פדק לד - דיני יולדת בשבת
א. אשה העומדת ללדת הרי היא כחולה
שיש בו סכנה ומחללין עליה את השבת לכל צרכיה. ומותר להסיעה ברכב בשבת לבית התולים.
ב. כשמחללים שבת על יולדת יש
לעשות המלאכות ככל האפשר בשינוי, כדי למעט ככל האפשר בחילולי שבת, ובלבד שהדבר לא
מעכב את הצלתה או הצלת העובר. ולכן אם יש צורך להדליק חשמל, ידליקוהו במרפק, ואם
יש צורך לטלפן לאמבולנס, יגביה השפופרת באמצעות מקל או במרפק. [והטעם שאנו מצריכים
לעשות בשינוי ביולדת ולא בשאר פיקוח נפש הדוחה את השבת, הוא מפני שכאב היולדת הוא
דבר טבעי, ואין אחת מאלף שמתה מחמת הלידה, ולכן החמירו בה לעשות בשינוי]. כל זה
בשעת הלידה דוקא, דאז הוי דבר טבעי, אבל עד שעת הלידה דינה כחולה שיש בו סכנה לכל
הדברים.
ג. אשה המרגישה צירי לידה בערב
שבת, ראוי לה שתלך לבית החולים כבר מערב שבת, שמא יתחזקו צירי הלידה בשבת, ותצטרך
לנסוע לבית החולים בשבת. ורצוי שתשיג מערב שבת את כל המסמכים הנצרכים לה לקבלתה
לבית החולים, ותמלא אותם מערב שבת, כדי למעט בחילולי שבת. וכמו שכתב [בכיוצא בזה]
בספר חסידים (סימן תתנה), והובאו דבריו במשנה ברורה (סימן של סק"א): שמן
הראוי לאשה שהגיעה לחודש התשיעי להריונה, להזמין בכל ערב שבת את כל הדברים הנצרכים
לה, שמא תזדמן לידתה בשבת ולא תצטרך לחלל שבת. ע"כ. וכן תשאיר אור דלוק
בביתה, כדי שלא יצטרכו להדליק את האור בשבת.
ד. כל הנוסעים בשבת לצורך פיקוח
נפש, ובכללם יולדת הנוסעת לבית החולים, יקפידו שלא להכנס למכונית דרך דלת שנדלקת
נורה עם פתיחתה. ואדם שיודע מערב שבת שיתכן ויצטרך לנסוע ברכבו בשבת עבור יולדת או
חולה שיש בו סכנה, נכון שידאג לסדר מערב שבת שהאור לא ידלק עם פתיחת הדלת. [וכגון
שיסיר את המנורה מהרכב].
ה. הדבר ברור שכל מה שהתירו
ליולדת לנסוע ברכב בשבת, הוא דוקא אם בית החולים רחוק ממקום מגוריה, ואי אפשר לה
ללכת ברגל, או שיש לחשוש שמא בהמשך הדרך היולדת תיקלע לחשש סכנה, אבל אם האשה
מסכימה להירשם בבית חולים הקרוב לביתה כדי שאם תלד בשבת תוכל ללכת לשם ברגל, בודאי
דעדיף טפי. ו)
ו. בעל רכב שהסיע את האשה היולדת
לבית החולים אינו רשאי לחזור ברכבו בשבת, הואיל ואין כאן יותר ענין של פיקוח נפש.
אבל נהג אמבולנס מותר לו לשוב למקומו, הואיל ויתכן שיצטרכו לו עבור חולה אחר. והרי
אפילו ספק של פיקוח נפש דוחה שבת, כמבואר ביומא (פה:). ואמנם כל זה באופן שאין
אפשרות להודיע לנהג באמצעות מכשיר קשר, או שהמקום אליו הוביל הנהג את החולה הוא
מרוחק מעיר, ואם יצטרכו לו להצלת חולה אחר הדבר עלול לעכבו בזמן יקר, וכדומה, אבל
הא לאו הכי גם נהג אמבולנס אין לו לחזור לבסיסו אחר גמר הנסיעה.
ז. עם גמר הנסיעה אסור לכבות את
הפנסים של המכונית, כי הרי אין בזה צורך לחולה. ובשעת הנסיעה עצמה בלילה, מותר
לכוון את פנסי המכונית כפי הצורך כדי למנוע סכנת תאונה. וטוב שלא להדליק את האור
הגדול, גם כדי למנוע הדלקה נוספת על לוח הבקרה.
ח. לאחר שהגיעו לבית החולים בשבת,
ראוי שלא לכבות את מנוע הרכב, אבל מותר לגרום שהמנוע יכבה מעצמו, ואם אין אפשרות
לגרום שהמנוע יכבה מעצמו, ויש חשש שאם ישאר המנוע פועל יגרום הדבר לאסון בנפש
ח"ו, מותר שיכבה בעצמו את המנוע. אבל אם אין חשש לאסון, אין להתיר אף אם יש
חשש להפסד גדול. ויש אומרים שמותר לכבות את המנוע בעצמו, גם באופן שאם לא יכבה את
המנוע יבא לידי הפסד גדול שהמנוע ישרף, מפני שאם לא נתיר לו, עלול להמנע מלהציל
חולה שיש בו סכנה, ומפני פיקוח נפש התירו סופן משום תחלתן. ולהלכה, אם יושב גוי
בפתח ביה"ח ימסור לו המפתחות שיכבה את המנוע. ואם ירצה מעצמו לנסוע ולהחנות
את הרכב רחוק מהשער, אין צריך למחות בידו. ואם אין שם גוי, יחנוק את המנוע תוך כדי
סיום הנסיעה, כשמגיע לבית החולים. ואם אי אפשר בלא זה הסומך על המקילים במקום הפסד
גדול יש לו על מה שיסמוך.
ט. מותר לבעל להצטרף לנסיעה לבית
החולים עם אשתו היולדת, בשבת, גם אם נמצא אדם אחר במכונית שיכול לטפל בה במקרה
הצורך, דחששו חכמים שמא תיטרף דעתה עליה אם לא יתלוו אליה לבית החולים.
י. הנוסעת בשבת ללדת, והיתה
בנסיעה בין עיר לעיר שיעור מהלך פרסה, צריכה לומר תפלת הדרך, ואין זה בכלל איסור
שאלת צרכיו בשבת.
יא. אם שואלים אותו בכניסה לבית
החולים על שם החולה ופרטיו השונים, ואינו יכול לפוטרם במתן ערבון וכדומה, מותר לו
להשיבם. דפיקוח נפש דוחה גם איסור מסייע בידי עוברי עבירה.
יב. אם כבה האור, ויש צורך להדליקו
כדי לטפל ביולדת, בודאי שיש להדליק את האור בשבת, ויש אומרים שעדיף להדליק מנורת
פלורוסנט מאשר נורה רגילה שבה חוט הלהב גדול יותר. ויש חולקים. והעיקר הוא להעדיף
מנורה רגילה מפלורוסנט. ואם יש קטן יבקשוהו שהוא ידליק את האור. ועדיף שאדם זר יבקש
זאת ממנו, ולא אביו ואמו המצווים על חינוכו. ואם אין שם אדם זר אין להתעכב בשביל
זה.
יג. יולדת המתכוננת לנסוע לבית
החולים סמוך לכניסת השבת, אין לה להדליק נרות שבת בברכה, בביתה, אלא אם כן נשאר
אדם בבית שיהנה מאור הנרות. ואשה שילדה וחזרה לביתה בערב שבת, מותר להביא אצל מטתה
את נרות השבת כדי שתדליקם שם, ואחר כך יוליכום למקומם.
יד. יש אומרים שמותר ליילד בשבת גם
אשה גויה, למרות חילולי השבת הכרוכים בזה, אם ההימנעות מזה עלולה לגרום לאיבה,
ולחשש שהדבר יוודע והגוים יתנקמו ביהודים שלא ליילד אשה יהודיה, ויבואו לידי סכנה.
ולדינא טוב לעשות כן על-ידי שנים, באופן שיהיה שנים שעשאוה שאינם חייבים מן התורה.
ואם אי אפשר לעשות כן על-ידי שנים, יש לסמוך על סברת המקילים, בפרט בזמן הזה שיש
פרסום רב ומיידי בכלי התקשורת.
טז. אשה נקראת יולדת שמחללין עליה
את השבת [לפעולות הלידה והכרוך בזה] משעה שתשב על המשבר, או משעה שהדם שותת ויורד,
או משעה שאין בה כח ללכת בכוחות עצמה, אלא בסיוע חברותיה. וכשהופיע אחד מהסימנים
הנז' מחללין עליה את השבת. ולענין להביאה לבית החולים הכל תלוי לפי הענין והמרחק.
יז. אם הרופא קובע שצריכה כבר לחלל
את השבת, אף שאין לה עדיין הסימנים הנ"ל, מותר לחלל שבת. ומה שאמרנו שמשעה
שמרגישה צירי לידה מותר לחלל עליה את השבת, היינו לענין נסיעה לבית החולים, אבל לא
לשאר דברים.
יח. במשך כל שלשת הימים שאחר
הלידה, מחללין עליה את השבת, ואפילו אמרה איני צריכה אין שומעין לה. ומהיום השלישי
עד היום השביעי, מחללין את השבת על פיה אם אמרה צריכה אני. ואם אמרה איני צריכה
שומעין לה. ומכאן ואילך אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת. אלא עד שלושים
יום דינה כחולה שאין בו סכנה. ואם אמרה צריכה אני מותר לעשות עבורה את כל צרכיה,
בדברים הכרוכים בחילול שבת, רק על-ידי גוי.
יט. כל אלו הימים משערים אותם מעת
לעת משעת הלידה, דהיינו שבעים ושתים שעות דינה כמסוכנת, ומותר לחלל עליה את השבת
אפילו במלאכות דאורייתא, אף אם אמרה איני צריכה. ואחר שלשה ימים מעת לעת עד סוף
שבעה ימים מעת לעת, אם אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת, אבל אם שתקה ולא
אמרה כלום, מחללים עליה את השבת.
כ. אשה מעוברת שנהרגה ל"ע
בשבת, כגון שנפלה ממקום גבוה, או שפגע בה רכב וכדומה, הזריז לחתוך את בטנה ולהוציא
את הולד הרי זה משובח, כל שיש לתלות שהולד עדיין חי. ואף אם ימצאוהו מת, אין צריך
כפרה על שחיללו את השבת שלא לצורך. [וכן היושבת על המשבר ומתה קודם הלידה, מביאים
סכין בשבת אפילו דרך רשות הרבים, וקורעים את בטנה להוציא את הולד, שמא ימצא חי].
כא. תינוק שנולד בשבת, מחללין את
השבת עבורו לכל הנצרך לו, ואין הבדל בין אם נולד בחודש השמיני או בחודש התשיעי
להריון, כי בזמנינו מעשים בכל יום שנותנים תינוקות שנולדו קודם זמנם באינקובטור,
והם חיים וקיימים, ולכן חלילה להחמיר בספק נפשות, והמחלל שבת עבורם הרי זה זריז
ונשכר, וישא ברכה מאת ה'.
כב. כשיש בשבת יולדת שמרגישה חבלי
לידה, או כל מקרה אחר שיש בו חשש פיקוח נפש, מצוה להזדרז לקחת את היולדת או החולה
לבית החולים, או להזמין דרך הטלפון אמבולנס או רכב אחר שיסיעם מיד לבית החולים