פרק יט - דין נשים בסעודות שבת, ודין
התפלות
א. גם הנשים חייבות בסעודות שבת, כולל
סעודה שלישית, וב"לחם משנה", שאף הן היו בנס המן. [דבכל מעשה שבת איש
ואשה שוין]. ולכן צריכות לשמוע ברכת המוציא מפי בעל הבית, ולכוין לצאת ידי חובת
הברכה ו"לחם משנה". והמברך צריך להמתין להן עד שיטלו את ידיהן לסעודה,
כדי להוציאן ידי חובת לחם משנה.
ב. בשבת וביום טוב בעל הבית יבצע מהפת
לעצמו פרוסת הכזית, ולאשתו כביצה, שהוא כנגד השם כנודע, ואפילו אם נמצא גדול שמיסב
על השלחן, לא יתן לו קודם אשתו. ומאחר שכך נהגו על פי הסוד, מסתמא האב מוחל. ומכל
מקום טוב שהבן יבקש בפירוש את סליחת הוריו על כך, או שיתן לאשתו ולאביו שניהם
ביחד, כדי שלא להקדים את אשתו לאביו ואמו.
ג. מנהג נאה הוא לקשט את שלחן השבת בפרחים
ושושנים, ובמיני בשמים, לכבוד שבת. ובכדי לברך עליהם ברכת הריח ולהשלים ל"מאה
ברכות" בשבת. שגם הנשים חייבות במאה ברכות. וצריך לסדר השלחן שיהיה ערוך
לקידוש ולסעודה, ולפרוס מפה יפה לכבוד שבת.
ד. כבר נתבאר לעיל דאשה ששכחה לומר רצה
והחליצנו בסעודה ראשונה ושניה של סעודות שבת, [דהיינו בליל שבת, ובשבת בבוקר],
דינה כדין האיש, שאם נזכרה אמר שחתמה בונה ירושלים, תאמר שם ברכת אשר נתן שבתות
וכו'. ואם נזכרה כשאמרה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, כדי לומר לעד האל וכו', ולא
אמרה תיבת לעד, תסיים: אשר נתן שבתות וכו', ותמשיך ברכת לעד האל וכו'. ואם אמרה
תיבת לעד, או האל, חוזרת לראש ברכת המזון. ואם שכחה לומר "רצה והחליצנו"
בסעודה שלישית בשבת, אף אם נזכרה קודם שהתחילה בברכה רביעית, אין לה לומר שם ברכת
אשר נתן בשם ומלכות, אלא יכולה לומר ברכה זו בלי שם ומלכות, או להמשיך בברכה
רביעית.
ה. אשה פטורה מלקרוא בכל שבת שנים מקרא
ואחד תרגום.
ו. נשים פטורות מתפלת המוספין של שבתות
וימים טובים וראשי חודשים. ומכל מקום אם מתפללות מוסף, יש להן על מה שיסמוכו. ו)
ז. אם כבה אור החשמל בבית, והנר עדיין
דולק, מותר לחתל את התינוקות לאור הנר, ואין לחוש בזה שמא יטה. ובנר שהודלק לשם
מצות נר שבת, ראוי שלא לעשות לידו תשמיש שיש בו משום ביזוי. ובמקום שאי אפשר להחליף
לתינוקות בחדר אחר, אלא בחדר שבו נר שבת דלוק, יש להקפיד שראש הילד יהיה כלפי נר
של שבת, ורגליו מצד השני, וכן יעשה כשרוצה להחליף לתינוק בחדר שיש בו ספרי קודש,
שיניח את ראש התינוק כלפי הספרים.
ח. בני זוג המתגוררים אצל קרוביהם, וייחדו
להם חדר בדירה, ומדליקין שם נרות שבת, אחר שכבה החשמל אסור להם לבדוק את בגדיהם
לאור הנר, כדי להבחין בין בגדיו לבגדי אחרים, שמא יטו את הנר כדי שיאיר יפה. ואם
אין צריך עיון רב כדי להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו, יש להקל לבודקן לאור הנר, בנר
של שעוה או חלב. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד שכה].
