פרק יח - הלכות קידוש לנשים
א. נשים חייבות בקידוש מן התורה,
ואף על פי שכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ממנה, מכל מקום בקידוש היום חייבות
מכח היקש, שנאמר בלוחות הראשונות (בפרשת יתרו): "זכור" את יום השבת
לקדשו, ונאמר בלוחות האחרונות (בפרשת ואתחנן): "שמור" את יום השבת
לקדשו. וקיבלו חכמינו זכרונם לברכה, כי זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, לומר: כל
שישנו בשמירת שבת, שמוזהר שלא לעשות מלאכה בשבת, ישנו גם בזכירה. כלומר, שחייב
בקידוש. והואיל וגם הנשים מוזהרות על שמירת שבת, כי על מצות לא תעשה נשים חייבות
אף כשהן מצוות שהזמן גורם שיבואו, ישנן גם בחיוב מצות זכירת שבת, דהיינו קידוש
היום. (ברכות כ:).
ב. גם אשה שלא התפללה ערבית בליל
שבת, יכול בעלה שהתפלל כבר להוציאה ידי חובת קידוש, שבמצות קידוש שהנשים חייבות יש
דין ערבות, ואמרינן בהו אע"פ שיצא מוציא, מדין ערבות.
ג. כיון שהנשים חייבות בקידוש מן
התורה, לפיכך מוציאות את האנשים ידי חובת קידוש. ואף אשה שהתפללה ערבית של שבת
יכולה להוציא ידי חובה איש שלא התפלל. ומכל מקום משום צניעות נכון שהאשה לא תוציא
אנשים ידי חובת קידוש אלא כשהם מבני ביתה.
ד. כשבעל הבית נעדר מסיבה מסויימת
מהבית, וכגון ששוכב בבית חולים, או נמצא בחוץ לארץ, או שיצא למילואים, וכדומה, אין
הקטן שהוא פחות מבר מצוה, יכול לקדש בליל שבת כדי להוציא ידי חובה את אמו ויתר בני
הבית. הואיל ואין הקטן חייב במצות אלא מדברי סופרים כדי לחנכו במצות, אינו יכול
להוציא אחרים החייבים בקידוש מן התורה, שכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים
ידי חובתם. ואפילו אם הקטן עדיין לא התפלל ערבית של שבת, ואמו ושאר בני הבית
הגדולים התפללו ערבית של שבת, אינו יכול להוציאם ידי חובת קידוש. ואפילו אם כיוונו
בפירוש לצאת ידי חובת קידוש מן התורה בתפלה. ולכן האשה תעשה את הקידוש, ולא תסמוך
על הקידוש של הקטן. ואם אין האשה יודעת לקדש, ואין שם אלא קטן, יאמר הקטן הקידוש,
והאשה תאמר אחריו מלה במלה עד סוף הקידוש.
ה. אם בעל הבית נעדר מביתו בליל
שבת, יקדש אחד מבני הבית שהוא גדול והביא ב' שערות. ואם יש נער בן י"ג שנה
ויום אחד, אך אין ידוע אם הביא ב' שערות או לא, נכון יותר שהאשה תעשה את הקידוש,
ולא תסמוך על הקידוש של הנער הנז'. אבל אם קשה לאשה לקדש בעצמה מכל מיני סיבות,
יכול הנער הנז' לקדש ולהוציא ידי חובה את שאר בני הבית, כולל האמא, שמעיקר הדין
סמכינן שפיר על חזקה שמסתמא הביא ב' שערות בהגיעו לגיל המצוות. ונכון שתקדים האשה
להתפלל ערבית קודם הקידוש.
ו. צריך שכל בני הבית ישימו לבם
היטב לשמוע ברכת הקידוש מתחלה ועד סוף, מפי גדול הבית המברך, ויכוונו השומעים לצאת
ידי חובתם, והמברך יכוין להוציאם ידי חובתם. ואין השומעים צריכים לומר הקידוש מלה
במלה אחר המברך. אלא יוצאים ידי חובתם בשמיעת הקידוש מהמברך, שגם בקידוש יש דין
"שומע כעונה". ו)
ז. כשבעל הבית מקדש ומוציא את בני
ביתו ידי חובת הקידוש, יש להזהיר את כל בני הבית שלא יענו "ברוך הוא וברוך
שמו" אחר הזכרת שם ה' שבברכות הקידוש. שכל ברכה שהשומעים מכוונים לצאת ידי
חובתם, אין להם לענות ברוך הוא וברוך שמו אחר הזכרת ה'. שמכיון שהשומע כעונה אם
הוא מפסיק לענות ברוך הוא וברוך שמו אחר הזכרת ה', הוי כמוסיף ומפסיק באמצע הברכה,
ומשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות. ועל כל פנים מי שעבר וענה "ברוך הוא וברוך
שמו" אחר הזכרת שם ה' בברכות שהוא יוצא בהם ידי חובתו, בדיעבד יצא ידי חובה,
ולא יחזור לקדש לעצמו.
ח. כשבני הבית רבים, ויש בהם מי
שאינו יכול לשמוע את הקידוש היטב מבעל הבית המקדש, או שהמקדש מגמגם בלשונו, או
בולע אותיות ותיבות מהברכה, יש להם לברך בלחש את ברכת הקידוש, ובשעת הברכה יתנו
עיניהם בכוס שביד המברך. וכשהמקדש יסיים הברכה לא יענו אמן אחר ברכתו, שמאחר והם
בירכו בעצמם, ובדעתם לטעום מהיין, אם יענו אמן הוי הפסק.
ט. יש נוהגים שאם בעל הבית המקדש
מגמגם בלשונו, וכיוצא, אומרים עם המקדש את נוסח הברכה, מלבד פתיחת הברכה וחתימתה,
ואף על פי שיש לנוהגים כן על מה שיסמוכו, מ"מ עדיף יותר שיאמרו את כל הברכה
עם המקדש מלה במלה, כולל הפתיחה והחתימה.
י. מצוה מן המובחר שכל המסובים
יטעמו מן היין לחיבוב מצוה. וכשבעל הבית מיסב עם בני ביתו, המנהג שבני הבית טועמים
מהכוס ששתה ממנו המקדש, ויש שמקנחים מקום ששתה ממנו. ואם מיסב עם אנשים שאינם מבני
משפחתו, ומקפידים שלא לשתות מכוס ששתה ממנו אחר, ימזוג מעט יין לכמה כוסות, כדי
שיטעמו המסובין מהיין. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד רעו].
יא. אף מי שלא טעם מהיין, יצא ידי
חובת הקידוש, הן בקידוש הלילה והן בקידוש היום. שאין טעימה זו לעיכובא, אלא לחיבוב
מצוה. [ילקו"י שבת כרך א' רעו].
יב. אף הנשים אסור להן לאכול
ולשתות קודם הקידוש בליל שבת. ונשים שאין להן זמן קבוע להתפלל, ופעמים מתפללות
שחרית, ופעמים מנחה או ערבית, משעלה עמוד השחר בשבת, אסור להן לטעום אפילו מים
קודם הקידוש בשבת. ומכל מקום בשעת הדחק כגון אשה שהיא חולה קצת, יכולה לסמוך
ע"ד הפוסקים המתירים לטעום ביום קודם הקידוש, כיון שכבר נתקדש היום מאמש על
ידי הקידוש שבלילה. במה דברים אמורים באשה שאינה רגילה להתפלל שחרית בכל יום, אבל
אשה שרגילה להתפלל שחרית, רשאית לטעום בשבת בבוקר קודם תפלת שחרית.
יג. יש לחנך קטן שהגיע לחינוך [כבן
6] שלא יאכל או ישתה קודם הקידוש. אולם כשיש צורך בדבר, כגון בבוקר קודם תפלת
שחרית, או כשממתינים הרבה לאיזה אורח שיגיע, מותר לקטן [אף שהגיע לחינוך] לאכול.
ומותר אף להאכילו בידים, ובפרט אם מאריכים בתפלת שבת. ומיהו בנער בריא כבן
י"ב שנה ויום אחד ואילך, נכון לחנכו גם בזה.
