פרק מט - מהלכות בשר בחלב

 פרק מט - הלכות בשר בחלב

א. האוכל בשר אין לו לאכול מאכלי חלב עד שיעברו שש שעות. ולכתחלה יש להמתין שש שעות בדיוק. ודין זה הוא בין לאנשים בין לנשים. ומכל מקום אפשר להקל במקום צורך שהוזקק לאכול מאכלי חלב, לאחר חמש שעות ומחצה. ובבשר עוף יש להקל בזה בפשיטות.

ב. מה שמונים שש שעות מאכילת הבשר כדי לאכול מאכלי חלב, הוא מסיום הסעודה ואכילת הבשר, ולא משעה שמברכים ברכת המזון. והשעות שממתינים בין הבשר לחלב הם לפי השעות שלנו, ולא לפי שעות זמניות.

ג. חולה קצת, ויולדת תוך שלשים יום מיום לידתה, מותר להם לאכול גבינה ומאכלי חלב לאחר שעה אחת מאכילת בשר. וכן הדין במעוברת שיש לה צער בימי עיבורה, שיכולה להקל כנד. ואם היא מניקה וצריכה לחלב, יכולה להקל לאכול מאכלי חלב אחר שעה מאכילת הבשר, גם אחר ל׳ יום. ואם אפשר טוב שינקו בין השינים, שלא יהיה שם חתיכות בשר.

ד. קטן אפילו הגיע לחינוך שאכל מאכלי בשר, אפשר להקל לו לאכול אחר כך מאכלי חלב, מבלי לשהות שש שעות מאכילת הבשר, ואף לתת לו ולהאכילו בידים מותר, מפני שיש צער לקטנים להמתין שש שעות, ואף לאחר שעה המיקל בזה לקטנים, יש לו על מה לסמוך. וכל זה שאוכל מאכל חיוני לסעודה, אבל לחלק לתינוקות שהגיעו לחינוך ממתקים ושוקולד שיש בהם תערובת חלב, אין להתיר תוך שש שעות למאכלי בשר, ואף בתינוק שאינו בר הבנה נכון להחמיר בזה. ומכל מקום נכון לחנך את הקטנים שנה אחת לפני גיל בר מצוה, שאז הם בגדר "מופלא הסמוך לאיש", ולהזהירם שלא יאכלו מאכלי חלב אחר אכילת בשר, עד שישהו שש שעות בינתים.

ה. מותר לבלוע כדורי ויטמין בשרי, ומיד אחר כך לבלוע כדור ויטמין חלבי. ואף מותר לאכול גבינה מיד אחר בליעת הכדור הבשרי, בלא קינוח הפה והדחה.

ו. מי שאכל בשר, ובתוך שש שעות שכח ובירך על מאכלי חלב, מותר לטעום קצת כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה. ו)

ז. אשה שיש לה נקבים בשיניה, או שהן שבורות ופרודות, ראוי שתחצוץ את שיניה היטב לאחר שאכלה גבינה, קודם שבאה לאכול בשר, (תוך שש שעות). וכן ראוי לנהוג. אבל אחר שש שעות, כבר נתעכל במקומו.

ח. מותר מעיקר הדין לאכול בשר מיד אחר גבינה, אפילו גבינה קשה וישנה, [כמו גבינה צהובה, גבינה מלוחה, גבינה משולשת, וגבינה צפתית], לאחר שתקנח פיה בפת וכיוצא בזה, ותדיח פיה במשקים, ותעיין בידיה שלא יהיה שום דבר מהגבינה נדבק בהם, ואם הוא בלילה שאינה יכולה לעיין היטב, צריכה ליטול ידיה, או תנקה אותם היטב. והאוכלת חמאה שהשמנונית שבה נדבקת בחניכיים ובשיניים, יש להצריך גם שתקנח פיה בפת או בפירות.

ט. אף לסברת המחמירים המצריכים להמתין מלאכול בשר אחר אכילת גבינה קשה, מכל מקום יולדת בתוך שלשים יום, וכן חולה קצת, אין להם להחמיר כלל באכילת בשר אחר גבינה. וכן מעוברת שיש לה צער בימי עיבורה, ומינקת הסובלת מחוסר חלב, וילדים קטנים שלא הגיעו למצוות, כל אלה לכולי עלמא די להם בקינוח והדחת הפה ונטילת ידים בלבד.

י. קינוח הפה יכול להיעשות על ידי שילעס חתיכות פת, או פירות, וכדומה. אבל אין מועיל לקנח את פיו באכילת קמח ותמרים וירקות, לפי שהם נדבקים בחניכים ואין מקנחים יפה.

יא. מעיקר הדין אין צריך לדקדק ולהקדים את הדחת הפה לקינוח הפה בפת, אלא איזה מהם שירצה יקדים, ומכל מקום נכון הדבר להקדים הקינוח להדחה, שאם ישארו פתיתין לאחר הקינוח, ההדחה תדיח הכל.

יב. המשתמשים בשינים תותבות, מותר להן לאכול גבינה אחר בשר, לאחר ששהו שש שעות, ואין צריך לעשות הגעלה לשינים.

יג. השותה חלב נוזלי מתוך כלי, ורוצה אחר כך לאכול בשר, ואפי׳ בשר בהמה, אין צריך נטילת ידים, ודי בהדחת הפה בלבד, ואינו צריך קינוח פיו בפת.

יד. מה שנוהגים להגיש לאורחים חלב צמחוני, או גלידה מחלב סינטטי, גם אחר שאכלו מאכלי בשר, יש להם על מה שיסמוכו.

טו. מותר לספרדים להשתמש בכלי זכוכית המודחים היטב, בין למאכלי חלב, בין למאכלי בשר. ואף אם השתמשו בכוס הזכוכית בחלב רותח, מותר להשתמש בכוס זה לשתיה בארוחה בשרית, לאחר שטיפה והדחה, דכלי זכוכית אינם בולעים כלל. ואף כלי זכוכית הנקראים פיירקס, שמבשלים בהם על האש, מותר להשתמש בהם בין לבשר ובין לחלב, לפי מנהג הספרדים, וכדעת השלחן ערוך. ובלבד שיזהרו תמיד להדיח ולשפשף הכלים היטב בין בשר לחלב, ואין לחוש לשכחה. והרוצה להחמיר לייחד כלים לבשר וכלים לחלב, תבוא עליו ברכה. וגם האשכנזים הרוצים להקל בזה, יש להם על מה שיסמוכו לגבי בשר בחלב.

טז. כלי זכוכית הנקראים פיירקס ודורלקס שמבשלים בהם על האש, ובישלו בהם בשר, מותר לבשל בהם אחר כך מאכלי חלב, ובלבד שישטפם וידיחם היטב, שגם כלים אלה אינם בולעים ואינם פולטים כלל. [וכלי פרפורי ופורצליין שנשתמשו בהם באיסור, ועברו יותר מי"ב חודש שלא נשתמש בהם, מאחר ואינם אלא כלי שני, מותר להשתמש בהם לאחר מעת לעת. ולרווחא דמילתא יש לעשות להם הגעלה ג׳ פעמים].

יז. האוכל בשר ורוצה לשתות תה בכוס של חלב באופן שהכוס נקי ורחוץ, יש להתיר בזה גם לאשכנזים.

יח. הרוצה להשתמש במיקרו-גל הן למוצרי חלב והן למוצרי בשר, ראשית דבר יש להבחין בין שני סוגי מיקרו־גל המצויים כיום, כי יש כאלה שיש בהם גופי השחמה, ואז דינם כדין תנור חשמלי רגיל. אך בתנורי מיקרו-גל שאין בהם גוף חימום, ופועלים רק באמצעות קרינה, אם הדפנות מגיעות לחום שהיד סולדת בו, ינקו אותם היטב, ויניחו שם חצי כוס מים עם מעט חומר ניקוי [אמה], וירתיחו את המים במשך כ-10 דקות, וינקו היטב את הזיעה שבדפנות, וישתמשו במיקרו גל באמצעות קופסא סגורה היטב. והתנור כשר למאכלי בשר ולמאכלי חלב בזה אחר זה.

יט. טוסטר העשוי משני חלקים, חלק עליון וחלק תחתון, ומניחים חתיכות בשר בין שני החלקים, אין אפשרות להכשיר את הטוסטר להניח בתוכו •גבינה אלא על ידי ליבון, ולכן אין להשתמש בו לבשר ולחלב, אלא יש לייחד טוסטר לחלב וטוסטר לבשר, על ידי סימן. ויש מקילין להשתמש בטוסטר על ידי שיעטוף בנייר כסף את הלחם שבתוכו הבשר, באופן שהלחם אינו נוגע בטוסטר, ומדליקין את הטוסטר כרבע שעה קודם הנחת הפרוסה בתוכו. ואחר כך מניחים בתוכו פרוסת גבינה גם כן עטופה היטב בנייר כסף. וכל זה באופן שמנקים את הטוסטר היטב משיירי מאכל, וגם מקפידים שהנייר כסף לא יקרע בעת החימום. ובכל אופן נכון להחמיר בזה.

כ. מיחם של מים חמים שמניחים אותו על הגאז או על הפלאטה, והוא מיוחד למים, אך פעמים שנותנים על המכסה מלמעלה עוגות בורקס של גבינה, ונמצא שמיחם זה נעשה לכלי חלבי, עם כל זה מותר לקחת מהמים שבתוכו לשתות תה או קפה בארוחה בשרית, ואין בזה כל חשש. אולם יש ליזהר שלא לתת עוגות עם מילוי בשר על מכסה המיחם, אחר שהמיחם נעשה לחלבי, כשהניחו שם בורקס גבינה. ואם רוצים להכשיר את המיחם להופכו לבשרי, צריך להגעיל את המיחם עם המכסה שעליו. וכן מיחם זה חייב הכשר לפסח, אף שרוב תשמישו למים חמים ולא לחמץ.

כא. מותר להגעיל כלי בשר בכדי להשתמש בהם למאכלי חלב, וכן להיפך מכלי חלב לבשר, ואין לנו בני ספרד שום מנהג להחמיר בזה. אבל בני אשכנז נהגו להחמיר בזה, ואין להתיר בזה לאלו שנהגו להחמיר, וביחוד בארצות אשכנז, ונהרא נהרא ופשטיה. ומכל מקום אף להמחמירים, אם הגעיל את כלי הבשר להכשירן לפסח, מותר להשתמש בהם אחר כך למאכלי חלב, וכן להיפך. וכן רשאי להגעיל כלי בשר על מנת לאכול בהם אוכלים הכשרים גם לבשר וגם לחלב (פרווה), ואם אחר זמן ירצה להשתמש בהם למאכלי חלב, שפיר דמי.

כב. אף על פי שמעיקר הדין אין צריך לייחד ליפה [סקווטש-ברייט, או צמר פלדה] לשטיפת כלי בשר לחוד, ולכלי חלב לחוד, ואפשר להשתמש בליפה אחת הן לשטיפת כלי בשר והן לשטיפת כלי חלב, אחר שהמים מעבירים את כל שיירי האוכל, מכל מקום כבר נהגו רבים לייחד ליפה לשטיפת כלי חלב, וליפה לכלי בשר, ומנהג יפה הוא.

כג. מדיח כלים חשמלי, שמכניסים את כל הכלים לתוך המכונה, ולאחר שהמכונה נסגרת זורם על הכלים שטף מים רבים רותחים המעורבים בחומרי ניקוי, ואחר כך נעשית שטיפה שניה במים נקיים רותחים, אם מקפידים על כך שלא יכניסו לשם שיירי מאכל [קצת גדולים] בעין לתוך המכונה, ויש שם רק לכלוך ושומן שעל הצלחות והכפות, אפשר להשתמש במדיח כלים זה הן לכלי חלב והן לכלי בשר, בזה אחר זה. ואפילו בו ביום. אולם אם אין מקפידים בזה, ומכניסים לתוך מכונת המדיח כלים שיירי מאכל כמו חתיכות של בשר או פיצה, קשה להקל. [שיתכן וחתיכות אלה לא נפגמים בחומרי הניקוי המעורבים במים, וגם אין כאן נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא]. ובבתי מלון ומסעדות ציבוריים שקשה להשמר בכל זה, יש להצריך שיהיה להם ב׳ מדיחי כלים, אחד לבשר ואחד לחלב.

כד. תנור אפיה חשמלי, שצולים בו בשר או עוף, אסור לבשל או לאפות בו מאכלי בשר ומאכלי חלב באותו תא שבתנור, כיון שהאדים מוליכים את הטעם מאחד לשני ואוסרים. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג׳ דיני הכשר כלים סעיף פח].

כה. תנור אפיה חשמלי, שצלו בו בשר, יש להתיר לאפות באותו תנור עוגות הממולאים גבינה, בתוך מגש אחר המיוחד למאכלי חלב, ובלבד שיעבור זמן של מעת לעת, ובתנאי נוסף שיסיק את התנור לפני האפייה כחצי שעה, באופן שאם נשארה איזה זיעה בדפני התנור, תישרף כליל על יד ההיסק. וכל זה באוכלים, [מפני שיש פוסקים רבים שסוברים שאין דין זיעה באוכלין], מה שאין כן במשקים כגון מרק וכיוצא, אין להתיר, אלא אם כן היתה הקדרה מכוסה היטב, שאז יש להתיר רק לאחר מעת לעת, ועל ידי היסק כאמור. ומכל מקום בדיעבד אפילו בתוך מעת לעת אפשר להתיר, אפילו בתבשיל לח. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג׳ דיני הכשר כלים סעיף פח].

כו. תנור שצלו בתוכו בשר, ובשעת הצלייה היה מונח בתוך התנור תבנית חלבית ריקה מתחת לתבנית הבשר, יש אומרים שהתבנית נאסרה, אף שלא היה בתוכה חלב, שהזיעה אוסרתה. ויש מתירים את התבנית. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג׳ דיני הכשר כלים סעיף פט].

כז. תנורים בעלי שני תאים המצויים בימינו, שיחדם אחד לבשר ואחד לחלב, אף שמחוברים ובשעה שאופה באחד גם השני מתחמם, מכל מקום מותר לאפות בתנור השני המין השני, ויש מחמירים שלא לאפות בהם בשר וחלב באותו זמן. [שם].

כח. המנהג כיום בבתים רבים לעשות במטבח שני כיורים, אחד לבשר ואחד לחלב. ומכל מקום אם מתארח באיזה דירה שאין בה שני כיורים, או מי שאין בביתו שני קערות מטבח נפרדות, מותר להדיח כלי בשר בקערה אפילו ברותחין, ואחר כך להדיח באותה קערה כלי חלב ולהדיחן ברותחין, ואף על פי שיש שומן בעין בסירים ובצלחות של הבשר. ומכל שכן כשיש עמהם מי סבון (אמה), וכדומה.

כט. נהגו כל ישראל להיות במטבחיהם שתי מערכות כלים, בשרי וחלבי, ומסמנים הסכו"ם להבחין בין בשרי לחלבי, וישראל קדושים הם ומחמירים בכל זה. ונהגו לעשות הסימן בכלים של חלב.

ל. מותר לדידן לכתחלה לטגן ביצה במחבת בשרי, כדי לאכול את הביצה עם מאכלי חלב. והוא שיתן שמן חדש במחבת, ולא ישתמש בשמן שטיגנו בו בשר. וכן מותר לאפות עוגה פרווה בתבנית חלבית, באופן שהיא נקיה לחלוטין מכל שיירי גבינה, ולאכול העוגה עם מאכלי בשר.