פרק כ - חיוב נשים בהבדלה
א. אסור לאכול ולשתות קודם
ההבדלה, לבד ממים, וגם הנשים בכלל איסור זה. ואפילו אם התפללה ערבית ואמרה בתפלתה
"אתה חוננתנו" אסור לה לאכול עד שתשמע הבדלה על הכוס. אבל כדי לעשות
מלאכה אחר זמן צאת השבת, וכן להדליק חשמל וכדומה, אינה צריכה להמתין להבדלה על
הכוס, אלא לאחר התפלה מותרת בעשיית מלאכה, אם אמרה אתה חוננתנו. ואם שכחה לומר
אותה חוננתנו, תאמר קודם שתעשה מלאכה "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בלי
שם ומלכות. ונשים ובנות שאינן מתפללות ערבית, אלא מסתפקות בתפלת שחרית או מנחה, יש
ללמדן שלא תעשנה מלאכה במוצאי שבת עד שתאמרנה ברוך המבדיל בין קודש לחול.
ב. נשים חייבות בהבדלה במוצאי שבת
מן התורה. וכן במוצאי יום הכפורים. ויכולות להבדיל בעצמן על הכוס, וגם לברך ברכת
"בורא מאורי האש", שהרי הן חייבות גם בברכת מאורי האש. וכשמבדילות בעצמן
חייבות לשתות מהיין כדין האיש. אלא שיותר טוב שישמעו מן האנשים ויצאו ידי חובתן.
לפיכך מי שבדעתו להבדיל בביתו, יכוין בפירוש שאינו רוצה לצאת ידי חובת ההבדלה
כששומע את ההבדלה משליח צבור בבית הכנסת. וליתר שאת יוכיח את כוונתו זאת על ידי
שיענה ברוך הוא וברוך שמו אחר הזכרת שם ה' שבברכות ההבדלה, [ויענה כן בלחש, כדי
שלא לבלבל את אותם היוצאים ידי חובתם בבית הכנסת]. וימנע עצמו מלהריח את הבשמים
בעת שהשליח צבור מברך ברכת הבשמים בהבדלה. וכן לא יקרב ידיו לאור הנר בעת שהשליח
צבור מברך בורא מאורי האש, כנהוג ליוצאים ידי חובה. ואז יוכל לברך כל ברכות ההבדלה
בביתו בלי שום פקפוק. וכבר אמרו חז"ל (בפסחים קי"ג.) שלשה מנוחלי העולם
הבא, הדר בארץ ישראל, והמגדל בניו לתורה, והמבדיל על הכוס במוצאי שבתות. וראוי
לעורר את הקהל שבבית הכנסת, שכל אחד יבדיל לבני ביתו.
ג. שליח צבור המוכרח להבדיל בבית
הכנסת כדי להוציא את הקהל ידי חובתם, וכן מי שמבלי משים כיוון לצאת ידי חובה
בהבדלה שבבית הכנסת, אם הנשים יודעות להבדיל בעצמן [כגון מתוך הסידור], יש אומרים
שנכון יותר שיבדילו לעצמן. ורק אם אינן יודעות להבדיל בעצמן, יכול לחזור ולהבדיל
בשביל בני ביתו. ויברך ברכת הגפן וברכת ההבדלה, ואחר שיטעם מהיין יאמר לבני ביתו
שיברכו ברכת הריח על הבשמים, וברכת בורא מאורי האש על הנר. ואם הן מברכות ברכות
אלו קודם שהמבדיל טעם מהיין, יזהר שלא יענה אמן אחר ברכתן, כדי שלא יהיה הפסק בין
ברכת הגפן לטעימה. והמנהג שגם אם הנשים יכולות להבדיל לעצמן, הבעל שכבר יצא ידי
חובה חוזר ומבדיל להן כאמור, דקיימא לן אף על פי שיצא מוציא.
ד. אשה השומעת הבדלה, עליה לכוין
לצאת ידי חובה, ולשמוע היטב את כל הברכות, ולענות אחריהם אמן. ולא תענה "ברוך
הוא וברוך שמו", ולא תפסיק בדיבור עד לאחר תום שתיית היין על ידי המבדיל.
וצריכה לשבת בעת ההבדלה, ולא תלך בבית אנה ואנה בשעת ההבדלה.
ה. כבר נהגו הנשים שלא לטעום
מהיין של ההבדלה, ורק בקידוש נהגו לטעום משום חיבוב מצוה. [וכן אין בני הבית
צריכים לטעון מכוס ההבדלה, ודי במה שהמבדיל עצמו שותה מהיין]. אבל כשהאשה מבדילה
לעצמה בודאי שחייבת לשתות מהיין כדין האיש. ואם אינה יכולה לשתות, תטעום מעט, ותתן
לאחר שכיוון מראש לצאת ידי חובת הברכה שישתה כשיעור.
ו. יום טוב שחל להיות במוצאי שבת,
שמקדשין ומבדילין על הכוס ביחד, פשוט שמותר לאשה לטעום מכוס הקידוש, אף שאמרו עליו
גם ברכת ההבדלה. ו)
ט. בתי חולים שעושים הבדלה עבור
החולים והיולדות, אף אם מבדילין בפרוזדור אם שמעו את קול המברך, יוצאים ידי חובה.
ואם המברך הבדיל דרך הרם קול, כל חולה או יולדת שלא היו יכולים לשמוע את ההבדלה
בלעדי הרם קול, יש אומרים שאינם יוצאים ידי חובתם, וצריכים לחזור להבדיל בשבילם.
אבל אם היו שומעים את ההבדלה גם בלעדי הרם קול, יוצאים ידי חובה אף כששומעים את
ההבדלה דרך הרם קול. וטוב להחמיר בהבדלה שהיא של תורה לשמוע ההבדלה באופן ישיר ולא
בדרך רם קול.
יא. מותר לאשה נדה לאחוז בידה את
הנר בעת שבעלה מבדיל. ואין זה מונע מבעלה לברך ולצאת ידי חובת ברכת בורא מאורי
האש.
