הלכות ד׳ פרשיות ופורים לנשים

א. יש אומרים שגם הנשים צריכות לבוא לעזרת נשים בשבת זכור כדי לשמוע קריאת פרשת זכור, הואיל ומן התורה אין זמן קבוע למצות זכירת מעשה עמלק. ויש אומרים שהואיל ועיקר מצות זכירת עמלק אינה אלא כדי לבוא לידי מעשה, דהיינו להלחם בעמלק, מלחמה בפועל, ונשים לאו בנות מלחמה הן, לכן פטורות הנשים מקריאת ומשמיעת פרשת זכור. ואף על פי שהנשים שמקילות בזה יש להן על מה שיסמוכו, מכל מקום המחמירות לבוא לעזרת נשים לצאת ידי חובת קריאת פרשת זכור אליבא דכולי עלמא תבא עליהן ברכה. ומותר להוציא ספר תורה במיוחד לנשים [בשעות שלאחר התפלה] לקרוא להן בפרשת זכור בלי ברכה.

ב. מעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בתענית אסתר. ומעוברת שאמרו היינו כשהוכר עוברה, שהוא משלשה חדשים ומעלה, ומכל מקום אם סובלת מהקאות ומיחושים או חולשה רבה מותר לה לאכול גם בטרם מלאת לה שלשת חדשי הריונה, ובפרט לאחר ארבעים יום ליצירת הולד. ומינקת שאמרו אפילו אם פסקה להניק את בנה, כל שהיא תוך כ"ד חודש ללידתה ומרגישה חולשה יתרה, הרי היא פטורה מלהתענות. וכן אשה שהפילה פטורה מלהתענות תוך שלשים יום להפלתה. ואין צריך לומר שיולדת תוך שלשים יום פטורה מלהתענות, ואינה רשאית להחמיר על עצמה. ו) וכן חולה שאין בה סכנה פטורה מתענית זה ואינה רשאית להחמיר על עצמה.ואפילו מי שתקפתה חולשה יתרה אינה צריך להתענות.ואפילו מי שאינה אלא מצטערת מכאב עינים לא תתענה, וכשתבריא תפרע תעניתה, אלא אם כן אכלה על פי פקודת רופא שאז אינה צריכה לפרוע התענית.וכן מעוברות ומניקות וחולה אפילו אין בה סכנה אינם צריכים לפרוע התענית.אבל הבריאים, בין אנשים בין נשים, לא יפרשו מן הצבור. ואפילו מי שבא בדרך וקשה עליו התענית ידחוק עצמו ויתענה.

ג. כלה בתוך שבעת ימי המשתה שלה לא תתענה בצום "תענית אסתר".

ד. הכל חייבים בקריאת המגילה אנשים נשים וגרים. ולכן הנשים שאינן יכולות לבוא לבית הכנסת לשמוע מקרא מגילה מהשליח צבור, או שאינן יכולות לשמוע קריאתה היטב מפי הקורא, מפני ההפרעות שבבית הכנסת במקום שמכים המן וכיו"ב, חייבות לשמוע קריאתה מפי אדם הבקי בקריאתה. וכן אמרו חז"ל: נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנם.ר׳ יהושע בן לוי היה מכנס כל אנשי ביתו וקורא לפניהם. ר׳ יונה היה מתכוין לקרותה לפני הנשים שבביתו, שהכל היו בספק, והכל חייבין בשמיעה.ואף על פי שכבר יצא האיש ידי חובת קריאת המגילה בקריאה שבבית הכנסת, חוזר וקורא המגילה בביתו להוציא את הנשים ידי חובתן. ואין הנשים צריכות לבא לבית הכנסת לשומעה ברוב עם.

ה. הקורא את המגילה בבית להוציא את הנשים צריך לברך להן ברכות המגילה, כשם שמברכים האנשים בבית הכנסת. וכן המנהג פשוט בעיה"ק ירושלים ת"ו. וכן יש להנהיג בכל מקום. [ולענין ברכה שאחר המגילה, ראה להלן סעיף ז׳].

ו. אף מי שבירך כל הברכות וקרא המגילה בבית הכנסת, יכול לחזור ולברך הברכות כולם, לרבות ברכת שהחיינו, להוציא את הנשים בביתו.

ז. הקורא ביחיד או החוזר לקרותה לפני הנשים, אף על פי שמברך לפניה כל הברכות, מכל מקום לאחריה אינו מברך, שאין ברכה אחרונה אלא מנהג, ולא תיקנו לאומרה אלא בצבור. ומכל מקום אם יש שם עשר נשים ששומעות המגילה לצאת ידי חובה רשאי הקורא לברך לאחריה, כיון שעכ"פ יש בזה פרסומי ניסא.

ח. יש אומרים שאף על פי שהנשים חייבות במקרא מגילה, אינן מוציאות את האנשים ידי חובתם.ויש חולקים ואומרים שהנשים יכולות להוציא את האנשים ידי חובה.ואף על פי שהעיקר כדעה אחרונה.טוב לחוש לסברא ראשונה, אלא אם כן בשעת הדחק.

ט. אסור לאכול קודם קריאת המגילה, ואין חילוק בזה בין קריאת המגילה של לילה לקריאת המגילה של יום. ולכן יזהרו הנשים שלא לאכול ביום פורים עד שיבאו בעליהן מבית הכנסת לקרות להן המגילה ולהוציאן ידי חובתן. ומכל מקום מותר לטעום פירות קודם קריאתה, וכן פחות מכביצה פת או עוגה, ולשתות תה או קפה. ואשה המחמירה שלא לטעום כלום קודם מקרא מגילה, תבוא עליה ברכה. והיושבת בתענית וקשה לה להשאר בתענית ליל י"ד בפורים דפרזים עד אחר קריאת המגילה, תטעם פחות מכביצה פת או עוגה, או תטעם פירות אפי׳ יותר מכביצה.

י. גם הנשים יתנו מעות "זכר למחצית השקל". ולכן כל איש שיש יכולת בידו יתן בעדו ובעד אשתו ובניו ובנותיו הסמוכים על שלחנו סך הנ"ל לכל אחד. ואם אין ידו משגת כל כך, יתן הסכום הנ"ל בעדו, ובעד כל אחד מבני ביתו מטבע יותר קטן [חצי שקל] כפי כחו. כי כאיש גבורתו. ומעות הללו שהם זכר למחצית השקל ינתנו לטובת מוסדות של תורה ולישיבות שמגדלים בהם תלמידי חכמים, שמיום שחרב בית המקדש אין להקב"ה בעולמו אלא ד׳ אמות של הלכה.

יא. אשה חייבת במשלוח מנות, ותשלח לרעותה.וגם אשה נשואה אינה יוצאת במשלוח מנות של בעלה בלבד.וטוב שלא ישלחו איש לאשה, ואשה לאיש, פן יבואו לידי ספק קידושין, אלא ישלחו איש לאיש ואשה לאשה.והבנות מגיל י"ב שנה ומעלה, אף שסמוכות על שולחן הוריהן, חייבות במשלוח מנות לחברותיהן.

יב. אסור לאשה להתחפש בפורים לגבר, ואין לה ללבוש בגדי גבר, ואפילו כובע של איש, שלא לעבור על איסור לא יהיה כלי גבר על אשה.

יג. יש מי שאומר שאם האשה לובשת רק בגד אחד של איש, כגון כובע לבדו, ושאר הבגדים הם כהוגן, יש להקל. ולדינא נכון להחמיר גם בזה.

יד. אשה השולחת משלוח מנות לילדה קטנה, או לילד קטן, לא יצאה ידי חובה, לא יצאה ידי חובת משלוח מנות, וצריכה לחזור ולשלוח מנות לגדולה.

טו. נשים חייבות בכל המצוות הנוהגות בפורים, במתנות לאביונים, בסעודת פורים ביום, ומן הדין אינן צריכות לאכול פת בסעודת פורים, ויש אומרים שאין הנשים חייבות בשתיית יין בפורים, שאין דרכן של הנשים בשתיית יין.

אוצר הדינים לאשה הרב יצחק יוסף שליט"א תוכן עניינים

אוצר הדינים לאשה הרב יצחק יוסף שליט"א תוכן עניינים

פרק א - מהלכות השכמת הבוקר ונטילת ידים

פרק ב - דין לבישת בגדים וכיסוי הראש

פרק ג - דין ברכת אשר יצר

פרק ד - מהלכות ציצית ותפילין

פרק ה - מהלכות ברכות השחר וברכות התורה

פרק ו - דין מאה ברכות לנשים

פרק ז - דין ברכות התורה לנשים

פרק ח - מהלכות פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע

פרק ט - חיוב נשים בתפלה, ודיני תפלה

פרק י - מהלכות נטילת ידים לסעודה

פרק יא - מהלכות סעודה וברכת המזון

פרק יב - מהלכות ברכות, ברכת הגומל, ושהחיינו

פרק יג - מהלכות מנחה וערבית לנשים

פרק יד - דיני ערב שבת

פרק טו - דיני כניסת שבת

פרק טז - הלכות הדלקת נרות שבת

פרק יז - הדלקת נרות במועדי השנה

פרק יח - מהלכות קידוש

פרק יט - דין נשים בסעודות שבת, ודין התפלות

פרק כ - חיוב נשים בהבדלה

פרק כא - עניני הוצאה, בדברים השייכים לנשים

פרק כב - ניקוי בגדים, כביסה ותליית כביסה בשבת

פרק כג - ניקיון הבית והכלים בשבת

פרק כד - דיני הדחת כלים וטבילתן בשבת

פרק כה - תכשיטי אשה

פרק כו - שכר שבת ודיבור חול

פרק כז - מדיני מוקצה [ש"ע סימן שח]

פרק כח - טיפול בילדים בשבת

פרק כט - הנהגות למי שיש בביתה עוזרת נכריה

פרק ל - בדיני שהייה וחזרה

פרק לא - קצת מהלכות בישול המצויות

פרק לב - הכנת מזון בשבת

פרק לג - דיני חולה בשבת

פדק לד - דיני יולדת בשבת

פרק לה - דיני רחיצה בשבת

פרק לו - דיני ערב ראש חודש

פרק לז - החייבים בברכת הלבנה

פרק לח - הלכות ראש השנה ועשי"ת

פרק לט - הלכות יום הכיפורים

פרק מ - הלכות סוכה ולולב

פרק מא - מהלכות חנוכה

פרק מב - הלכות ד׳ פרשיות ופורים

פרק מג - הלכות פסח

פרק מד - הלכות ספירת העומר ושבועות

פרק מה - הלכות יום טוב וחול המועד

פרק מו - מהלכות תענית י"ז בתמוז ובין המיצרים

פרק מז - מהלכות תשעת באב

פרק מח - קצת מהלכות מליחה

פרק מט - מהלכות בשר בחלב

פרק נ - הלכות חלה

פרק נא - מהלכות נדרים

פרק נב - מהלכות כיבוד אב ואם

פרק נג - מפני שיבה תקום

פרק נד - תלמוד תורה

פרק נה - מהלכות מזוזה

פרק נו - פרטי דינים ביורה דעה ואבן העזר

פרק נז - מהלכות ביקור חולים ואבלות

פרק נח - הלכות נישואין

פרק נט - עניני חנוכת הכית

פרק ס - קונטרס "קדושים תהיו" - הנהגות צניעות לאשה ולבת

פרק א - הלכות השכמת הבוקר ונטילת ידים

פרק א - הלכות השכמת הבוקר ונטילת ידים

א. כאשר האשה מתעוררת מהשינה בבוקר, יש לה להמתין קימעא, ולא לעמוד בפתאומיות, כי הדבר מזיק לבריאות. ואמנם הסכנה היא דוקא בעומדת על רגליה מיד, אבל בקמה ממטתה להתלבש וכדו', ואינה עומדת על רגליה מיד, אלא נשארת יושבת במטתה, אין בכך סכנה.

ב. מיד כשתיעור משינתה תעיד על עצמה אמונתה בבורא יתברך, ותאמר: "מודָה אני לפניך וכו'". וגם תרגיל את הבת לומר מודָה אני. שמכיון שזו היא הודאה להשם יתברך שהחזיר את הנשמה, גם האשה צריכה להודות על כך ולומר מודה אני. ותפסיק בין תיבת בחמלה, לרבה אמונתך.

ג. אף שהאשה עדיין לא נטלה ידיה ויש על הידים רוח רעה, אפילו הכי מותר לה לומר "מודָה אני" קודם הנטילה. וגם אם יש לכלוך בחדר ואי אפשר לומר שם דברי תורה, אפילו הכי תאמר נוסח מודה אני.

ד. קטן היודע לדבר, טוב ונכון שההורים ירגילוהו לומר בקומו משנתו, "מודה אני לפניך וכו'".

פרק ב - דין לבישת בגדים וכיסוי הראש

פרק ב - דין לבישת בגדים וכיסוי הראש

א. קטן שהוא בר הבנה יש להרגילו עוד מקטנותו להתלבש בצניעות.

ב. גם האשה טוב שתנעל בתחלה מנעל ימין, ואחר כך תנעל מנעל שמאל, ותקשור של שמאל תחלה, ואחר כך תקשור של ימין. ויש אומרים דכיון שהאשה אינה מניחה תפילין, ואף מוחין בידה שלא תניח תפילין גם אם רצונה בכך, נועלת וקושרת של ימין תחלה.

ג. כשמסירים את המנעלים מהרגלים, אין להניחן הפוך, אלא תניח המנעלים על הקרקע כרגיל.

ד. כתבו הפוסקים, שאיש לא יקנח עצמו ביד ימין, ואחד הטעמים הוא כיון שביד ימין הוא קושר את התפילין על ידו השמאלית. וטעם זה אינו שייך אצל נשים, כיון שאינן מניחות תפילין. ומכל מקום גם אשה נכון שתקנח ביד ימין, כיון שיש עוד טעמים לדין זה, ושאר הטעמים שייכים גם לגבי נשים.

ה. יש לחנך את הילדים הקטנים [מזמן שמתחילים ללכת, ולכל הפחות מגיל שלש אחר התספורת] להרגילם שיהיה ראשם מכוסה בכיסוי ראש.

ו. יש ליזהר מאד בקדושת הספרים, ומי שאינו נזהר בקדושתם, כגון שנותן גרף של רעי באותו חדר שהספרים שם, לצורך הילדים הקטנים, וריח רע מגיע בכל החדר שהספרים שם, עליו נאמר שגופו נעשה מחולל על הבריות, ועליו נאמר כי דבר ה' בזה. ונהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים לאור הנר של ש"ק משום ביזוי מצוה. ואפילו ברחוק קצת אסור משום ביזוי מצוה, אחר שהאור הוא של מצוה. ו)

ז. טוב להקפיד בקטן שהגיע לחינוך שיהיה גופו נקי אחר עשיית צרכיו, ועל האשה לזרז את בניה על כך. ועל כל פנים מותר לחנך את הקטנים לברך ולומר פסוקים ודברי תורה אף אם יודע שאינם מקנחים את עצמם יפה. ומותר גם לשבת לצידם ולקרוא קריאת שמע ולהתפלל ולברך, ובלבד שלא יהיה שם ריח רע.

ח. יכולים לסדר את המטות כפי שירצו, אך היכא דאפשר טוב לסדר המטה באופן שראשה יהיה למזרח ומרגלותיה למערב.

פרק ג - דין ברכת אשר יצר לנשים

פרק ג - דין ברכת אשר יצר לנשים

א. גם הנשים חייבות בברכת אשר יצר שנתקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה. ותברכנה מיד אחר הניגוב. וכן עליהן לחנך את הקטנים שיטלו ידיהם אחר שעשו צרכיהם, ויברכו ברכת אשר יצר.

ב. העושה צרכיה, בין גדולים בין קטנים, ושכחה לברך מיד ברכת "אשר יצר", אם נזכרה תוך שיעור פרסה [דהיינו שבעים ושתים דקות], תברך אשר יצר, ואם לאו לא תברך. ואם נתעוררה שוב לנקביה בתוך השיעור הנ"ל לא תברך "אשר יצר" עד לאחר שתתפנה. 

פרק ד - הלכות ציצית ותפילין לנשים

פרק ד - הלכות ציצית ותפילין לנשים

א. נשים פטורות ממצות ציצית, ככל מצוות עשה שהזמן גרמא. ואף על פי שבשופר וסוכה ולולב אם רצו הנשים לקיימן רשאיות, ובלבד שלא תברכנה על המצוה, [למנהג הספרדים ועדות המזרח], ואין בזה משום כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, מכל מקום במצות ציצית אין להן לחייב את עצמן ולהתעטף בציצית, אפילו בלי ברכה, שהדבר נראה כגאוה. ויש אומרים שיש בזה גם חשש משום לא יהיה כלי גבר על אשה, ואף על פי שהעיקר לדינא שאין בזה האיסור הנזכר, מכל מקום ראוי למונען מזה, וגם על פי הסוד הנשים לא שייכות במצוה זו. ובפרט בזמן הזה כאשר הרפורמים מנהיגים כן בקהילותיהם.

ב. טלית השייכת בשותפות לאיש ואשה, חייבת בציצית, ומכל מקום אין לאיש לברך על טלית כזו.

ג. אשה כשרה להטיל את הציציות בכנף הטלית. ומכל מקום לכתחלה יש להחמיר שדוקא איש יטיל את חוטי הציצית בבגד הטלית, ולא אשה.

ד. אם אשה טווה ושוזרת הציצית, יאמר לה: טווי ושזרי ציציות אלו לשם מצות ציצית. וגם היא תאמר "הריני טווה ושוזרת לשם מצות ציצית".

ה. דבר טוב הוא שגם האשה תהיה מסייעת ביד בעלה ובניה במצות טלית קטן, ותהיה זהירה לבדוק את הטלית קטן בעת שמזמנת הבגדים לבעלה להחליפם, ותזהר שלא יקרעו החוטים בעת הכיבוס באופן הפוסל את הטלית, ושלא יהיו הציציות מסובכים זה בזה, ותקבל שכרה מן השמים שמצילה את בעלה מאיסור, שלפעמים האיש בהול ללבוש בגדיו ואינו בודק את הטלית קטן. ומכל מקום בנוסף על בדיקת אשתו יבדוק גם הוא, כי יש אומרים שאין האשה נאמנת מדין "עד אחד הנאמן באיסורין".

ו. נכון ליזהר לכבס הטלית מפעם לפעם אם נתלכלכה, כדי שתהיה הטלית נקיה ולבנה. ובפרט דיש בזה משום זה אלי ואנוהו. ו)

ז. מותר לאשה לתת את הטלית לשפחה גויה, כדי שהיא תכבס הטלית. ואמנם יש אומרים שאין ליתן הטלית לכובס גוי שיכבסם, כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו. ולדעתם יש להתיר את קשירת הציציות קודם שתמסור הטלית לכובסת גויה. אך כבר נהגו להקל ליתן הטלית לכובסת גויה. והמחמיר בזה תבא עליו ברכה. ולכן אם אי אפשר יכול לסמוך על המתירים.

ח. נשים פטורות מלהניח תפילין, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גורם למצוה שתבוא, אחר ששבת ויום טוב אינם זמן תפילין. וגם על פי הסוד אין לנשים להניח תפילין. ונשים שרוצות להחמיר על עצמן ולהניח תפילין, יש למחות בידן, גם מפני שקשה להן לשמור על נקיות הגוף בעת הנחתן.

ט. יש ליזהר ולהחמיר לכתחלה שלא לעשות שום תיקון של הספר תורה על ידי אשה, הן לגרור הדבוקים באותיות, הן לתפור היריעות ולחברם יחד בגידין, וכדומה. ומעולם נשמע אצלינו שהנשים תתפורנה את יריעות הספר תורה. ובדיעבד אם הפרידה הדבוקים שבין אות לאות על ידי גרידה, או תפירת היריעות, הספר תורה כשר, אך אם אפשר בקלות להתיר התפירות שתפרה האשה ולחזור ולתופרם בכשרות, טוב שיעשו כן. והנכון שהאיש יתפור למטה ולמעלה ובאמצע, וגם בין לבין יתפור האיש, ואז תקרא כל המלאכה על שמו של הסופר או על כל פנים האיש. ובמקומות שנוהגים שאת היריעות האחרונות תופרים בני המשפחה שתרמו את הספר תורה, וגם הנשים רוצות לתפור, אין לעשות מחלוקת בשביל זה, והנח להן במנהגן.

י. חולה שידו הימנית משותקת לגמרי, צריך להניח תפילין או על-ידי אחרים, אפילו אם יצטרך לשלם להם איזה סך עבור טיפולם הקבוע בו. ואם אין לו מי שיניח לו תפילין אלא אשתו או בנותיו, יכול להניח תפילין על ידן, אך לכתחלה ישתדל שאיש יקשור לו תפילין.

יא. אם הבעל חולה וידו הימנית בגבס באופן שאי אפשר לו להניח תפילין על זרועו השמאלית ללא סיוע מאחר, ואין איש אחר זולת אשתו נדה, מותר לה להניח לו תפילין, ותזהר מאד שלא תגע בבשרו ממש, אלא בהפסק מפה, או על ידי כפפות.

יב. יש אומרים שאין הנשים חייבות במצות כתיבת ספר תורה.

פרק ה - הלכות ברכות השחר וברכות התורה

פרק ה - הלכות ברכות השחר וברכות התורה

א. נשים חייבות לברך כל ברכות השחר, כמו שמבואר בתשובות הגאונים, מפני שאינן בכלל מצות עשה שהזמן גרמא, חוץ מברכת "שלא עשני אשה", שבמקומה תאמרנה "ברוך שעשני כרצונו" בלי הזכרת שם ומלכות. והמורות והמדריכות של בתי הספר לבנות חייבות להזהיר את תלמידותיהן לבל תברכנה ברכת שעשני כרצונו עם הזכרת השם, שזוהי ברכה לבטלה. אולם הברכות "שלא עשני גוי", ו"שלא עשני עבד", תאמרנה גם הנשים בשם ומלכות, בנוסח: "שלא עשני גויה", "שלא עשני שפחה". וכן המנהג.

ב. אשה ששכחה לברך ברכות השחר, והתפללה עמידה של שחרית, לא תברך עוד ברכת אלהי נשמה. אבל יתר ברכות השחר תברך, כולל ברכות התורה, מאחר שאין האשה מברכת ברכת אהבת עולם לפני קריאת שמע.

ג. אשה ששכחה לברך ברכות השחר בבוקר, יכולה לברך ברכות אלה במשך היום, ואפילו אם שקעה החמה, ובלבד שלא יהיה זה סמוך לשינת לילה, כי איך תאמר פוקח עורים בעוד שהיא עומדת לישן.

ד. אשה שקמה משינתה אחר חצות לילה, ואינה חוזרת לישון, יכולה לברך אז את כל ברכות השחר וברכות התורה.

ה. ביום הכפורים ובתשעה באב, יכולות הנשים לברך ברכת שעשה לי כל צרכי, בבוקר, דאף על פי שגם הנשים אסורות בנעילת מנעלים של עור ביום הכפורים ובתשעה באב, והרי ברכה זו נתקנה על לבישת המנעלים (כמבואר בברכות דף ס:) מכל מקום שייך לברך ברכה זו גם בימים אלה, שעל מנהגו של עולם היא מברכת, והברכה היא גם על שאר צרכים. ועוד שרגילים לנעול נעלים שאינם של עור, שמותרים גם בימים אלה, וגם יש נועלים נעלים של עור במוצאי יום הכפורים ובמוצאי תשעה באב עם צאת הכוכבים. וגם יש פוסקים שהעידו שכן המנהג, וידוע שבמקום מנהג אין אנו חוששין לספק ברכות, לפיכך אפשר לברך ברכה זו גם בתשעה באב וביום הכפורים.

ו. אשה עיורת אין לה לברך ברכת "פוקח עורים" בברכות השחר, אך אם מברכת ברכה זו, ומתכוונת על מנהגו של עולם, יש לה על מה שתסמוך. ומכל מקום אם באה לשאול מורים לה שלא תברך ברכה זו, שספק ברכות להקל. אבל ברכת "הנותן לשכוי בינה", לכל הדעות סומא מברכת ברכה זו. ו)

ז. אשה שנתחרשה ואינה שומעת, חרש, יש אומרים שלא תברך "הנותן לשכוי בינה", שברכה זו נתקנה על שמיעת קול התרנגול, והרי היא חרשת שאינה שומעת. ויש חולקים וסוברים שכיון שהברכה היא על מנהגו של עולם, רשאית אף החרשת לברך. וכן עיקר, וגם החרשת רשאית לברך ברכה זו.

ח. אשה מברכת "שלא עשני גויה", וגיורת אינה מברכת ברכה זו, ואם תרצה תברך בלא שם ומלכות.

ט. ברכות השחר אין צריך לאומרם בעמידה, אלא רשאית לברך כל ברכות השחר בין עומדת בין יושבת.

פרק ו - דין מאה ברכות לנשים

פרק ו - דין מאה ברכות לנשים

א. גם הנשים צריכות לברך מאה ברכות בכל יום, ואף על פי שהנשים אינן חייבות להתפלל ג' תפלות ביום, וגם אסור להן לברך ברכות פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע של שחרית וערבית, מכל מקום צריכות להשלים מאה ברכות בברכות שתברכנה על מגדנות, וכן הרי הן רשאות להתפלל גם מנחה וערבית [תפלת שמונה עשרה] ולהשלים מאה ברכות. דמאחר ומצוה זו אין לה זמן קבוע ביום, והוא חיוב המתחדש מידי יום ביומו, אין שום סיבה לפטור את הנשים מחיוב זה, שלא נפטרו הנשים אלא ממצוות שהזמן גרמא. [מלבד ברכות השחר וברכות התורה שנשים חייבות בהן, וכן תפלה אחת ביום]. ויש אומרים שאם הנשים אומרות דברי שבח להשי"ת, בדיעבד יוצאות בזה ידי חובת מאה ברכות בכל יום, וכגון שאומרות אין כאלהינו וכו', [אף שאינן חייבות לומר זאת], או שעונות אמן אחר הברכות ששומעות, וכיוצא. 

פרק ז - דין ברכות התורה לנשים

פרק ז - דין ברכות התורה לנשים

א. גם הנשים מברכות ברכות התורה בכל יום, שהרי יש בברכות התורה גם שבח להבורא יתב', [אשר בחר בנו] על אשר הבדילנו מאומות העולם על ידי מתן תורה, וגם הנשים שייכות בשבח זה. ועוד, מפני שאומרות פרשת הקרבנות בכל יום, וגם אשה שאינה אומרת פרשת הקרבנות, מברכת ברכות התורה, מפני שהנשים צריכות ללמוד הדינים וההלכות השייכות להן, כגון הלכות תפלה וברכות ושבת, והלכות נדה וחלה ושאר הלכות איסור והיתר. וגם מקיימות מצוות שהן חייבות בהן, כמו חלה, ונוסח ברכת על דברי תורה כולל על חיוב עשיית המצוות.

ב. נשים שנסתפקו אם בירכו ברכות התורה, לכל הדעות אינן צריכות לחזור ולברך ברכות התורה כלל.

ג. נשים אינן יכולות להוציא את האנשים ידי חובת ברכות התורה.

ד. יכולות הנשים לברך ברכות התורה בין כשהן עומדות, בין כשהן יושבות, ואין צריך להקפיד לברך ברכות התורה מעומד. ובלבד שהחדר שבו הן מברכות ברכות התורה יהיה נקי ולא יהיה בו ריח רע. וראוי לקבוע מקום מיוחד באחת מפינות הבית, כדי שהאשה תתפלל ותברך שם ברכות השחר בקביעות.

ה. אשה שבירכה ברכות התורה בבוקר, נכון שתאמר מיד לאחר הברכות פסוקי ברכת כהנים, אף על פי שאינה חייבת בלימוד תורה. ויש מי שאומר שאם ברצונה במשך היום ללמוד איזה הלכות או פרשת השבוע וכדומה, צריכה לחזור ולברך ברכות התורה, כל שהפסיקה בין ברכות התורה שבירכה לבוקר לדברים אחרים. [ושונה דין זה מברכות התורה לאנשים, דבאנשים אינם צריכים לחזור ולברך ברכות התורה לאחר שעשו הפסק, כיון שהחיוב של האנשים ללמוד תורה הוא לכל היום]. ולמעשה אין נוהגים כן.

ו. נשים האומרות פסוקי ותתפלל חנה, נכון שתברכנה קודם ברכות התורה. [אלא שבלאו הכי אין הנשים חייבות לומר פסוקי ותתפלל חנה]. וכן נשים הקמות בחודש אלול באשמורת הבוקר לאמירת סליחות [אף שאינן חייבות בזה כלל], צריכות לברך קודם ברכות השחר וברכות התורה, ואחר כך תאמרנה הסליחות. ו)

ז. אשה שהיתה ניעורה כל הלילה, כשיגיע עמוד השחר תברך ברכות השחר, וברכות התורה, חוץ מברכת על נטילת ידים. ותטול ידיה בלי ברכה. ובאופן כזה אינה יכולה לברך ברכות התורה אחר חצות לילה.

ח. אשה ששכחה לברך ברכות השחר, והתפללה תפלת שמונה עשרה של שחרית, לא תברך עוד ברכת אלהי נשמה, שמאחר ובירכה ברכת מחיה המתים בתפלה, יצאה ידי חובת ברכת המחזיר נשמות לפגרים מתים. שהוא מאותו הענין. אבל שאר ברכות השחר, כולל ברכות התורה, תברך. [שהרי לדידן אין הנשים מברכות ברכת אהבת עולם, וממילא לא יצאו ידי חובתן בברכת אהבת עולם]. ויכולות לברך ברכות השחר וברכות התורה כל היום כולו.

פרק ח - הלכות פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע

פרק ח - הלכות פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע

א. יש להורות לנשים הספרדיות שלא תברכנה ברכת ברוך שאמר וישתבח, אלא אם תרצנה להחמיר על עצמן לאומרם, לא יברכו ברכות ברוך שאמר וישתבח בשם ומלכות, אלא תאמרנה הברכות ללא שם ומלכות, או שידלגו פסוקי דזמרה. ואף על פי שיש מרבני זמנינו האומרים שבברכות השבח רשאות הנשים לברך, מכל מקום יש חולקים, וכלל גדול הוא ספק ברכות להקל. אך הנשים של עדות האשכנזים הרוצות לברך ברוך שאמר וישתבח על פסוקי דזמרה רשאות, שיש להן על מה שיסמוכו. [וראה להלן לגבי ברכות קריאת שמע].

ב. על פי האמור כיון שנשים פטורות מברכות קריאת שמע ערבית ושחרית, אינן רשאות לברך ברכות קריאת שמע בשם ומלכות, שיש בזה חשש איסור ברכה לבטלה. [לדעת הרמב"ם וסיעתו מרבותינו הראשונים, שסוברים שאסור לנשים לברך על מצות עשה שהזמן גרמא שמקיימות אותן. וכן דעת מרן השלחן ערוך, וספק ברכות להקל]. ולכן יש להעיר למורות של בית הספר החרדי בית יעקב, שילמדו את הבנות הספרדיות המתחנכות אצלם, שלא תברכנה ברכות קריאת שמע בשם ומלכות. והוא הדין בברכות של פסוקי דזמרה, ברוך שאמר וישתבח, שלא יברכו אותן בשם ומלכות.

ג. השומע ברכות פסוקי דזמרה או ברכות קריאת שמע מפי אשה הנוהגת לברך ברכות אלו, יענה אמן אחר הברכות, ואין לחוש בזה לאמן יתומה, אחר שלגבי עניית אמן יש לסמוך על ספק ספיקא.

ד. נשים פטורות ממצות קריאת שמע, מפני שיש זמן קבוע לקריאת שמע, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. ומכל מקום ראוי להן להחמיר על עצמן ולקרוא קריאת שמע כדי לקבל עליהן עול מלכות שמים ועול מצוות. ואמנם מברכות קריאת שמע הנשים פטורות, ואינן רשאות לברך ברכות קריאת שמע בשם ומלכות.

ה. גם האשה צריכה לסיים אחר קריאת שמע בתיבות "ה' אלהיכם אמת". וטוב שתאמר קודם הקריאת שמע גם "אל מלך נאמן".

ו. מותר לאשה לקרוא קריאת שמע ולברך נגד טפח מגולה של אשה חבירתה אף על פי שדרכה לכסותו. וכן נגד טפח מגולה בבשרה שלה. שאין דין "טפח באשה ערוה" נוהג בנשים בינן לבין עצמן, כשם שאין איסור לאיש לקרוא קריאת שמע ולברך נגד טפח מגולה של חבירו. ו)

ז. מותר לנשים לשמוע קול שירה וזמרה של איש, וכן המנהג פשוט שהנשים באות לעזרת נשים שבבית הכנסת ושומעות אל הרנה ואל התפלה מפי חזנים ומשוררים בנעימות קול. וכן הלכה.

ח. אין לבת לומר קדיש על אביה או אמה, אפילו אם הוריה כתבו כן בצוואה, ואפילו אם עושים לימוד בבית עם עשרה אנשים מבני משפחתה.

ט. נשים גם בזמן שאינן טהורות, חייבות להתפלל ולברך כל הברכות שמחוייבות בהן, וכן רשאות ללמוד תורה עם הזכרת ה'. ואסור להן להמנע מתפלה ומכל הברכות בגלל טומאתן, ואפילו אם נהגו להחמיר בכך, עליהן לבטל מנהגן (אף בלי התרה כלל). שאין דברי קדושה מקבלים טומאה.

י. יש נשים שנוהגות להחמיר על עצמן שלא להכנס לבית הכנסת בימי טומאתן, או למקום הכותל המערבי, וכן מקפידות שלא להסתכל בספר תורה בעת שמגביהים אותו ומראים אותו לקהל, וכל זה הוא מצד חומרא וחסידות, משום כבוד לקדושת בית הכנסת והתורה. אבל מעיקר הדין הכל מותר להן. אלא שרשאות להחמיר על עצמן בזה. והנשים הספרדיות ברובן נהגו להקל כפי עיקר הדין, ולא קיבלו עליהן חומרא זו, ובודאי שיש להן על מה שיסמוכו. ובימים נוראים שנשים רבות מתאספות ובאות לבית הכנסת, אין מנהג להחמיר כלל, כי עלבון גדול הוא להן, נכנסות לעזרת נשים והן ישארו בחוץ.

יא. הדבר ברור מאד שאסור להורים להלביש את בנותיהן בבגדי פריצות, כגון שמלה בלי שרוולים, או שמלה קצרה, ויש להקפיד בזה בפרט בבנות בגיל שבע או שמונה, שהרי צריך לחנכן שיתנהגו בצניעות, ומכל שכן שאין נכון כלל להביאן כך לבית הכנסת שעלול הדבר לבוא לידי מכשול. ואם כבר באו לבית הכנסת בלבוש כזה, טוב לשלוח אותן לעזרת נשים. [ומכל מקום מן הדין יש מקום להקל לקרוא קריאת שמע ולברך כנגדן, שכיון שקטנות הן ורגילות בכך, לא שייך בהן הרהור כל כך. ואין בהן דין טפח באשה ערוה. ומכל מקום נכון להחמיר לעצום עיניו או להפוך פניו לצד אחר].

יב. נשים צנועות דרכן לכסות דדיהן במטפחת בעת ההנקה, אלא אם כן אין שם שום אחד מבני הבית. ואשה המניקה את בנה, ודדיה מגולות, אסור לבעלה לקרוא קריאת שמע ולברך כנגדה, אלא יעצום עינים או להסב פניו לצד אחר.

יג. אב המבקש מבנו שיבוא לנישואי אחיו, והחתונה מתקיימת בתערובת אנשים ונשים יחדיו, ואף יושבים בבגדי פריצות וכדר, ואין המשפחה מוכנה לעשות מחיצה, אין הבן צריך להשתתף בחתונה, ויסתפק בזה שיגיע לחופה בלבד. והדבר ברור שאם יש שם ריקודי תערובת חייב לעזוב את המקום מיד אחר החופה, ופעמים שעליו להמנע מלהגיע בכלל לחופה, כדי למנוע חילול ה׳ שיראו יהודי ירא שמים נמצא במקום כזה. ויעשה שאלת חכם שידון בכל מקרה לגופו. [ילקוט יוסף הל׳ פסד״ז וק״ש עמ׳ תרעג]. 

פרק ט - חיוב נשים בתפלה, ודיני תפלה

פרק ט - חיוב נשים בתפלה, ודיני תפלה

א. כתב הרמב"ם (פ"א הלכות תפלה ה"א): מצות עשה להתפלל בכל יום וכו', ואין מנין התפלות מן התורה, ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה "לפיכך נשים ועבדים חייבים בתפלה, לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא". ע"כ. ומכל מקום אין הנשים חייבות מן הדין להתפלל שלש תפלות, אלא חייבות רק בתפלה אחת בכל יום. ומה טוב שיתפללו תפלת שחרית, שאחר שיברכו ברכות השחר, [חוץ מברכת שעשני כרצונו, שיאמרוה בלי שם ומלכות], וברכות התורה, יאמרו פסוק ראשון של קריאת שמע, כדי לקבל עליהן עול מלכות שמים, ולאחר מכן יתפללו תפלת שמונה עשרה. ואם היו עסוקות וטרודות בבוקר בצרכי הבית עד שעבר זמן תפלת שחרית, יתפללו תפלת שמונה עשרה במנחה, או בערבית. ואם ירצו הנשים להתפלל בכל יום שלש תפלות, ערבית שחרית ומנחה, כענין שנאמר (תהלים נה,ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי, תבוא עליהן ברכה, ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה, הואיל ותפלה בקשת רחמים היא. ועל כגון זה אמרו (בברכות כא.): והלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. [ונשים בנות אשכנז נוהגות להתפלל שחרית ומנחה].

ב. מנהג רוב הנשים האשכנזיות להתפלל רק שחרית ומנחה, שלא קיבלו עליהן להתפלל ערבית.

ג. מאחר ונשים חייבות בתפלה, לכן התקינו בכל בית כנסת יציע מיוחד לנשים [עזרת נשים], ואמנם אין הנשים חייבות בתפלה בצבור, שהרי אינן מצטרפות למנין, מכל מקום יש להן שכר על מה שעונות אמן אחר השליח צבור, או אחר האומר קדיש, ושומעות קריאת התורה. ואמנם אם הליכתה לבית הכנסת גורמת שלא תוכל לדאוג לצרכי בעלה והילדים, עדיף שתתפלל בביתה, ולא תלך לבית הכנסת, אחר שהיא מחוייבת לבשל ולכבס ולדאוג לצרכי בעלה וילדיה, ואילו בתפלה בצבור אינה מחוייבת כלל. [זולת בפרשת זכור שנכון מאד שהנשים תלכנה לבית הכנסת לשמוע קריאת הפרשה].

ד. נשים פטורות מתפלת המוספין של ראשי חדשים שבתות וימים טובים, לפי שתפלת מוסף אינה בקשת רחמים, אלא באה במקום קרבן מוסף, וכמו שנאמר ונשלמה פרים שפתינו. (תוספות ברכות כו.). והרי היא ככל מצות עשה שהזמן גרמא שהנשים פטורות. וטוב שישמעו התפלה מפי שליח צבור. ומכל מקום אם מתפללות מוסף, אין למחות בידן, שיש להן על מה שיסמוכו. ויש מי שאומר שעל כל פנים חייבות להתפלל מוסף של ראש השנה ויום הכפורים, משום דרחמי נינהו, וכן חייבות בתפלת נעילה של יום הכפורים, שמרבים בה בבקשת רחמים ותחנונים. [ואמנם אם לא התפללה נעילה, אין לה להתפלל ערבית שתים, שאין תשלומין לנעילה].

ה. אשה שהתפללה שחרית בראש חודש, ושכחה לומר "יעלה ויבא", דינה כדין איש שטעה בתפלתו, ואם נזכרה אחר שחתמה המחזיר שכינתו לציון, תאמר שם יעלה ויבא, ותמשיך ואתה ברחמיך וכו', ואם נזכרה שלא אמרה יעלה ויבא אחר שאמרה תיבת ואתה [ברחמיך הרבים], חוזרת לרצה. וכן הדין אם נזכרה באמצע מודים או שים שלום, או אפילו באמצע אלהי נצור, שחוזרת לברכת רצה לומר יעלה ויבא. ואם סיימה תפלתה חוזרת לראש התפלה. ומכל מקום על הצד היותר טוב, נכון שתאמר קודם שתחזור ותתפלל: "אם אני חייבת לחזור ולהתפלל, הריני מתפללת לשם חובה, ואם לאו תהיה תפלה זו לנדבה".

ו. אשה שהתפללה שחרית בראש חודש, ואמרה "יעלה ויבא", ואחר כך בתפלת המנחה שכחה לומר "יעלה ויבא", אף על פי שלא היתה חייבת מן הדין להתפלל מנחה, מכל מקום כיון שקיבלה עליה עתה להתפלל, והביאה עצמה לידי חיוב התפלה של מנחה, חייבת להתפלל כתיקון חכמים, ולכן כשטעתה ולא הזכירה של ראש חודש, דינה כדין איש שטעה בתפלתו, וכפי האמור בסעיף הקודם. ו)

ז. והוא הדין לאשה שאמרה בעשרת ימי תשובה "האל הקדוש" במקום "המלך הקדוש", שדינה כדין איש שטעה בתפלתו, שאם נזכרה בתוך כדי דיבור [שהוא שיעור זמן שאומרים בו שלום עליך רבי], תתקן מיד ותאמר המלך הקדוש. ותמשיך בתפלתה. ואם התחילה בברכת אתה חונן, אף שאמרה רק תיבת אתה, וכן אם שהתה יותר מכדי דיבור, חוזרת לראש התפלה. וכן הדין באשה שטעתה וחתמה בעשרת ימי תשובה "מלך אוהב צדקה ומשפט" במקום "המלך המשפט", או אפילו נסתפקה היאך חתמה, אם נזכרה בתוך כדי דיבור, תתקן מיד ותאמר המלך המשפט, אבל אם נזכרה לאחר זמן כדי דיבור, תחזור לברכת השיבה. וכך תנהג אם נזכרה בברכות שלאחר מכן. ואם סיימה תפלתה באמירת יהיו לרצון אמרי פי השני, תחזור לראש התפלה, ותתנה ותאמר: אם אני חייבת לחזור תהיה תפלתי זו לחובה, ואם לאו תהיה לנדבה.

ח. אשה שטעתה בברכת השנים ולא שאלה טל ומטר, בין בשחרית-ובין בשאר תפלותיה, דינה כדין איש שטעה ולא שאל טל ומטר, ואם נזכרה בסיום ברכת השנים, לפני שתזכיר "השם", חוזרת ואומרת ותן טל ומטר לברכה וכו', ומסיימת על הסדר. ואם לא נזכרה עד שחתמה ברוך אתה ה' מברך השנים, לפני שתתחיל ברכת תקע בשופר, תאמר שם בין ברכה לברכה "ותן טל ומטר לברכה", ותמשיך ברכת תקע בשופר וכו'. ואם לא נזכרה עד שהתחילה תקע בשופר גדול, תמשיך בתפלתה עד ברכת שמע קולינו, ולפני שתאמר "כי אתה שומע תפלת כל פה", תאמר שם: "ותן טל ומטר לברכה". ואם שכחה לשאול גם בברכת שמע קולינו, וחתמה "ברוך אתה ה'", ומיד נזכרה, תאמר "למדני חקיך", וחוזרת ושואלת טל ומטר, ומסיימת שנית "כי אתה שומע תפלת כל פה" וכו'. ואם חתמה שומע תפלה, ואחר כך נזכרה שלא שאלה טל ומטר, תאמר שם קודם ברכת רצה, "ותן טל ומטר לברכה". ואם אמרה תיבת רצה, חוזרת ל"ברך עלינו", וממשיכה תקע בשופר ויתר הברכות על הסדר. וכן הדין אם נזכרה באמצע מודים, או באמצע אלהי נצור, שחוזרת לברך עלינו. אבל אם סיימה פסוק יהיו לרצון האחרון, אף על פי שעדיין לא פסעה ג' פסיעות לאחוריה, חוזרת לראש התפלה.

ט. אשה שרגילה להתפלל בכל יום שלש תפלות, והיה לה איזה אונס ולא התפללה תפלה אחת, יש לה תשלומין בתפלה הסמוכה, כדין האיש, אף על פי שמעיקר הדין אינה חייבת להתפלל בכל יום אלא תפלה אחת בלבד. ולכן אם נאנסה ולא התפללה שחרית, יכולה להתפלל מנחה שתים, הראשונה לשם מנחה, והשניה לשם שחרית. ואם התכוונה להיפך, לא יצאה ידי חובת תשלומין, וצריכה לחזור ולהתפלל שנית תשלומי שחרית. ונכון שתאמר שהיא חוזרת להתפלל בתנאי של נדבה, שאם היא צריכה להתפלל תשלומין הרי זו תפלת תשלומין, ואם אינה צריכה להתפלל תשלומין הרי זו תהיה תפלת נדבה.

י. נשים חייבות בתפלה גם בזמן שאינן טהורות, וחייבות לברך כל הברכות כולן גם בזמן זה. ורשאיות ללמוד תורה עם הזכרת שם ה', ואסור להם להמנע מתפלה ושאר ברכות בגלל טומאתן. ואפילו אם נהגו מים רבים להחמיר שלא להתפלל ולברך בימי טומאתן, עליהן לבטל מנהגן, אף בלי התרה כלל, ולהתפלל ולברך את כל הברכות כולן.

יא. מותר לאשה לסדר את המטות קודם שהתפללה שחרית, שאין זה בכלל עשיית צרכיו של אדם קודם שחרית, דזה שייך לעניני דרך ארץ, ואינה מלאכה. וכן יכולה האשה לחנך את ילדיה שהגיעו לחינוך לסדר את מטותיהם קודם תפלת שחרית.

יב. אף על פי שאסור להתעסק בצרכיו קודם התפלה, מכל מקום טיפול בילדים וכיבוד אב ואם, וחינוך הילדים, חשיבי כצורך מצוה. ולעסוק בצרכי מצוה מותר קודם התפלה. וכמו שכתב הפרי חדש.

יג. מצוה להביא ילדים קטנים שהגיעו לחינוך לבית הכנסת, להתפלל עם הצבור, ולזרזם להקשיב ולענות דברים שבקדושה ואמן, ולחנכם לעמוד באימה וביראה, ולהזהר בקדושת המקום כראוי. והוא הדין לבנות שהגיעו לחינוך שנכון לחנכן ולהביאן לעזרת נשים, ולהתפלל. [תנא דבי אליהו]. ובפרט לענין מקרא מגילה דמנהג טוב להביא את הילדים לבית הכנסת לשמוע מקרא מגילה. ומיהו כל זה בקטנים שאינם מבלבלים את תפלת הצבור, אבל אם הם קטנים ביותר המפריעים לצבור להתפלל, אין להביאם לבית הכנסת. ועדיף להתפלל יחיד, מאשר להביא עמו ילדים קטנים לבית הכנסת, שיפריעו לצבור להתרכז בתפלתם.

יד. מותר לתת לקטן שלא הגיע לי"ג שנה עוגה וחלב קודם צאתו לבית הכנסת להתפלל תפלת שחרית, בין בחול בין בשבת.

טו. נכון שההורים ישגיחו על ילדיהם שהגיעו לחינוך שיתפללו את כל סדר התפלה, כולל ברכות השחר וברכות התורה, פרשת העקידה, הקרבנות, פסוקי דזמרה וכו'. וישגיחו שלא ידלגו בתפלה, כי חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה.

טז. צריך אדם לחנך את בנותיו שתתפללנה בכל יום תפלה אחת, ונכון שתהיה זו תפלת שחרית עם ברכות השחר וברכות התורה. וכבר ביארנו לעיל שאין לנשים לברך ברכות קריאת שמע, ולכן על האב לחנך את בנותיו שלא תברכנה ברכות פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע של בוקר וערב, אלא תאמרנה קריאת שמע ותפלת העמידה בלבד. ואם תרצנה תאמרנה ברוך שאמר וישתבח וברכות ק"ש בלי שם ומלכות.

יז. אשה שהיתה עומדת בתפלת שמונה עשרה, ותינוק הטיל מים בסמוך אליה, צריכה להלך לפניה ד' אמות, או לצדדים, או לצאת מהחדר, ולגמור התפלה. ואם המתינה ושהתה כדי לגמור את כל התפלה, חוזרת לראש התפלה. ואין הבדל בין אם המתינה בשתיקה או שהפסיקה בדיבור, כל ששהתה כדי לגמור את כל השמונה עשרה חוזרת לראש.

יח. תינוק או ילד המפריעים לאשה באמצע תפלת שמונה עשרה, ואין הרמיזה מועילה להם לשתוק, ואינה יכול להתרחק מהם, מותר לה לגשת אליהם ולהשתיקם, באין אומר ודברים.

יט. יש אומרים שאף שאין האשה מצטרפת למנין, מכל מקום יש לה מצוה להשתדל להתפלל במנין. אך אם הליכתה לבית הכנסת גורמת לדיבורים והפרעות במהלך התפלה בבית הכנסת, וכיו"ב, על האשה להמנע מללכת לבית הכנסת במשך כל ימות השנה. וכן אם על ידי הליכתה לבית הכנסת הדבר גורם הפרעה לצרכי הבית לבעלה, או לילדיה, עדיף שלא תתפלל בבית הכנסת, ותבשל לבעלה, ותטפל בילדיה. וכל שכן שאין לאשה להזניח את בני ביתה ולנסוע מידי פעם לקברות צדיקים, שיש לאשה שיעבודים כלפי בעלה, ואם אינו מוחל אינה רשאית לבטל מעצמה שיעבודים אלה.

כ. מותר לאשה חולה, או שאר אונס, להתפלל עם בגד שינה, ובלבד שזרועותיה יהיו מכוסות. אבל בלא אונס כנז' אין ראוי להתפלל עם בגד שינה, וכן רצוי שלא תתפללנה עם הסינר שעוסקות בו בניקוי הבית, ויקיימו בעצמן הכון לקראת אלהיך ישראל.

כא. חולָה מותר לה להתפלל לכתחלה עם נעלי בית לרגליה, ואין צריך שתנעל את מנעליו קודם התפלה.

כב. לכתחלה אין ראוי להתפלל תפלת שמונה עשרה כשהאשה יחפה, אלא יש לנעול את המנעלים קודם התפלה, אך אם הדבר קשה לה מאיזה אונס, רשאית להתפלל עם נעלי בית. וכן בתשעה באב וביום הכפורים מותר להתפלל עם נעלי בית [שאינם עשויים מעור].

כג. נערות רווקות שהולכות בלי כיסוי ראש אף ברשות הרבים, ונוהגות להתפלל ולברך בלי כיסוי ראש, וכן מנהגן גם בבית הספר החרדי "בית יעקב", אף על פי שאין למחות בידן, שיש להן על מה שיסמוכו, מכל מקום לכתחלה יש להורות להן לכסות ראשן בעת שמברכות ומתפללות, ובעת שלומדות תנ"ך בהזכרת שם ה'. ולכן חובה קדושה על ראשי ומנהלי בית הספר בית יעקב ושאר בתי הספר החרדים לדבר ה', לעמוד על המשמר ולהורות לתלמידות לכסות את ראשן בעת שמברכות ומתפללות ולומדות תנ"ך. ובמיוחד יש להקפיד על כך בשעת תפלת שמונה עשרה, ודברי חכמים בנחת נשמעים, כדי שימצאו אוזן קשבת לדבריהם. וישאו ברכה מאת ה'. אך אין למחות ביד המקילות בזה, שיש להן על מה שיסמוכו. ועל כל פנים נשים נשואות שחייבות לכסות ראשן כשיוצאות לרשות הרבים, אסור להן לברך ולהתפלל בביתן בלי כיסוי הראש. וגם בשעה שקוראות בתנ"ך וכיוצא בזה, צריכות לכסות ראשן. ועליהן תבוא ברכת טוב.

כד. אשה נשואה חייבת מצד הדין לכסות את ראשה בעת הברכות והתפלה, אף אם היא מתפללת בביתה. וכן בשעה שלומדת תנ"ך וכיוצא בזה, צריכה לכסות את ראשה.

כה. אם הוצרכה לפנות לצרכיה, לכתחלה לא תתפלל תפלת שמונה עשרה עד שתתפנה, אף שיכולה להעמיד עצמה שיעור שעה ורבע. ואם עברה והתפללה והיתה צריכה לגדולים, אם משערת שהיתה יכולה להעמיד עצמה עד שיעור שבעים ושתים דקות, יצאה בדיעבד, ואינה חוזרת להתפלל. אבל אם משערת שלא היתה יכולה להעמיד עצמה עד כשיעור זה, חוזרת ומתפללת. ואם הוצרכה לנקביה קטנים והתפללה תפלתה תפלה, אפילו אם לא היתה יכול להעמיד עצמה שיעור פרסה, ואינה צריכה לחזור ולהתפלל. ואם תרצה רשאית לחזור ולהתפלל בתנאי של נדבה. אבל לכתחלה אפילו יכולה להעמיד עצמה שיעור פרסה, כיון שמרגישה שהיא נצרכת לנקביה לא תתפלל.

כו. הנשים צריכות לדעת פירוש המלים בתפלת שמונה עשרה, שגם הן חייבות לכוין בתפלת שמונה עשרה. ולכתחלה צריכות לכוין פירוש המלים בכל הברכות, אך אם אינה יכולה להתרכז ולכוין בכל הברכות, תכוין לכל הפחות בברכה ראשונה, שהיא ברכת אבות. ואם כבר הזכירה שם ה' בברכת מגן אברהם, תתן בדעתה לכוין בברכת מודים.

כז. האשה צריכה להתפלל ולבטא את המלים שבתפלה, ולא תתפלל בהרהור הלב, ואסור לה להגביה את קולה בתפלה. ואם אינה יכולה לכוין כשהיא מתפללת בלחש, מותר לה להגביה מעט את קולה. במה דברים אמורים כשהיא מתפללת ביחידות, אבל אם היא באה לעזרת נשים להתפלל עם הצבור, אף שאינה חייבת בכך, אין לה להגביה את קולה בתפלה, כדי שלא תפריע לאחרים בתפלה.

כח. בחוץ לארץ שאין הכל מבינים לשון הקודש, אף על פי כן על האשה להתפלל בלשון הקודש, כנוסח שתקנו חז"ל. ומצוה להדפיס שם סידורי תפלה, באופן שעמוד אחד יהיה בלשון הקודש, ובמקביל לעומתו פירוש המלים עצמן בלע"ז, כדי שהכל יבינו פירוש התפלה כשמתפללים בלשון הקודש. ויש שהדפיסו סידורי תפלה באופן שעמוד אחד בלשון הקודש, ובמקביל לעומתו המלים עצמן בלשון הקודש באותיות לטיניות (בגופן שלהן), כדי שיוכלו אלה שאינם יודעים לקרוא בכתב שלנו להתפלל גם כן בלשון הקודש. ואף על פי שבאותיות הלטיניות חסרות כמה מהברות לשון הקודש, כגון אות ע', או אות ח', וכיוצא בהן שאינן באותיות שלהן, מכל מקום עדיף לעשות כן ממה שימנעו לגמרי מלהתפלל. ורחמנא לבא בעי.

כט. אין לעבור גם כנגד אשה המתפללת שמונה עשרה.

ל. באמצע התפלה אסור לה להפסיק לענות שלום, אפילו אם אביה או בעל שאלו בשלומה, לא תשיב להם. וכן אם מתפללת בעזרת נשים ושומעת קדיש או קדושה, והיא באמצע שמונה עשרה, לא תפסיק לענות. ורק במקום חשש סכנה מותר לה להפסיק וללכת מאותו מקום. ואם יש צורך מותר לה גם לדבר.

לא. אין להשתחוות בתפלה במקום שלא תיקנו חכמים, והברכות שמתשחוים בהם הם: ברכת אבות תחלה וסוף, וברכת מודים תחלה וסוף. אבל בשאר ברכות לא תשתחוה לא בתחלתן ולא בסופן, ואשה הרוצה להתפלל בהכנעה והשתחויה, ולכרוע באמצע הברכה, רשאית.

לב. קודם שתפסע לאחריה שלש פסיעות בעושה שלום, צריכה לכרוע ולהשתחוות עד שיתפקקו כל י"ח חוליות שבשדרה. וכשפוסעת ג' פסיעות לאחריה, בעודה כורעת תעקור רגל שמאל תחלה, ומניחה באופן שהגודל של רגל שמאל יהיה בצד העקב של רגל ימין, ואחר כך עוקרת רגל ימין ומניחה באופן שהגודל של רגל ימין יהיה בצד העקב של רגל שמאל, ושוב עוקרת רגל שמאל ומשוה אותה לרגל ימין, באופן שיהיו מכוונות יחדיו, כמו שהיו בתפלה. ואשה המוסיפה על שלש פסיעות אלה, הוי גאוה. ולאחר שפסעה ג' פסיעות, בעודה כורעת, קודם שתזקוף תאמר: עושה שלום במרומיו, והופכת פניה תחלה לצד שמאלה [שהוא צד ימין של השכינה], וכשתאמר הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו תהפוך פניה לצד ימינה, ואחר כך תשתחוה לפניה, כעבד הנפטר מרבו, ותסיים: ועל כל עמו ישראל וכו'. ותזקוף. ואפילו כשמתפללת ביחידות תסיים ואמרו אמן.

לג. אין האשה חייבת לומר וידוי ונפילת אפים אחד תפלת שמונה עשרה, וכן אינה חייבת לומר אשרי יושבי ביתך, ובא לציון, ושאר התפלה, אלא יכולה לסיים התפלה מיד לאחר העמידה. ומכל מקום ממדת חסידות היכא דאפשר טוב ונכון שתאמר גם את הוידוי, וכל יתר התפלה. אלא שאם היא מתפללת בביתה, ולא בעזרת נשים עם הצבור, תזהר לומר את הי"ג מדות במנגינה, בניגון של קריאת התורה. ואם אינה יודעת ניגון זה, עדיף שלא תאמר הי"ג מדות. וכן ראוי לה לאשה לומר בסיום תפלתה "עלינו לשבח", אף שאין לה חיוב לאומרו.

לד. אם כלה נמצאת בעזרת נשים, ואין החתן בבית הכנסת, אין הכלה פוטרת את הקהל לומר וידוי ונפילת אפים.

לה. אין לנשים לארגן מנין לנשים בפני עצמן, ולומר דברים שבקדושה, כגון י"ג מדות, קדושה, וחזרה, ואסור לעשות כן, שאין אומרים דברים שבקדושה אלא בעשרה אנשים, ולא בעשר נשים.

לו. אין הנשים חייבות לבוא לבית הכנסת לשמיעת קריאת התורה, ומכל מקום יש נוהגות ממדת חסידות לבוא לבית הכנסת בימי שני וחמישי ובשבתות וימים טובים, כדי לשמוע קריאת התורה בצבור.ואם יש דיבורים בעזרת נשים, והנשים שם גורמות להפרעה למהלך התפלה, אין לנשים לבוא לעזרת נשים, ותתפללנה בביתן.

לז. נשים הרוצות לחוש לדעת הפוסקים המחייבים את הנשים בשמיעת פרשת זכור בשבת זכור, ראוי ונכון שיבואו לשמוע את הקריאה בעת שקוראים הפרשה בצבור, ובברכות. ולכתחלה אין להנהיג להוציא ספר תורה במיוחד עבור הנשים לקרוא להן [בלי ברכה] פרשת זכור. אולם באופן שאין לנשים שום אפשרות לבוא ולשמוע קריאת פרשת זכור בעת שהצבור קוראים פרשה זו, רשאים להוציא להן ספר תורה במיוחד לצורך כן, ולקרוא להן פרשת זכור בלי ברכה. [אך עדיף שיעשו כן בעשרה גדולים, בעת קריאת התורה בצבור, ורק היכא דאי אפשר להן לבוא לבית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין ינהגו כאמור, כדי לזכות גם את הנשים בקריאת פרשת זכור].

לח. בשעה שמגביהים את הספר תורה להראות הכתב לעם, מצוה גם על הנשים לראות הכתב, ולעמוד ולומר וזאת התורה וכו'. וגם נשים שאינן טהורות מותר להן להסתכל בספר תורה. אולם יש להזהיר את הנשים שלא תכנסנה לפתח בית הכנסת כדי לראות הכתב.

לט. אשה פטורה מלומר בכל שבת שנים מקרא ואחד תרגום.

מ. האשה פטורה מקריאת ההלל בראשי חדשים ובמועדי השנה [חוץ מליל א' של פסח שאומרות הלל עם ברכה]. ואשה הרוצה לומר ההלל בראש חודש ובמועדי השנה, רשאית לומר ההלל, אבל לדידן אין לה לברך על אמירת ההלל.

מא. הנשים מוזהרות ועומדות שבכל הליכתן חייבות ללבוש בגדי צניעות, כל שכן שמוזהרות בלכתן אל הכותל המערבי, לבל יכנסו בבגדים ללא שרוולים, או במחשוף, לא תהא כזאת בישראל. ולמוכיחים ינעם ותע"ב. וחובה קדושה מוטלת על האחראים על קדושת המקום לעשות מחיצה בין גברים לנשים.

מב. בית כנסת שעזרת הנשים שלו אינה בנויה במישור על רצפת בית הכנסת, אלא הולכת ועולה כמדרגות, יש להקפיד להגביה את המחיצה של העזרת נשים, עד לגובה שכל המתפללים לא יראו את הנשים שבעזרת הנשים.