פרק כב - ניקוי בגדים, כביסה ותליית כביסה בשבת

 פרק כב - ניקוי בגדים, כביסה ותליית כביסה בשבת

א. בגדים רטובים אסור לשוטחם בשבת, ואם שטחם בשבת אף על פי שעשה איסור, המיקל להשאירם יש לו על מה שיסמוך. ולאחר שנתייבשו, אסור לו ללובשם בשבת אם עשה כן במזיד, אבל אחר השבת מותר. ואם לא ידע שאסור לשטוח בגדים רטובים בשבת, ושטחם בשוגג, ונתייבשו, מותר ללובשם בשבת.

ב. מותר לשטוח בגדים יבשים שאינם רטובים כלל, על החבל ששוטחים עליו בגדים אחר כביסה, שמאחר שהבגדים יבשים, אין מקום לחשד. ומהיות טוב נכון לשוטחם שלא כדרך ששוטחים בגדים מכובסים. אבל אם הם רטובים מן הזיעה, או מחמת גשמים, אפילו היו הגשמים מועטים אסור לשטחם מפני החשד, שיאמרו שכיבס בגדיו בשבת ולכן שטחם כדי לייבשם.

ג. אשה שבנה מגיע לחופשה קצרה ביום שישי אחר הצהרים סמוך לחשכה, ומוכרח לחזור מיד בצאת השבת, מותר לה לתת את בגדיו לתוך מכונת כביסה אוטומטית בערב שבת סמוך לשקיעה, ולהפעילה קודם השקיעה, [אם עדיין לא קיבלה עליה שבת בפירוש], והבגדים מתכבסים מאליהם בשבת, וכדעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו. ואחינו האשכנזים נוהגים כדעת הרמ"א להחמיר, אלא אם כן יש צורך בדבר.

ד. אסור להניח בשבת כביסה רטובה סמוך לתנור או ההסקה מרכזית. ומי שנתרטבו בגדיו ואין לו בגד אחר, יש להקל להניחן על יד התנור ע"י גוי בצינעא, כל שיש לחוש שיבוא לידי חולי.

ה. אין לתלות כביסה בשבת גם בצינעא, כגון באמבטיא, אף שאין רואים אותו כשהוא תולה את הכביסה. ומעיל צמר שהדרך לנקותו רק בניקוי יבש, אצל מכבסה, אם נשפך עליו מים, המיקל לתלותו דרך שטיחה על החבל כדי לייבשו, יש לו על מה שיסמוך, שמאחר שאין דרך לכבסו אלא בניקוי יבש, לא חיישינן בזה למראית העין שיאמרו שכיבסו בשבת, ובלבד שלא יניח סמוך לתנור או הסקה מרכזית. ומותר לתלות במקל כביסה במקל המיועד לכך.

ו. מפת שלחן העשויה מניילון, או מכנסי תינוק העשויים מגומי וניילון, ואין בהם בד, מותר לשרותם במים בשבת, או להזרים עליהם מים בשבת, אם הוא צריך להשתמש בהם בשבת. וכן מותר לנקות פיטמה של בקבוק של תינוק בשבת, העשויה מפלסטיק, על ידי שרייה במים, או שפיכת מים. ומים שנשפכו על השלחן, מותר לנקותם על ידי ניקוי במגבת או במפות נייר, ויזהר לנקות בנחת שלא יבוא לידי סחיטה. ומותר להניח בנחת מפית נייר לבנה על משקין שנשפכו על השלחן, ואין לחוש בזה לאיסור צובע, אחר שהוא דרך לכלוך, ונהגו להקל בזה כדברי הרדב״ז. ו)

ז. גם חיתולים של תינוק שכיבסו אותם מערב שבת, בזמן הזה אסור לשוטחם בשבת כדרך ששוטחים כביסה, שהרי כיום אין דרך לתלות חיתולים אלה כשהם מלוכלכים, ויבואו לחושדו שכיבסם בשבת. ואין להניח את החיתולים סמוך לתנור חם שהיד סולדת בו, או על הסקה מרכזית, ומכל מקום אם אין לו חיתולים אחרים, מותר לתלותם על ידי גוי כנגד הסקה מרכזית או תנור חם, ובלבד שיעשה כן בצינעא ולא בפני רבים.

ח. אם נשפך מים על מקצת מהבגד, אסור לתלות את הבגד לייבוש בשבת, או להניחו סמוך לתנור חם או הסקה מרכזית. וכן בגד שנרטב מחמת הזיעה, אסור לתלותו כנ"ל.

ט. בגד שנשפך עליו מים או משקה בשבת, וכן בגד שנספג בזיעה, מותר להניחו על גב הכסא, כדי שיתייבש. ובלבד שלא יהיה סמוך לתנור דלוק או הסקה מרכזית. אבל לא יניח כמה כסאות בסמוך זה ליד זה, כדי לתת בשבת בגד שנרטב על גב הכסאות, שהרי ניכר שמתכוין לייבשה.

י. בגדים שכיבסו אותם מערב שבת, מותר להורידם מחבל הכביסה בשבת לצורך לבישתם בשבת, ואף אם בשעת בין השמשות הבגדים היו רטובים קצת, אע"פ כן מותר להורידם מהחבל בשבת, כדי ללובשם בו ביום, ולא אמרינן מגו דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולי יומא. ואין הבדל בזה בין ימות החורף לקיץ, כל שיש לתלות שהבגדים יתייבשו במהלך השבת.

יא. כביסה הנמצאת על החבל וחושש שירדו גשמים בשבת, מותר להורידה בשבת, ואין לאסור משום מוקצה או משום מכין משבת לחול.

יב. וכל שכן אם שטחו על החבל חיתולים ושאר בגדי קטנים שנתכבסו בערב שבת, אפילו היו רטובים קצת בבין השמשות באופן שיש בהם טופח על מנת להטפיח, מותר להוציאם מעל החבל בשבת לאחר שנתייבשו, על מנת להשתמש בהם בשבת.

יג. מגבות שנתלחלחו הרבה מרוב הניגוב בהם, מותר לתלותם בשבת על חבל כביסה, גם דרך שטיחה, אם ניכר בהם קצת זוהמא. וכן מטפחות שמקנחין בהם את האף, אם ניכר בהן קצת לכלוך של צואת החוטם מותר לשוטחן בשבת על חבל כביסה, וכל שכן שמותר להניחם על גבי גב הכסא, כדי לייבשם.

יד. המכבס בגדים בשבת, הרי הוא תולדת מלבן, ואסור מן התורה. ולכן בגד שיש עליו כתם, אסור לנקותו במים, אף שאינו מכבס את כל הבגד. ואסור לנקות בגד בשבת הן ע"י מים, והן על ידי שפשוף או נתינת אבקת טלאק, וכדומה. וכן אין הבדל בזה בין בגד שחור לבגד הצבוע בשאר צבעים, ובין בגד חדש לבגד ישן. וגם אם אינו מקפיד על ניקיון הבגד, אסור לנקותו בשבת. אלא יעביר עליו את ידו, או יקנחו בסמרטוט יבש, אבל לא ישפשף.

טו. בגד שנרטב או נשרה במים, אסור לסוחטו בשבת משום מלבן, ואם נרטב ביין או בשאר משקים, יש אומרים דהאיסור לסוחטו הוא מדרבנן, ויש חולקים.

טז. מותר לנקות האבק מהבגד בשבת גם במברשת בגדים. וטוב להחמיר לנקות את הבגד או הכובע מהאבק בשינוי, וכגון בשרוול חולצתו, וכדומה.

יז. ומיהו כל זה בניעור מן העפר, אבל אם מכסכס ומשפשף היטב את הבגד כדי להסיר ממנו כתמים ולייפותו, לכולי עלמא אסור.

יח. מותר לנקות בשבת את האבק המצטבר על הנעלים.

יט. אסור למרוח על הנעלים בשבת משחת נעלים, או נוזל המיוחד לצחצוח הנעלים. ואפילו ע"י גוי אסור לצחצח את הנעלים בשבת. ובדיעבד שהגוי עבר וצחצחם לצורך הישראל, מותר לנעול מנעלים אלה בשבת, שהרי יכל לנועלם בלאו הכי.

כ. בוץ יבש שנדבק בנעליים, מותר להסירו בשבת ע"י שישפשף את נעלו בחידודי מדרגות או בכותל, ואין לחוש בזה לאיסור ממחק או איסור טוחן.

כא. אסור לשרות בגד בתוך מים בשבת, דשרייתו של הבגד במים זהו כיבוסו. וכל זה כשיש לכלוך או איזה טינוף על הבגד, אבל אם הבגד נקי, מעיקר הדין מותר לשרותו בשבת במים מועטים, דלא אמרינן בזה "שרייתו זהו כיבוסו". והמחמיר שלא לשרות במים אפילו מועטים, גם בבגד נקי, תבא עליו ברכה.