פרק י - הלכות נטילת ידים לסעודה
א.
גם הנשים חייבות בנטילת ידים לסעודה, ועל כן צריך כל אדם להיות בקי בהלכות נטילת
ידים, וללמד את בני ביתו דיני נטילת ידים, וישגיח שיטלו ידיהם כהלכה. וכן יחנך את
בניו ובנותיו הקטנים לנטילה בברכה.
ב.
האוכלת פת, אם בדעתה לאכול שיעור כזית פת [27 גרם], צריכה ליטול ידיה בלא ברכה,
אבל אם דעתה לאכול פת כשיעור כביצה שהוא כ-54 גרם, צריכה ליטול ידיה בברכה.
והאוכלת פת פחות מכזית, יכולה להקל אף לכתחלה שלא ליטול ידיה, ומכל מקום טוב
להחמיר שלא לנהוג כן.
ג.
צריכות הנשים להקפיד ליטול ידיהן גם לדבר שטיבולו במשקה, שדינן בזה כדין האנשים.
והיינו, שאוכלת דבר שיש עליו רטיבות מים (שלא בתוך הסעודה), או משאר משקין צוננין
(שהם: יין, דבש דבורים, שמן זית, וחלב, טל, דם), ויש בזה רטיבות שהוא טופח על מנת
להטפיח, וכן אם מטביל לתוך משקה, צריכה ליטול ידיה בלי ברכה. וצריכה ליטול ידיה
ככל דיני נטילת ידים. וגם בזה יש לחנך את הבנות הקטנות ליטול ידיהן לדבר שטיבולו
במשקה. ואמנם פרי ששטפו אותו במים, וניגבו, אין צריך ליטול הידים כל שאינו טופח על
מנת להטפיח. וכן המטבלת פרוסת עוגה פחות מכזית בכוס תה או קפה חם, אינה צריכה
ליטול הידים אף שנוגעת בידיה בעוגה. והוא הדין באוכלת פרי או ירק רטוב במים, פחות
מכזית, וגם אינה נוגעת בפרי עצמו אלא באמצעות מזלג, אינה צריכה ליטול הידים.
ה.
צריכה האשה להסיר את הטבעת בשעת נטילת ידים. ואשה שאינה רגילה להסיר את הטבעת מעל
אצבעה בעת עשיית עוגה, וכדומה, מותר לה ליטול את ידיה עם הטבעת, ואין זה נחשב
לחציצה, אפילו אם הטבעת מהודקת. ואם יש בטבעת אבן יקרה, שדרכה של האשה להקפיד
להסיר את הטבעת כדי שהאבן לא תתקלקל במים, חשיב חציצה, וצריכה להוציא הטבעת קודם
הנטילה. ואם אינה מקפידה להוציא לעולם את הטבעת שיש בה אבן מעל ידה, אין זה נחשב
חציצה.
ו.
אשה הצובעת את צפרניה לנוי, אין בכך חציצה לענין נטילת ידים. וכן צבע החינה
שנוהגות איזה נשים לצבוע לפני חתונת קרובותיהן, אינו חוצץ לנטילת ידים. ומי שעוסק
בצביעת תפילין, וכל השבוע אינו מקפיד לרחוץ ידיו מהדיו שעל גבי ידיו, יש אומרים
שישתדל לנקות את הדיו מעל ידיו עד כמה שאפשר, ויותר אינו חוצץ. אבל בשבת וחג שדרכו
להקפיד על ניקיון ידיו, יש לחוש בזה לחציצה. ו)
