פרק א - הלכות השכמת הבוקר ונטילת ידים

פרק א - הלכות השכמת הבוקר ונטילת ידים

א. כאשר האשה מתעוררת מהשינה בבוקר, יש לה להמתין קימעא, ולא לעמוד בפתאומיות, כי הדבר מזיק לבריאות. ואמנם הסכנה היא דוקא בעומדת על רגליה מיד, אבל בקמה ממטתה להתלבש וכדו', ואינה עומדת על רגליה מיד, אלא נשארת יושבת במטתה, אין בכך סכנה.

ב. מיד כשתיעור משינתה תעיד על עצמה אמונתה בבורא יתברך, ותאמר: "מודָה אני לפניך וכו'". וגם תרגיל את הבת לומר מודָה אני. שמכיון שזו היא הודאה להשם יתברך שהחזיר את הנשמה, גם האשה צריכה להודות על כך ולומר מודה אני. ותפסיק בין תיבת בחמלה, לרבה אמונתך.

ג. אף שהאשה עדיין לא נטלה ידיה ויש על הידים רוח רעה, אפילו הכי מותר לה לומר "מודָה אני" קודם הנטילה. וגם אם יש לכלוך בחדר ואי אפשר לומר שם דברי תורה, אפילו הכי תאמר נוסח מודה אני.

ד. קטן היודע לדבר, טוב ונכון שההורים ירגילוהו לומר בקומו משנתו, "מודה אני לפניך וכו'".

ה. חיוב נטילת ידים הוא גם על הנשים, שאין זו מצוה שהזמן גרמא. וגם נשים שאינן מתפללות בשחרית, אלא מתפללות מנחה או ערבית, צריכות ליטול ידיהן עם הקיצם משינתם, כדין האנשים, ובברכה.

ו. יש המקפידים ליטול ידיהם מיד עם הקיצם משינתם, קודם שילבשו את מלבושיהם, אך מעיקר הדין על פי הגמרא והפוסקים מותר בין לאיש בין לאשה ללבוש את המלבושים קודם הנטילה, ולילך להתפנות לצרכים, ואחר כך ליטול הידים. וכל אשה המחמירה על עצמה ליטול ידיה בסמוך למטה, קודם שתתלבש, וכדברי הזוהר הקדוש, תבא עליה ברכה. וכל זה כשאינה צריכה לצאת לנקביה [גדולים], שאז רשאית לברך מיד אחר הנטילה, קודם הניגוב, אבל אם צריכה לצאת לנקביה, ואינה יכולה לברך על הנטילה, עדיף שתפנה לנקביה, ואחר כך תיטול ידיה ותברך קודם הניגוב. ואם צריכה לצרכיה הקטנים, אין איסור לברך. ו)

ז. אין האשה צריכה להסיר את הטבעת מעל ידה בעת נטילת ידים שחרית. [ולענין נטילת ידים לסעודה ראה להלן בהלכות נטילת ידים לסעודה]. 

ח. בנטילת ידים שחרית יש להקדים ליטול את היד הימנית. ותטול הכלי ביד ימינה ותמסרנו לשמאלה, כדי שממנה תשפוך על ידה הימנית תחלה, ואחר כך תאחז הכלי בימינה, ותשפוך על שמאלה. ותדקדק לערות מים על ידיה ג' פעמים לסירוגין, להעביר רוח רעה ששורה עליהן. ולא תטול על כל יד בפני עצמה ג' רצופים.

ט. אשה שאינה טהורה מותר לה להכין לבעלה את המים לנטילת ידים שחרית, אך אסור לה לפתוח הברז כשידיו תחת הברז, כדי לרוחצם, שהרי היא יוצקת עליו מים מכוחה. אבל אם היא פותחת את הברז של המים, ואחר כך הוא נותן את ידיו תחת הברז, לדידן יש להתיר. ולנוהגים כדעת רבינו יונה יש להקל על ידי שינוי, כגון שהיא תפתח את הברז ביד שמאל, קודם שיתן ידיו תחת הברז.

י. יש לחנך את הילדים הקטנים ליטול ידיהם שחרית, ולחנכם גם לברך על הנטילה כדת.

יא. אף על פי שמעיקר הדין אין חיוב ליטול את ידיהם של הקטנים בכלי [שהרי גם בגדולים מעיקר הדין אין צריך נטילה מכלי, ואם אין לו כלי נוטלים ידיהם מהברז בלי ברכה], מכל מקום נכון להרגילם ליטול ידיהם בכלי. וישפוך להם על כל יד ג' פעמים לסירוגין. ואם אין לו כלי יטול ידי הקטנים מהברז, ויחנך אותם לברך על נטילה זו. [שאף על פי שבגדולים אין להם לברך אם נוטלים בלי כלי, מ"מ בקטנים כדי לחנכם מותר להם לברך גם בנטילה שאינה נעשית ע"י כלי].

יב. יש לחנך גם את הבנות ליטול את ידיהן שחרית, וליטול את ידיהן קודם הסעודה, ואחר היציאה מבית הכסא וכדו'.

יג. אף על פי שעיקר מצות חינוך היא בילדים שהגיעו לגיל חינוך [בגיל שש לערך], מכל מקום מצוה ליטול אף את ידי הקטנים ביותר, אף על פי שלא הגיעו לחינוך, והיא סגולה טובה לקטנים כדי שיגדלו בטהרה, ויהיו גידולי קודש.

יד. גם בזמן שהאשה אינה טהורה, יכולה ליטול ידי הילדים לחנכם בנטילת ידים שחרית.

טו. הנוטלת ידיה שחרית, צריכה לברך על הנטילה קודם הניגוב, כדי שהברכה תהיה "עובר לעשייתן", וכדין נטילת ידים שלפני הסעודה. וגם רבינו האר"י ז"ל סובר כן, שראוי לברך קודם הניגוב, מפני שהרוח רעה נעקרת ומסתלקת לגמרי לאחר נטילת ג' פעמים, ואז אפשר לברך על נטילת ידים. [ושייך בזה לשון על "נטילת" אחר שלא גמר את מצות הנטילה עד אחר הניגוב]. אולם אם אינה יכולה לברך על נטילת ידים שחרית בבית, מפני שאינו נקי, והברכה צריכה להיות במקום טהור, שנאמר "והיה מחניך קדוש", תברך לאחר הניגוב, ותסמוך בזה על מה שכתב מרן החיד"א בשם מהר"ם ניגרין, שאין הרוח רעה של שחרית סרה מעל ידיו עד לאחר הניגוב, וכן דעת אחרונים רבים. ומכל מקום יש להסמיך את הברכה לניגוב עד כמה שאפשר. ויש נוהגים לברך על נטילת ידים עם שאר ברכות השחר, ויש להם על מה שיסמוכו. אך לכתחלה יש לנהוג כנז'.

טז. כשאין מגבת לנגב את הידים, יכולים לנגב הידים במכשיר לניגוב ידים הפועל על ידי הזרמת אויר חם על הידים.

יז. אשה הישנה בלילה וניעורה לשתות מים לצמאה, תשפשף ידיה ותנקה אותם בשמיכה או בסדין, ותברך על המים ותשתה, אף שלא נטלה ידיה תחלה. [ואינה צריכה לנקות ידיה במידי דמנקי ג' פעמים, אלא די בפעם אחת]. ואם שתתה רביעית בבת אחת, תברך גם ברכה אחרונה. ובזמנינו שנוהגים לישן בכסות לילה, [הנקראת פיג'מה], סתם ידים משומרות ונקיות הן, ואינה צריכה לנקותם קודם שתברך על המים. אלא שראוי להזהר שלא תגע בידיה במים, משום רוח רעה שעל ידיה. ובימי הקיץ שהחום כבד ובית הצואר של החלוק פתוח, ולפעמים נוגעת במקומות המכוסים שבגופה, וניעורה משינתה לשתות מים לצמאה, תשפשף ידיה בשמיכה או בסדין כנ"ל, ותברך ותשתה.

יח. הניעורה בלילה לעשות צרכיה ודעתה לחזור לישון מיד, אם חוששת שתקום אחר שיעבור שיעור מהלך פרסה, תטול ידיה כדי לברך אשר יצר. [אך לא תברך על נטילת ידים, שהרי דעתה לחזור ולישון, ורק בקומה בבוקר תברך על הנטילה]. ואם קשה לה ליטול ידיה במים, תנקה ידיה במידי דמנקי, כדי לברך אשר יצר. ותסמוך על מה שנוטלת ידיה אחר כך בהקיצה משינתה בבוקר.

יט. באמצע הלילה כאשר קמים מהשינה כדי לכסות את התינוק, או לתת לו מוצץ, וכדומה, אין חובה ליטול הידים. וכמו כן אשה הקמה באמצע הלילה להניק את בנה או בתה, מעיקר ההלכה אינה חייבת ליטול את ידיה קודם ההנקה, ומכל מקום ממדת חסידות לעשות כן. ויש הנוהגות שבכל הנקה מברכות ברכת שהכל על איזה דבר שברכתו שהכל, סמוך להנקה, ותבא עליהן ברכה. [אך יש להן ליזהר שאם אינן צמאות לשתות מים, אין להן לברך על המים].

כ. לכתחלה יש להשגיח שהילדים הקטנים יטלו את ידיהם קודם שיגעו במאכלים או במשקים, שאף בילדים יש להזהר בזה לכתחלה. ומאכלים שידוע בבירור שנגעו בהם [גדולים] קודם נטילת ידים שחרית, אם הם דברים יבשים, כגון פירות שאפשר לשוטפם במים, יש להדיחם במים ג' פעמים. ומאכלים רכים שאי אפשר לשוטפם, וכגון לחם, וכן משקים, מן הדין יש להתירם בדיעבד. וכל שכן אם נגעו בהם ילדים קטנים, שיש להקל בזה יותר לענין דיעבד. ומכל מקום המחמיר שלא לאוכלם תבוא עליו ברכה, כשאין בדבר הפסד מרובה.

כא. אלו דברים שצריכים נטילת ידים במים, הקם ממטתו, היוצא מבית הכסא ומבית המרחץ [לאחר שהתרחץ שם, אבל היוצא מחדר האמבטיא ולא התרחץ שם, אין צריך ליטול ידיו], והנוטל צפרניו, והחולץ מנעליו, והנוגע ברגליו, והחופף ראשו, וההולך בין המתים, ומי שנגע במת, ומי שמפלא כליו, והמשמש מטתו, והנוגע בכנה, והנוגע בגופו במקומות המכוסים. ובכל אלה אין צריך נטילה בכלי. וכן היוצא מבית הכסא מעיקר הדין אין צריך נטילה בכלי, אלא יכול ליטול מהברז ג' פעמים רצופים בזה אחר זה. ובכל זה דין האיש והאשה שוים בכל הנ"ל.

כב. הנוטלת צפרניה אפילו לא נטלה את כולם צריכה נטילת ידים. ואפילו נוטלת צפרניה על-ידי אחרים, גם כן צריכה ליטול ידיה. וגם אם נוטלת צפרני רגליה, צריכה ליטול ידיו. [אמנם הנוטלת צפרני אחרים אינה צריכה נטילה]. ואין חילוק בין אם נוטלת צפרניה בכלי או שנוטלתן ביד, שבכל אופן צריכה ליטול ידיו. וגם אם נטלה רק חצי ציפורן צריכה ליטול ידיה. וכן הנוטלת ציפורן אחת בשיניה, אינה צריכה נטילה.

כג. אחר שיוצאים מבית הקברות צריכים ליטול הידים. ואמנם יש להבהיר, שאין להרבות לבקר בבית קברות, וכל שכן נשים, מחשש שהחיצוניים ידבקו באדם המבקר שם. וכתב הגאון מוילנא: "ותשמור שלא תלך לבית הקברות כלל וכלל כי שם מתדבקין בקליפות מאד, וכל שכן בנשים, וכל הצרות והעוונות באים מזה".

כד. כשמושיבים ילד קטן בבית הכסא לעשות את צרכיו, חייבים בנטילה אחר צאתם מבית הכסא, ולכתחלה תטול בכלי, ג' פעמים בזה אחר זה, ואין צריך לסירוגין, אבל אם אין תחת ידה כלי לנטילה, אינה צריכה כלי, שכבר נתבאר שבכל יציאה מבית הכסא, גם אחר עשיית הצרכים, אין צריך נטילה בכלי.

כה. הנוגעת בכלי המיוחד שהקטנים עושים בו את צרכיהם, אם הוא נקי אין צריך נטילת ידים.

כו. כאשר מלבישים את הקטנים בבוקר, אם נגעו במקומות המכוסים שבילד, יש ליטול את הידים בטרם עומדים להתפלל, לברך ברכת הנהנין, ללמוד תורה או לאכול. אבל אותם מקומות הרגילים להיות גלויים אצל הילד, כמו ידיו ושוקיו, אינם נחשבים כמקומות המכוסים.

כז. הנוטל ידיו אחר שעושה צרכיו, מותר ליהנות ממים אלה, כגון לשטוף בהם את הרצפה, או להשקות בהם את הגינה, וכדומה, ואין דין מים אלה כמי נטילת ידים שחרית.

כח. חדר אמבטיה שאין שם בית כסא, ויש שם ברז קבוע עם קערת רחצה, מותר לכתחלה לעשות שם נטילת ידים, בין נטילה של שחרית, בין נטילה לסעודה, כי אפילו בבית המרחץ של רבים שהוא מזוהם עד שהשוו אותו חז"ל לדין בית הכסא, לענין שאסור לברך שם ולהרהר בו בדברי תורה, אף על פי כן מוכח בתלמוד (שבת מא.) ובפוסקים [האגודה פרק קמא דשבת, והמגן אברהם סוף סימן קסו, והעטרת זקנים סימן פד, והאליה רבה שם, ועוד], שאין רוח רעה שורה שם, כל שכן אמבטיה של יחיד. וקל וחומר לאמבטיות שלנו שהן נקיות מאד תמיד. ומה גם שאין חדר האמבטיה מיוחד אך ורק לרחיצה, אלא משתמשים בו כמה תשמישים אחרים, ומניחים שם דברים למשמרת כאשר תאוה נפשם, לפיכך אין עליו תורת בית מרחץ, ומותר ליטול ידים בתוכו. וכן הסכימו רוב אחרוני זמנינו. ומכל מקום לא יברך שם ברכת על נטילת ידים, אלא יצא לחוץ ואז יברך. והמחמיר ליטול ידיו תמיד במטבח וכדומה, תבוא עליו ברכה.

כט. בית כסא שיש שם ברז לנטילה, אף על פי שקבוע שם סילון מים השוטפים בזרם אדיר ומנקים את האסלה היטב, מכל מקום אין להתיר לכתחלה ליטול שם ידים לסעודה ולנטילת ידים שחרית, אלא אם כן בשעת הדחק שאין לו מקום אחר לנטילת ידים. ואף על פי שיש מהאחרונים שדימו דין זה לדין בית הכסא דפרסאי, [בברכות כו. ובשלחן ערוך סימן פג סעיף ד]. וכתבו להקל בזה, אולם המעיין ישר יחזו פנימו וישפוט בצדק שיש לחלק בין הנידון של בית הכסא דפרסאי לנידון שלנו. ולכן למעשה יש להחמיר בדבר, ורק בשעת הדחק כדאים הם האחרונים המקילים בזה לסמוך עליהם להקל כשאין מקום אחר לנטילה. ובפרט במטוס, ברכבת, וכדומה.

ל. מותר לכתחלה להכניס אוכלים ומשקים לחדר אמבטיה שאין שם בית כסא, ולהצניעם שם.

לא. מותר לעבור דרך חדר אמבטיה שיש בה גם בית כסא, עם אוכלים, למרפסת שהמקרר שם, מאחר שחדר האמבטיה משמש גם למעבר למרפסת שיש שם מקרר, ואינו מקום מיוחד רק למרחץ ולבית הכסא, ולכן יש להקל לעת הצורך.

לב. אשה הרוחצת את ילדיה בחדר אמטביה שאין בו בית כסא, אינה צריכה ליטול ידיה בצאתה משם. וכן היוצאים מבריכת שחיה נקיה, אינם צריכים ליטול ידיהם בצאתם משם.

לג. יש אומרים שנשים צריכות לומר פרשת הקרבנות, אך כיום לא כל הנשים נוהגות בזה, אחר שבלאו הכי אמירת הקרבנות גם אצל האנשים אינה בתורת חיוב גמור, אלא מנהג.

לד. יש אומרים שאין לנשים לומר תיקון חצות, ושיש למונען מכך. ויש חולקים ואומרים שאין צריך למונען מכך, וכל אשה יראת ה' הרוצה לומר תיקון חצות, תבוא עליה ברכה, ואין למונעה מכך. וכן עיקר. [אך בלאו הכי במציאות רוב הנשים לא נהגו כיום בזה].