פרק מג - הלכות פסח לנשים

פרק מג - הלכות פסח לנשים

א. בנות המתגוררות לבדן בדירה משותפת, ונשארות שם בפסח, חייבות לבדוק את חדרן בליל ארבעה עשר בניסן, ולבער החמץ למחר. ויברכו על הבדיקה כדין האיש. ואם נוסעות לחופשה לביתן, אם הן יוצאות מהחדר אחר י"ד אדר, חייבות לבדוק את החדר בלי ברכה בלילה הקודם לנסיעתן, ואם הן יוצאות מהחדר קודם י"ד אדר, פטורות מבדיקת חמץ.

ב. אף הנשים מצוות על מצות תשביתו, ולכן אם אין האיש בביתו, תזהר האשה לבער החמץ לפני זמן איסורו, והבעל יבטל ביום י"ד בניסן במקום שהוא נמצא, ואם אין הבעל עושה כן תבטל האשה את החמץ ביום י"ד.

ג. יכולה אשה למכור את החמץ לגוי [דרך הרבנות] אפילו בלי ידיעתו, דמסתמא מסכים לזה בדעתו כדי להינצל מאיסור בל יראה ובל ימצא.

ד. אם אין האיש בביתו, יכול לבטל בכל מקום שהוא נמצא, ואם אין ידוע שעושה כן, מוטב שתבטל אשתו את החמץ, ואפילו לא ציוה אותה על כך בפירוש. ותאמר בביטולה: "כל חמירא דאיכא ברשות בעלי ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא", ואם אינה מבינה תרגום, תאמר הביטול בשפה המובנת לה.

ה. גם אשה חייבת בברכת האילנות בחודש ניסן, ולכן היוצאת בימי ניסן ורואה אילנות שמוציאים פרחים, מברכת: "ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם". ותיקנו ברכה זו לפי שהוא ענין שבא מזמן לזמן באופן מחודש, שאדם רואה עצים יבשים שהפריחם הקב"ה. ואינה מברכת אלא פעם אחת בשנה.

ו. הקונים מצרכי מזון לפסח יזהרו מאד להניחם במקומות מיוחדים ושמורים, ובפרט כשיש בבית ילדים קטנים, והדבר מצוי שהולכים עם פרוסות לחם בידם, ומפררים דרך אכילתם, ויש לחוש פן יפלו מפירורי החמץ אל מצרכי המזון של פסח. ובשעה שעקרת הבית עסוקה בניקוי וברירת האורז לצורך הפסח [לבל ימצא בו חטה], והילדים באים על ידה, ופתם בידם, יוכלו לגרום בלא יודעים לנפילת פירורי חמץ לתוך האורז הכשר לפסח, וידוע שחמץ בפסח אוסר במשהו, שאפילו באלף אינו בטל. ו)

ז. תמרוקים ודברי קוסמטיקה לנשים, מותרים בפסח, מכיון שנפסלו מאכילת כלב קודם הפסח. וכן טבק הרחה כשר, שאפילו אם נעשה בכוהל חמץ, דינו כחרכו קודם זמנו, ומכל שכן שבארץ ישראל רוב הספירט מופק מדברים שאינם חמץ, וכל דפריש מרובא פריש.

ח. טבליות וכדורי הרגעה, נגד מיחושי ראש ושיניים, מותר להשתמש בהם, אפילו יש בהם תערובת חמץ (עמילן של חטה), כל שטעמם פגום, ובולעים אותם כמות שהם. אבל טבליות שמוצצים אותם וטעמם טוב אסור למצוץ מהם לרפואת דלקת גרון וכיוצא, אלא אם כן נתברר שנעשו מעמילן של תירם או תפוחי אדמה. וטוב לבקש מהרופא בעת רישום הרצפט שירשום לו תרופות שאינן מכילות חמץ כתחליף לאלה שיש בהן חשש תערובת חמץ.

ט. מעיקר הדין מותר להשתמש בפסח בחומרי ניקוי פגומים, ובסבון ושמפו פגומים מאכילת כלב, הן להדחת הכלים והן לרחיצת הגוף. ומכל מקום כיום יש הכשר גם לחומרי ניקוי, ונכון לנהוג שלא להכניס לבית שום מוצר בלי הכשר לפסח כדת.

י. תנור אפיה חשמלי יש לנקותו היטב עד כמה שהיד מגעת, ולהמנע מלהשתמש בו עשרים וארבע שעות קודם ההכשר, ואחר כך ידליקו את התנור בחום הגבוה ביותר שאפשר, וישאירוהו דולק כשעה, באופן שאם נשארה איזה זיעה בדפני התנור, תישרף כליל על יד ההיסק. ודי בזה. אולם התבניות שאי אפשר ללבנם באור עד שיהיו ניצוצות ניתזים מהם, יקנה חדשים לפסח.יא. בענין הכשר המיקרו גל לפסח, יש להבחין בין שני סוגי המיקרו-גל המצויים, כי יש כאלה שיש בהם גם גופי חימום [השחמה], ואז דינם כדין הכשר תנור אפייה רגיל, הנזכר בסעיף הקודם. אך בתנורי מיקרו גל שאין בהם גופי חימום, אלא פועלים רק באמצעות קרינה, אם משמשים בהם בתדירות רבה לחימום המאכלים, [כגון במקום ציבורי], יתכן מאד שהדפנות מגיעים לחום שהיד סולדת בו, ואז צריכים הכשר לפסח, וינקו אותם היטב, ואח"כ יניחו כוס עם מים ומעט חומר ניקוי, [אבל לא אקנומיקה], וירתיחו את המים במשך כעשר דקות, עד שדפנות התנור יספגו את האדים. ובנוסף לזה נכון להחמיר להשתמש במיקרו גל בפסח גם באמצעות קופסת קרטון או פלסטיק סגורה היטב. ואם יודע שברוב פעמים דפנות המיקרו גל אינם מגיעים לחום שהיד סולדת בו, די בניקוי היטב, ובמקרה כזה אין צריך הכשר למיקרו גל, הן לפסח והן לבשר וחלב. והצלחת של הזכוכית שהמאכל בתוכה לדידן די לה בשטיפה היטב.

יב. מדיח כלים חשמלי הפועל ע"י שטיפה ברותחין עם חומרי ניקוי פגומים, מותר להשתמש בו בפסח ע"י שינקו היטב את המכונה מכל לכלוך, ויפעילו את המכונה [בלי כלים בתוכה] בשטיפה ברותחין עם חומרי ניקוי פגומים.

יג. פלאטה חשמלית די שישפוך עליה רותחים מכלי ראשון, לאחר שינקה אותה היטב.

יד. מקרר חשמלי (פריזי׳דר) דיו בשטיפה וניקוי היטב להכשירו לפסח.

טו. הכיור שרוחצים בו הסירים והצלחות, אפי׳ הוא מחרסינה, יערה עליו רותחים ומותר להשתמש בו בפסח. וכן שיש של מטבח, יערו עליו רותחים. ויש מחמירים גם לצפותו בנייר כסף בפסח, והוא חומרא בלבד.

טז. השולחנות שאוכלים עליהם, אם הם מכוסים תמיד במפה או שעוונית, או זכוכית, די להם בניגוב היטב, ויכסום במפה נקיה. ואם אוכלים עליהם ממש, נוהגים לערות עליהם רותחים. ואם חושש שיתקלקלו, יוכל להשתמש בהם בפסח, ע"י מפה חדשה. והמפה שאוכלים עליה במשך השנה, הכשרתה בכיבוס במים חמים שהיד סולדת בהם.

יז. כלי זכוכית אינם בולעים ואינם פולטים כלל, ואינם צריכים הכשר לפסח כלל, אפי׳ היה בהם משקה חמץ זמן רב. והאשכנזים נוהגים להחמיר בזכוכית כמו בחרם. ויש מהספרדים שנהגו בחו"ל להחמיר בזה, ואם ירצו לנהוג בארץ ישראל כדעת מרן, נכון שיעשו התרה על מנהגם להחמיר.

יח. אורז וכל מיני קטניות, ובכלל זה אפונים, מותרים בפסח, ובלבד שיזהרו לברר את האורז מחטים או מיני דגן, ולכן נוהגים לבדוק את האורז שלש פעמים, ובשעה שאין ילדים בקרבתם. והאשכנזים נוהגים איסור בפסח באורז.

יט. אשה אשכנזיה הנשואה לבעל ספרדי, והיא עדיין נוהגת איסור באורז וקטניות, כמנהגה בבית אביה, אף על פי כן מותר לה לבשל לבעלה ביום טוב אורז או מיני קטניות. ואם ברצונה לבטל מנהג הוריה, ולנהוג משעת נישואיה כמנהג בעלה, על צד היותר טוב, נכון שתעשה התרה כדי שתוכל לאכול בבית בעלה אורז וקטניות כמנהג הספרדים. והוא הדין לכל יתר מנהגי החומרות שיש לאשכנזים ובפרט בעניני הפסח, שרשאית האשת האשכנזית שנישאת לבעל ספרדי, לנהוג כמנהג הספרדים, לאחר שתעשה התרה על מנהגיה הקודמים.

כ. אשה ספרדיה שהיתה נוהגת היתר באורז בפסח בבית הוריה, ונישאת לאשכנזי, אף על פי שבבית בעלה אין ראוי שתבשל אורז וקטניות בפסח לעצמה, מכל מקום כשהולכת לבית אביה מותר לה לאכול עמהם, שמכיון שארץ ישראל אתריה דמרן, לא אמרינן שקיבלה עליה מנהג ארצות אשכנז לגמרי. אולם בבית בעלה [האשכנזי], אין ראוי שתבשל אורז לעצמה. (ואינה רשאית להקל לאכול בשר "כשר").

כא. משפחות יוצאי מרוקו שעלו מחוץ לארץ ובאו לארץ ישראל, ובעודם במרוקו נהגו להחמיר באורז וקטניות וכדומה, וממשיכים במנהגם לחומרא גם כאן בארץ ישראל, והבנים נהגו כמותם בהיותם סמוכים על שלחן ההורים, ולאחר שנישאו רוצים לנהוג לקולא כדעת השלחן ערוך, וכמנהג ארץ ישראל, רשאים לנהוג כן, ולבטל חומרות הוריהם, ומעיקר הדין אין צורך שיעשו התרה, אך טוב ונכון שיעשו התרה על ידי שאלת חכם על מה שנהגו.

כב. יש אומרים שאפי׳ נקבה בכורה, מתענה בערב פסח, אך אין מנהגינו כן, ולכן אם עורכים סעודת סיום מסכת בבית הכנסת בערב פסח, אין לחייבן לבוא לשמוע את הסיום, ומותר לקחת להן עוגה מסעודת הסיום. והיכא דאפשר, טוב שהבכורה הנקבה תלך לעזרת נשים שבבית הכנסת לשמוע את הסיום.

כג. במקומות שבכורות נקבות מתענות, אם הבכורה היא מעוברת או מניקה, אין לה להתענות, ומיום הלידה עד סוף כ"ד חודש נחשב דינה כמניקה, אף על פי שאין התינוק יונק ממנה בפועל.

כד. יש נוהגים שאם נולד למי שהוא בן בכור זכר, האב מתענה במקום בנו עד שיגדל. ואם גם האב בכור, האם מתענה במקום הבן עד שיגדל. ויש אומרים שאין לנהוג בחומרא זו בזמנים אלו, שירדה חולשה לעולם, ואף אם יהיה נדמה לאב או לאם שיוכלו להתענות לפי שעה, מכל מקום בלילה לא יוכלו לעשות הסדר כמשפטו, לספר ביציאת מצרים שהיא מצוה מן התורה, ולשתות ד׳ כוסות, ולאכול ד׳ כזיתים של מצה, וב׳ כזיתים של מרור. ועכשיו שנהגו בלאו הכי להקל לאכול בסיום מסכתא ושאר סעודות מצוה ללא הגבלות רבות, יש לאב או לאם להשתדל לשמוע הסיום, ולאכול כזית בסעודת מצוה, לפטור עצמם מן התענית. ואם עדיין לא מלאו לילד (הבכור) שלשים יום, פטורים האב או האם מתענית בכורות הנזכר. ומכל מקום אם אפשר בנקל טוב לשמוע סיום מסכתא לפטור עצמם מתענית לכל הדעות.

כה. יש להזהיר את עקרת הבית, שעלי החסה שיוצאים בהם ידי חובת מצות אכילת מרור בליל פסח, יבדקום היטב בערב החג מן התולעים שבהם. וגם כאשר קונים עלי חסא ממקומות המוחזקים שאין בהם תולעים, כמו גוש קטיף וכדומה, ראוי לבודקן בהסתכלות היטב.

כו. טוב שהילדים ישנו בערב פסח ביום, בכדי שיוכלו להשאר רעננים בכל הסדר. וילד שלא מבין עדיין בסיפור יציאת מצרים, טוב להחמיר לתת לו יין לארבע כוסות, אלא שאין צריך רביעית, ויתן להם מיץ ענבים. ויותר הכרחי לתת להם קליות ואגוזים או מיני מתיקה, קודם עשיית הסדר.

כז. גם הנשים צריכות לגמור את ההלל בברכותיו בליל חג הפסח, קודם התחלת הסדר. ולדידן אף יכולות הנשים להוציא ידי חובה את האנשים, באופן שהשומע אינו יכול לומר את ההלל בעצמו.

כח. יש לזרז את עקרת הבית ובני הבית לסדר את השולחן בכלים נאים ככל האפשר, ולהכין מקום המושבים שישבו בהיסבה דרך חירות. ויש להניח מקום פנוי בשלחן בליל פסח, ולחסר ממנו מעט, זכר לחורבן.

כט. הנשים חייבות בהיסבה, וראוי לעמוד על המשמר לזכור ולהזכיר את אחרים להסב, מפני שאין אנו רגילים להסב בכל ימות השנה. וצריכים היסבה בשתיית ארבע כוסות, באכילת המצה, אכילת הכריכה, ובאכילת האפיקומן, ושאר כל סעודתו אם ירצה להסב, הרי זה משובח.

ל. נשים שלא היסבו, בדיעבד יצאו ידי חובתן, ואין מחייבין אותן לחזור ולאכול או לשתות בהיסבה.

לא. הנשים רשאיות לערוך את הסדר לבדן, אם יש בהן בקיאה לעשותו כתקנת חז"ל. ואם בירכו כבר שהחיינו בעת הדלקת הנרות, אין להן לחזור ולברך שנית שהחיינו. אולם יותר נכון להודיע לנשים כי מוטב שלא לברך זמן בעת הדלקת הנרות, שדעת כמה פוסקים אינה נוחה ממנהג זה.

לב. אשה שקדמה ובירכה שהחיינו בהדלקה, לא תחזור לברך שהחיינו בקידוש. אבל אם שומעת קידוש מבעלה, תענה אמן גם אחר ברכת שהחיינו, שברכת שהחיינו בקידוש בליל הסדר פוטרת גם את המצה והמרור ושאר המצוות של הלילה. אך בשאר ימים טובים אם קדמה ובירכה שהחיינו בהדלקה, אינה עונה אמן אחר ברכת שהחיינו שבקידוש, או שלא תטעום מהיין.

לג. מדינא יכולות הנשים להוציא את האנשים ידי חובת קידוש בליל פסח. אולם בשאר ימים טובים, אין ראוי לעשות כן, ולא עוד אלא שטוב שהן ישמעו מפי האנשים ולא יברכו לעצמן. וגם בליל פסח משום צניעות אין ראוי לנהוג שהאשה תוציא ידי חובה את כל בני הבית, זולת אם אין שם גדול שיקדש, וכן המסובים הם כולם בני ביתה.

לד. אף הנשים חייבות בסיפור יציאת מצרים, ואם אינה יודעת לקרוא, יכולה לצאת ידי חובה בשמיעה, שהשומע כעונה. ואם אינה מבינה בלשון הקודש, צריך לתרגם לה בלע"ז. ומכל מקום כיון שיש מחלוקת אם הנשים חייבות בהגדה מן התורה, או מדרבנן, נכון שלא יוציאו את האנשים ידי חובה.

לה. מצות ו "הגדת לבנך" כוללת בנות, ולכן אם יש לו בנות שיודעות לשאול, הן עדיפות על מה שאשתו תשאל. וכל שכן שהן עדיפות על אחרים. אך יש להדר ולעורר יותר את הבנים, ואפילו הקטנים ביותר, אף שאינם בניו, או שהם נכדיו, ומכל מקום הקרוב קרוב קודם.

לו. צריכה האשה לתת אל לבה לומר "יעלה ויבא" בברכת המזון בליל הסדר, ואם טעתה ולא אמרה, אם נזכרה כשאמרה ברוך אתה ה׳ לפני שסיימה בונה ירושלים, אומרת למדני חקיך, וחוזרת לומר יעלה ויבא. ואם לא נזכרה עד שהתחילה לומר בונה ירושלים, אומרת בין ברכת בונה ירושלים לברכת הטוב והמטיב, ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם אשר נתן וכו'. וכן אם התחילה בברכת הטוב והמטיב שאמרה אמ"ה, ותיכף נזכרה, תסיים אשר נתן וכו'. ואם לא נזכרה עד שהתחילה לומר לעד האל וכו', חוזרת לראש ברכת המזון, ואפילו נזכרה בהלל, צריכה לחזור ולברך על הכוס. אולם בשאר ימים טובים, אם טעתה ולא אמרה יעלה ויבא בברכת המזון, אינה חוזרת, כולל בליל סוכות. שהרי אף האנשים אם שכחו לומר יעלה ויבא בברכת המזון בימים טובים, אינם חוזרים, מלבד בליל סוכות וליל פסח.