פרק כד - דיני הדחת כלים וטבילתן בשבת
א. מותר להדיח כלים בשבת אחר הסעודות
לצורך היום, כגון שנשארה לו עדיין סעודה לאכול. [ואם יש לו מערכת כלים נוספת ראה
להלן]. אבל אם אינו צריך לכלים בשבת, וכגון לאחר סעודה שלישית שאין אוכלים אחריה,
אין מדיחין את הכלים. וכלי שתיה מותר להדיח כל היום, מכיון שכל היום ראוי לשתיה.
ב. אם יודע שיצטרך לאכול בשבת סעודה נוספת
לאחר סעודה שלישית, מותר להדיח את הכלים הנצרכים לו, אף לאחר סעודה שלישית.
ד. מותר להדיח כלים באמה או במשחת כלים
בשבת. ואף מותר לערב אבקת כלים במים, ואין לחוש בזה לאיסור לישה בשבת, או איסור
מוליד בהולדת הקצף.
ה. מותר לשפשף את הכלים בשבת בליפה הנקראת
"ננס" העשויה מחומר סינטטי שאינו בולע כלל. אך אין להקל להשתמש בספוג
בשבת. ואשה שאי אפשר לה להדיח הכלים בלא בתי ידים של גומי, מותר לה להדיח את הכלים
עם בתי ידים על ידיה, אבל לא תשפשף ותדחוק ידה עם בתי ידים על הכלי לנקותו היטב.
ו. מותר להניח בשבת את הכלים שאכל בהם,
בתוך מדיח כלים חשמלי [שאינו פועל], כדי שלא ייראו הכלים המלוכלכים בבית או במטבח,
ואין לאסור בזה משום הכנה, ובלבד שלא יסדרם בתוך המדיח כלים, אלא יניחם שם ככל
העולה בידו, ולא יסדרם אלא במוצאי-שבת. וכל זה כשדרכו להניחם שם כך בימות החול,
ואין מטרתו כדי לחסוך זמן במוצאי שבת. ו)
ז. אחר סעודה שלישית מותר להניח הכלים
בתוך כיור המטבח, אף שיודע שהכיור יתמלא מים על ידי שימוש בברז לשטיפת פירות,
וכיוצא. ואם חושש ששיירי המאכל יידבקו בדופני הקערות, באופן זה מותר להניח הכלים
בתוך הכיור ולמלאות את הכיור במים בשבת, אך לא יאמר שעושה כן לצורך הדחתם בערב.
ח. מותר להדיח הכוסות גם אחר סעודה שלישית,
ואין זו הכנה משבת לחול. ומותר להדיח את כל הכוסות, ולא רק כוס אחד בשבילו, שהרי
אין קבע לשתיה.
ט. אשה השוטפת כלים לאחר הסעודה בשבת,
מותר לה לברור את הסכינים והכפות והמזלגות, וליתנן כל אחד במקום הראוי לו. ואין
בזה איסור בורר.
י. אם יש פת על השלחן מותר להגביה כל
הטבלא ולטלטלה עם הקליפות שאינם מאכל בהמה, שהם בטלים אגב הפת. ואפשר שאפילו
לכתחלה מותר להניח פת להגביה הטבלא אם קשה לו הניעור.
יא. אשה המנקה את השלחן לאחר אכילה בשבת,
ויש על השלחן פסולת ושיירי מזון, אם הפסולת ראויה למאכל בהמה, כגון פירורי פת וקליפות
של פירות וירקות, וכדומה, מותר לה לטלטל שיירי מזון אלה בידה, כדי לנקות השלחן.
ואם יש שם גם פסולת שאינה ראויה למאכל בהמה, כגון קליפות אגוזים וגרעינים, יש לה
לטלטלן כלאחר יד, דהיינו ע"י מגב או סכין. וכן אם יש שם רק פסולת שאינה ראויה
למאכל בהמה, תנקה השלחן על ידי מגב. ואם נתקבצו הרבה קליפות על השלחן, והם מאוסים
להניחן כך על השלחן, מותר להסירן מעל השלחן אפילו ביד, דהוי כגרף של רעי. וכל זה
כשהוא לצורך השימוש באותו מקום. אבל אין חייבים לעקור מהמושב ולישב במקום אחר.
ומכל מקום אם יכול לטלטל הקליפות בסכין ולא בידיו ממש, נכון לעשות כן.
יב. קליפות של אגוזים או של ביצים, אסור
לטלטלן בשבת, וכן כל עצמות קשים ויבשים שאינן ראויות למאכל בהמה. ואם הם מונחות על
השלחן, ראה בסעיף הנז'. וקליפות שיש עליהם מלח, המיקל לטלטלם ביד יש לו על מה
שיסמוך, אם הצפורים [או היענים] אוכלים אותם. וכל זה כשהוא לצורך השימוש באותו
מקום.
יג. אם מניחים את הקליפות של השקדים וכדו'
בצלחת ריקה, בתחלה יש להניח בצלחת פסולת הראויה למאכל בהמה, כגון פירורי פת, קודם
שיניח שם קליפות האגוזים והגרעינים. ובדיעבד אם הניחו הקליפות לבדן לתוך צלחת
ריקה, מותר לטלטל הצלחת ולזרוק הקליפות, כיון שמאוס להניחן כך על השלחן.
יד. עצמות רכות שאינן ראויות למאכל אדם,
אבל ראויות לכלבים או לחתולים המצויים, מותר לטלטלן בשבת אף בידים. בין אם העצמות
נתפרקו מערב שבת, בין אם נתפרקו בשבת. ואף במקומות שאין רגילות ליתן עצמות לכלבים,
מותר לטלטלן, שהרי מצויים במקומותינו כלבים וחתולים.
