פרק מה - הלכות יום טוב וחול המועד לנשים

 פרק מה - הלכות יום טוב וחול המועד לנשים

א. גם האשה צריכה לאכול פת בליל יום, וביום טוב שחרית, ואומרת יעלה ויבוא בברכת המזון. וכבר נתבאר לעיל נעמוד תקסא] שאם טעתה ולא אמרה יעלה ויבא בברכת המזון, דינה שוה לאיש, שאם נזכרה אחר שאמרה ברוך אתה ה׳ כדי לחתום בונה ירושלים, תסיים למדני חוקיך, ותאמר יעלה ויבא ותחתום בונה ירושלים. ואם חתמה בונה ירושלים, תאמר שם ברכת אשר נתן וכו׳ וחותמת ברוך אתה ה׳ מקדש ישראל והזמנים. ואם התחילה בברכה רביעית, ונזכרה קודם שאמרה תיבת לעד, [או תיבת האל] תסיים אשר נתן וכו', ותחזור לברך ברכת לעד. ואם אמרה תיבת לעד, שוב אינה חוזרת.

ב. אשה שטעתה בברכת המזון בליל פסח ולא אמרה יעלה ויבא, דינה כדין האיש, כנזכר לעיל [עמ׳ תקס]. אבל בליל סוכות דין האשה כדין שאר ימים טובים.

ג. אף הנשים חייבות בשמחת יום טוב, ויש אומרים שאין מצוה על האשה לשמוח ביום טוב, אלא המצוה על בעלה שישמחנה, אך העיקר לדינא שהחיוב הוא על הנשים עצמן לשמוח ביום טוב, ולא על הבעלים לשמחן. אלא שאם יש באפשרותם צריכים לקנות להם בגדים כדי לשמחן.

ד. גם בזמן הזה מצוה מן התורה לקיים מצות "ושמחת בחגך" באכילת בשר ושתיית יין. ואף על פי שעיקר המצוה בבשר בהמה, מי שאינו יכול לאכול בשר בהמה מטעמי בריאות או כשרות, יכול לקיים מצות שמחה בבשר עוף. ומצוה לשמח את הנשים בראוי להן, דהיינו בבגדים ותכשיטים נאים, ואת הקטנים בראוי להם, בקליות ואגוזים מגדנות וממתקים.

ה. אסור לאפות או לבשל מיום טוב לחול, ואפילו למוצאי יום טוב אסור, ואפילו מיום טוב לשבת אסור לבשל בלי עירובי תבשילין. וכן אסור לבשל מיום טוב ראשון ליום טוב שני, אפילו בשני ימים טובים של ראש השנה, ואפילו דבר שאינו מלאכה, רק טירחא בעלמא כגון הדחת קערות וצלחות, וסידור הכסאות והשולחנות.

ו. מותר לאשה לבשל קדירה מלאה בשר או דגים קודם סעודת הצהרים, אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת, ואף על פי שעיקר כוונתה לצורך החול. ומכל מקום צריכה להזהר שלא תאמר בפירוש שעושה לצורך חול. אבל אחר סעודת צהרים אסור לה לבשל לצורך הלילה על מנת שתאכל כזית אחת מן הקדרה. ו)

ז. אשה שעברה ובישלה מיום טוב לחול, בין שעשתה כן במזיד, בין שעשתה כן בשוגג, לצורך חול בלבד, בין שעשתה בהערמה, התבשיל מותר באכילה.

ח. מותר למדוד תבלין לפני נתינתן לקדרת הבישול בכדי שלא יקדיח תבשילו, והוא הדין למלח, אבל לשקול בשר אפילו בביתו לדעת כמה יבשל, ואפילו אינו שוקל במשקל הרגיל אלא שוקל לעומתו כף או סכין אסור. אבל אם שוקל לצורך מצוה כגון שרוצה לשקול הכזיתות של המצה והמרור בליל פסח וכדומה, יש להתיר לשקול ביום טוב. וכן אין מודדין אורז כדי לבשל אלא יקח באומד הדעת.

ט. אסור לכבות ביום טוב. אבל מותר להנמיך את האש בגז, בכדי שהתבשיל שעליו יתבשל יפה. אבל לכבות לגמרי אסור. אך רשאי לכבותם על ידי גרמא, שימלא קומקום קטן של מים על כל גדותיו, ויניחהו על האש עד שירתח, והמים יגלשו על ידי רתיחתם וישפכו על האש ויכבוה. ואחר כך יוכל גם כן לסבב את הכפתור של הגז למנוע זרימת הגז. והמים שרתחו ישתמש בהם לשתיית קפה או תה. וכן מותר לכוין שעון שבת שבבוא השעה המתאימה יכבה את הגז על ידי משיכת ברז הבטחון של הגז (כדרך שמכבה החשמל). ואסור לסגור הברז הראשי של הגז הדולק, כדי שיכבה.

י. יום טוב שחל להיות בערב שבת אסור לבשל או לאפות לצורך השבת, אלא על ידי עירוב תבשילין, דהיינו שיניחו פת ותבשיל מערב יום טוב לשבת, בכדי שיהיה ניכר שאינו מתחיל בבישול ובאפייה שאינם לצורך יום טוב בעיצומו של היום, אלא הוא רק כגומר מלאכת אוכל נפש, לאחר שהתחיל בה מערב יום טוב. ולכן צריך להניח לכתחילה פת ותבשיל מערב יום טוב, ובדיעבד אם לא הניח לצורך העירוב אלא תבשיל בלבד, מותר לאפות ולבשל ביום טוב לצורך השבת. אבל אם הניח פת בלבד, יש להקל על כל פנים לאפות.

יא. גם הנשים צריכות לעשות עירובי תבשילין, שאף שהיא מצוה [דרבנן] שהזמן גרמא, אפילו הכי צריכות לעשות עירובי תבשילין. ולכן אם היא מתגוררת לבדה או שאץ בעלה בבית, תעשה העירוב כפי הדין, ותברך על העירוב כרץ. ואם אינה בקיאה לעשות עירוב, תבקש משכן שיהיה שליח שלה לעשות עירוב תבשילין, ויעשה העירוב מתבשיל ופת שלה, או שמכה לה את האוכל שעושה ממנו עירוב תבשילין בשבילה. רש מי שכתב שלא מועיל שליה בעירוב תבשילין, אך אין דבריו נכונים לדינא.

יב. בת נשואה המתארחת ביום טוב ובשבת אצל הוריה, או אצל חמיה וחמותה, אינה צריכה לעשות לעצמה עירובי תבשילין, הואיל והיא סמוכה על שלחן הוריה, או חמיה וחמותה. ויכולה לעזור בבישול ביום טוב, על סמך העירוב של בעל הבית.

יג. אם אין מבשלים כלל ביום טוב, אלא מכינים את כל התבשילים מערב יום טוב, ובליל יום טוב מניחים התבשיל על הפלאטה לחממו, אפילו הכי צריך לעשות עירובי תבשילין, לצורך הדלקת נר שבת, אלא שבאופן כזה יניחו עירובי תבשילין בלי ברכה.

יד. אף על פי שהנשים אסורות בעשיית מלאכה בחול המועד, כדין האנשים, מכל מקום מותר לה לעשות כל תכשיטיה שדרכה לעשותם בימות החול. ולכן מותר לה להסתרק ולקלוע שערות ראשה, וכדומה. ומותר לאשה לעשות מלאכת דבר האבד, שיהיה לה הפסד אם לא תעשה אותה מלאכה בחול המועד.

טו. מותר לגהץ את הבגדים בחול המועד. וכן מותר לצחצח נעלים בחול המועד.

טז. מותר לגזוז צפרנים בחול המועד אפילו במספרים, בין צפרני היד בין צפורני הרגל. והאשכנזים מחמירים בזה, אם לא לצורך טבילת מצוה.

יז. אסור לכבס בחול המועד, אבל מטפחות אף וידים מותר לכבסם. וכן בגדי הקטנים, ומכל מקום לא יכבסו להם אלא בגד אחד הנחוץ ביותר. ובגדים וחיתולים של הפעוטות הרכים, מותר לכבסם אפילו הרבה בבת אחת. אבל בגדי הגדולים אין לצרפם לבגדי הפעוטות ולכבסם במכונת כביסה. אולם בגדים הסמוכים לבשר המתלכלכים על ידי זיעה, מותר לכבסם במכונת כביסה במועד.

יח. המנהג פשוט אצלינו להתיר הדחת ושטיפת הרצפה בחול המועד. ובגמר ההדחה מותר לסחוט את המטלית.

יט. מותר להתרחץ בסבון ולהסתרק ולחפוף הראש בחול המועד.