פרק כא - עניני הוצאה, בדברים השייכים לנשים

פרק כא - עניני הוצאה, בדברים השייכים לנשים

א. מותר לאשה לצאת בשבת לרשות הרבים [גם במקום שאין עירוב] בשעון זהב הצמוד על ידה, אף שלפעמים השעון מתכסה על ידי השרוול. והמקילות בזה גם ברצועת עור יש להן על מה שיסמוכו. ומהחמירות בכל זה תבוא עליהן ברכת טוב.

ב. אם הבגד נקרע וחיברה את הקרעים בסיכת בטחון [בשבת], מותר לה לצאת כך לרשות הרבים, גם במקום שאין עירוב. ואין בזה איסור הוצאה. ומותר לחבר את הקרעים בסיכת בטחון גם בשבת.

ג. אשה שסגרה מפתחי חלוקה במחט של תפירה, אסורה לצאת בו לרשות הרבים בשבת, במקומות שאין שם עירוב.

ד. גומי או סרט שנותנות אותו הבנות לקשור את צמתן, מותר להן לצאת עמו בשבת לרשות הרבים, אף במקומות שאין עירוב. וכן מותר להן לצאת עם גומיות מסביב לגרביהן.

ה. מותר לאשה לצאת לרשות הרבים בשבת עם משקפי שמש, אף אם צבען משתנה מהצל לשמש, ואין בזה איסור. ואשה המחמירה על עצמה בזה, תבוא עליה ברכת טוב.

ו. מותר לאשה לצאת בשבת לרשות הרבים, גם במקומות שאין בהם עירוב, כאשר כובעה או המטפחת שלה תפוסות לראש בסיכת ראש, ואין לחוש שמא תוציא את המטפחת או את הסיכה. [ובארצות אפריקא שנוהגות הנשים לצאת לרשות הרבים כשפניהן רעולות, ועוטפות בסודר את כל ראשן חוץ מהעינים, מותר להן לצאת לרשות הרבים עם רעלה זו, שגם זה דרך מלבוש]. ו)

ז. כבר נהגו הנשים להקל לצאת בשבת לרשות הרבים [גם כשאין עירוב] בכל מיני תכשיטים שהם לנוי וקישוט, וכגון, טבעת שעל אצבעה, צמיד, שעון, שרשרת, סיכה, עגילים שבאזניה, וכדומה. והוא שתענוד אותם דרך מלבוש, ולא תקחם בידה או בכיס בגדה. והמחמירות על עצמן שלא לצאת לרשות הרבים עם תכשיטין כלל, תבא עליהן ברכה.

ח. אסור לאשה לצאת בשבת לרשות הרבים עם תיק או ארנק בידיה, אף אם אינו עומד לשום שימוש אלא לנוי וקישוט בלבד. ואף במקומותינו שיש עירוב, נכון להחמיר בזה לדידן.

ט. מותר לאשה ליתן סיכה בשערותיה כדי להחזיקם, ולצאת בשבת לרשות הרבים. וכן מותר לה לצאת בשבת לרשות הרבים עם סרט [או קשת] שהיא קושרת בו את שערותיה.

י. הבנות הקטנות שנוקבים את אזניהן כדי לתת בהן נזמים כשיגדלו, וכדי שלא יסתמו הנקבים נותנים בהן קסמים, מותר לצאת בהן בשבת לרשות הרבים, אף במקום שאין שם עירוב. אך במקומות שלא נהגו בזה, טוב להחמיר, שמא תוציא הקיסם מפני הבושה מחברותיה.

יא. כבר נהגו הנשים לצאת לרשות הרבים עם עגילים באזניהם, ואין לחשוש שיבואו להוציא העגילים ולטלטלם ד' אמות ברשות הרבים.

יב. במקום שאין עירוב אסור לשאת ילד בידים ולהוציאו מרשות לרשות. או להעבירו כך ארבע אמות ברשות הרבים או בכרמלית.

יג. ילד חולה שצריך להביאו לרופא, אם הוא יכול ללכת, אלא שההליכה קשה עליו, מותר לשאתו ברשות הרבים, גם במקומות שאין בהם עירוב. ובמקום פיקוח נפש, מותר בכל אופן. אך יש להזהר שבשעה שמרים את הילד, לא יהיו עליו או בכיסו חפץ כל שהוא.

יד. ילד בריא הנמצא בעגלה, אף שיודע לילך לבדו, אין לדחוף את העגלה ברשות הרבים, במקומות שאין בהם עירוב. ואין לעשות כן גם אם יוליך את העגלה בעזרת אדם אחר. אך לצורך מצוה יש להקל על ידי גוי, וכגון כשהולכים לסעוד סעודות שבת בבית ההורים, וכדומה, מאחר שזה שבות דשבות. ובמקומותינו שיש עירוב כדת, אף הנוהגים להחמיר שלא לסמוך על העירוב, יש נוהגים להקל להרים ילד קטן היכול ללכת על ידיו ברשות הרבים, או לקחתו בעגלה. ומכל מקום נכון להחמיר ולא לסמוך על העירוב גם בכהאי גוונא, אלא אם כן במקום שאי אפשר בלאו הכי. ואם אפשר טוב ששנים ידחפו את העגלה. ומותר להוליך את העגלה [במקום שיש עירוב] גם בדרך עפר וחול, ואף בעגלה כבדה כגון עגלת תאומים, ומותר אף להפנות את העגלה לצדדים.