פרק מא - הלכות חנוכה לנשים

פרק מא - הלכות חנוכה לנשים

א. נוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות שבבית דולקים, ואין להקל להן. אבל יש נשים שנהגו שלא לעשות מלאכה בכל החנוכה, ויש לבטל מנהגן, כי הבטלה מביאה לידי שעמום וכו'. ומכל מקום יש אומרים שטוב לנשים להמנע ממלאכות כבדות שיש בהן טירחא יתרה, על כל פנים ביום ראשון ושמיני של חנוכה. אבל האנשים אינם נמנעים משום מלאכה.

ב. אלמנה הניזונית מנכסי יתומים, צריכים לתת לה לקניית שמן לנרות חנוכה, כיון שאף הנשים חייבות בנר חנוכה. אולם גם בזה אין לחייב את היתומים לתת לה יותר מכדי נר אחד לכל לילה, שאין לכוף את היתומים לשלם לה להידור מצוה.

ג. נשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה, שאף הן היו באותו הנם. והאשה מוציאה את בעלה ידי חובת הדלקת נרות חנוכה. ולפיכך כשבעל הבית נאלץ להיעדר מביתו בזמן ההדלקה, עד לשעה מאוחרת בלילה, ראוי ונכון שימנה את אשתו להדליק נרות חנוכה עם צאת הכוכבים, שהוא כרבע שעה אחר שקיעת השמש, ובזה גם הוא יוצא ידי חובה. ונכון שאברכי ישיבה ינהגו כן לכתחלה, שימנו את נשותיהם שליח להדלקת נר חנוכה בזמן, כדי שלא לבטל תורה ברבים בכולל. [שמאחר ונר חנוכה החיוב הוא נר איש וביתו, אשתו כגופו ויכולה להדליק עליו ויוצא בהדלקתה ידי חובה, ובשביל הידור מצוה להדליק בעצמו בזמן, אין לגרום לביטול תורה דרבים. והוי מחשב שכר מצוה כנגד הפסד לימוד תורה].

ד. אשה המדלקת נר חנוכה במקום בעלה, מברכת בנוסח הרגיל "להדליק נר חנוכה". ואם בירכה "על הדלקת נר חנוכה" אינה מברכת שוב.

ה. מי שלן בבית מלון לרגל עסקיו, ואשתו מדלקת עליו בביתו, אינו רשאי לכוין בפירוש שאינו רוצה לצאת ידי חובתו בהדלקת נרות החנוכה שמדליקה עליו אשתו בביתם, ולהדליק עם ברכה בחדרו במלון, שחובת נר חנוכה הוא חובת איש וביתו, ואינו חובת גברא בלבד, ועל כרחו יוצא ידי חובתו במה שאשתו מדלקת עליו.

ו. סומא [עיור] אם יש לו אשה, אשתו מדלקת עליו, ואם אין לו אשה, ויש לו בית מיוחד מדליק על ידי סיוע של אחר. ו)

ז. נשים פטורות מאמירת ההלל בימי החנוכה, אף על פי שחייבות בנר חנוכה, משום שאף הן היו באותו הנס. ואם ירצו לקרוא ההלל בחנוכה, לא תברכנה, דספק ברכות להקל, וגם הנשים מבנות אשכנז הנוהגות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא, מכל מקום כאן לא תברכנה על ההלל בחנוכה, כיון שזו מצוה שאין בה עשייה.