פרק ב - דין לבישת בגדים וכיסוי הראש
ב. גם האשה טוב שתנעל בתחלה מנעל ימין,
ואחר כך תנעל מנעל שמאל, ותקשור של שמאל תחלה, ואחר כך תקשור של ימין. ויש אומרים
דכיון שהאשה אינה מניחה תפילין, ואף מוחין בידה שלא תניח תפילין גם אם רצונה בכך,
נועלת וקושרת של ימין תחלה.
ד. כתבו הפוסקים, שאיש לא יקנח עצמו ביד
ימין, ואחד הטעמים הוא כיון שביד ימין הוא קושר את התפילין על ידו השמאלית. וטעם
זה אינו שייך אצל נשים, כיון שאינן מניחות תפילין. ומכל מקום גם אשה נכון שתקנח
ביד ימין, כיון שיש עוד טעמים לדין זה, ושאר הטעמים שייכים גם לגבי נשים.
ה. יש לחנך את הילדים הקטנים [מזמן
שמתחילים ללכת, ולכל הפחות מגיל שלש אחר התספורת] להרגילם שיהיה ראשם מכוסה בכיסוי
ראש.
ו. יש ליזהר מאד בקדושת הספרים, ומי שאינו
נזהר בקדושתם, כגון שנותן גרף של רעי באותו חדר שהספרים שם, לצורך הילדים הקטנים,
וריח רע מגיע בכל החדר שהספרים שם, עליו נאמר שגופו נעשה מחולל על הבריות, ועליו
נאמר כי דבר ה' בזה. ונהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים לאור הנר של ש"ק
משום ביזוי מצוה. ואפילו ברחוק קצת אסור משום ביזוי מצוה, אחר שהאור הוא של מצוה.
ו)
ז. טוב להקפיד בקטן שהגיע לחינוך שיהיה
גופו נקי אחר עשיית צרכיו, ועל האשה לזרז את בניה על כך. ועל כל פנים מותר לחנך את
הקטנים לברך ולומר פסוקים ודברי תורה אף אם יודע שאינם מקנחים את עצמם יפה. ומותר
גם לשבת לצידם ולקרוא קריאת שמע ולהתפלל ולברך, ובלבד שלא יהיה שם ריח רע.
