פרק ט - חיוב נשים בתפלה, ודיני תפלה

פרק ט - חיוב נשים בתפלה, ודיני תפלה

א. כתב הרמב"ם (פ"א הלכות תפלה ה"א): מצות עשה להתפלל בכל יום וכו', ואין מנין התפלות מן התורה, ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה "לפיכך נשים ועבדים חייבים בתפלה, לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא". ע"כ. ומכל מקום אין הנשים חייבות מן הדין להתפלל שלש תפלות, אלא חייבות רק בתפלה אחת בכל יום. ומה טוב שיתפללו תפלת שחרית, שאחר שיברכו ברכות השחר, [חוץ מברכת שעשני כרצונו, שיאמרוה בלי שם ומלכות], וברכות התורה, יאמרו פסוק ראשון של קריאת שמע, כדי לקבל עליהן עול מלכות שמים, ולאחר מכן יתפללו תפלת שמונה עשרה. ואם היו עסוקות וטרודות בבוקר בצרכי הבית עד שעבר זמן תפלת שחרית, יתפללו תפלת שמונה עשרה במנחה, או בערבית. ואם ירצו הנשים להתפלל בכל יום שלש תפלות, ערבית שחרית ומנחה, כענין שנאמר (תהלים נה,ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי, תבוא עליהן ברכה, ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה, הואיל ותפלה בקשת רחמים היא. ועל כגון זה אמרו (בברכות כא.): והלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. [ונשים בנות אשכנז נוהגות להתפלל שחרית ומנחה].

ב. מנהג רוב הנשים האשכנזיות להתפלל רק שחרית ומנחה, שלא קיבלו עליהן להתפלל ערבית.

ג. מאחר ונשים חייבות בתפלה, לכן התקינו בכל בית כנסת יציע מיוחד לנשים [עזרת נשים], ואמנם אין הנשים חייבות בתפלה בצבור, שהרי אינן מצטרפות למנין, מכל מקום יש להן שכר על מה שעונות אמן אחר השליח צבור, או אחר האומר קדיש, ושומעות קריאת התורה. ואמנם אם הליכתה לבית הכנסת גורמת שלא תוכל לדאוג לצרכי בעלה והילדים, עדיף שתתפלל בביתה, ולא תלך לבית הכנסת, אחר שהיא מחוייבת לבשל ולכבס ולדאוג לצרכי בעלה וילדיה, ואילו בתפלה בצבור אינה מחוייבת כלל. [זולת בפרשת זכור שנכון מאד שהנשים תלכנה לבית הכנסת לשמוע קריאת הפרשה].

ד. נשים פטורות מתפלת המוספין של ראשי חדשים שבתות וימים טובים, לפי שתפלת מוסף אינה בקשת רחמים, אלא באה במקום קרבן מוסף, וכמו שנאמר ונשלמה פרים שפתינו. (תוספות ברכות כו.). והרי היא ככל מצות עשה שהזמן גרמא שהנשים פטורות. וטוב שישמעו התפלה מפי שליח צבור. ומכל מקום אם מתפללות מוסף, אין למחות בידן, שיש להן על מה שיסמוכו. ויש מי שאומר שעל כל פנים חייבות להתפלל מוסף של ראש השנה ויום הכפורים, משום דרחמי נינהו, וכן חייבות בתפלת נעילה של יום הכפורים, שמרבים בה בבקשת רחמים ותחנונים. [ואמנם אם לא התפללה נעילה, אין לה להתפלל ערבית שתים, שאין תשלומין לנעילה].

ה. אשה שהתפללה שחרית בראש חודש, ושכחה לומר "יעלה ויבא", דינה כדין איש שטעה בתפלתו, ואם נזכרה אחר שחתמה המחזיר שכינתו לציון, תאמר שם יעלה ויבא, ותמשיך ואתה ברחמיך וכו', ואם נזכרה שלא אמרה יעלה ויבא אחר שאמרה תיבת ואתה [ברחמיך הרבים], חוזרת לרצה. וכן הדין אם נזכרה באמצע מודים או שים שלום, או אפילו באמצע אלהי נצור, שחוזרת לברכת רצה לומר יעלה ויבא. ואם סיימה תפלתה חוזרת לראש התפלה. ומכל מקום על הצד היותר טוב, נכון שתאמר קודם שתחזור ותתפלל: "אם אני חייבת לחזור ולהתפלל, הריני מתפללת לשם חובה, ואם לאו תהיה תפלה זו לנדבה".

ו. אשה שהתפללה שחרית בראש חודש, ואמרה "יעלה ויבא", ואחר כך בתפלת המנחה שכחה לומר "יעלה ויבא", אף על פי שלא היתה חייבת מן הדין להתפלל מנחה, מכל מקום כיון שקיבלה עליה עתה להתפלל, והביאה עצמה לידי חיוב התפלה של מנחה, חייבת להתפלל כתיקון חכמים, ולכן כשטעתה ולא הזכירה של ראש חודש, דינה כדין איש שטעה בתפלתו, וכפי האמור בסעיף הקודם. ו)

ז. והוא הדין לאשה שאמרה בעשרת ימי תשובה "האל הקדוש" במקום "המלך הקדוש", שדינה כדין איש שטעה בתפלתו, שאם נזכרה בתוך כדי דיבור [שהוא שיעור זמן שאומרים בו שלום עליך רבי], תתקן מיד ותאמר המלך הקדוש. ותמשיך בתפלתה. ואם התחילה בברכת אתה חונן, אף שאמרה רק תיבת אתה, וכן אם שהתה יותר מכדי דיבור, חוזרת לראש התפלה. וכן הדין באשה שטעתה וחתמה בעשרת ימי תשובה "מלך אוהב צדקה ומשפט" במקום "המלך המשפט", או אפילו נסתפקה היאך חתמה, אם נזכרה בתוך כדי דיבור, תתקן מיד ותאמר המלך המשפט, אבל אם נזכרה לאחר זמן כדי דיבור, תחזור לברכת השיבה. וכך תנהג אם נזכרה בברכות שלאחר מכן. ואם סיימה תפלתה באמירת יהיו לרצון אמרי פי השני, תחזור לראש התפלה, ותתנה ותאמר: אם אני חייבת לחזור תהיה תפלתי זו לחובה, ואם לאו תהיה לנדבה.

ח. אשה שטעתה בברכת השנים ולא שאלה טל ומטר, בין בשחרית-ובין בשאר תפלותיה, דינה כדין איש שטעה ולא שאל טל ומטר, ואם נזכרה בסיום ברכת השנים, לפני שתזכיר "השם", חוזרת ואומרת ותן טל ומטר לברכה וכו', ומסיימת על הסדר. ואם לא נזכרה עד שחתמה ברוך אתה ה' מברך השנים, לפני שתתחיל ברכת תקע בשופר, תאמר שם בין ברכה לברכה "ותן טל ומטר לברכה", ותמשיך ברכת תקע בשופר וכו'. ואם לא נזכרה עד שהתחילה תקע בשופר גדול, תמשיך בתפלתה עד ברכת שמע קולינו, ולפני שתאמר "כי אתה שומע תפלת כל פה", תאמר שם: "ותן טל ומטר לברכה". ואם שכחה לשאול גם בברכת שמע קולינו, וחתמה "ברוך אתה ה'", ומיד נזכרה, תאמר "למדני חקיך", וחוזרת ושואלת טל ומטר, ומסיימת שנית "כי אתה שומע תפלת כל פה" וכו'. ואם חתמה שומע תפלה, ואחר כך נזכרה שלא שאלה טל ומטר, תאמר שם קודם ברכת רצה, "ותן טל ומטר לברכה". ואם אמרה תיבת רצה, חוזרת ל"ברך עלינו", וממשיכה תקע בשופר ויתר הברכות על הסדר. וכן הדין אם נזכרה באמצע מודים, או באמצע אלהי נצור, שחוזרת לברך עלינו. אבל אם סיימה פסוק יהיו לרצון האחרון, אף על פי שעדיין לא פסעה ג' פסיעות לאחוריה, חוזרת לראש התפלה.

ט. אשה שרגילה להתפלל בכל יום שלש תפלות, והיה לה איזה אונס ולא התפללה תפלה אחת, יש לה תשלומין בתפלה הסמוכה, כדין האיש, אף על פי שמעיקר הדין אינה חייבת להתפלל בכל יום אלא תפלה אחת בלבד. ולכן אם נאנסה ולא התפללה שחרית, יכולה להתפלל מנחה שתים, הראשונה לשם מנחה, והשניה לשם שחרית. ואם התכוונה להיפך, לא יצאה ידי חובת תשלומין, וצריכה לחזור ולהתפלל שנית תשלומי שחרית. ונכון שתאמר שהיא חוזרת להתפלל בתנאי של נדבה, שאם היא צריכה להתפלל תשלומין הרי זו תפלת תשלומין, ואם אינה צריכה להתפלל תשלומין הרי זו תהיה תפלת נדבה.

י. נשים חייבות בתפלה גם בזמן שאינן טהורות, וחייבות לברך כל הברכות כולן גם בזמן זה. ורשאיות ללמוד תורה עם הזכרת שם ה', ואסור להם להמנע מתפלה ושאר ברכות בגלל טומאתן. ואפילו אם נהגו מים רבים להחמיר שלא להתפלל ולברך בימי טומאתן, עליהן לבטל מנהגן, אף בלי התרה כלל, ולהתפלל ולברך את כל הברכות כולן.

יא. מותר לאשה לסדר את המטות קודם שהתפללה שחרית, שאין זה בכלל עשיית צרכיו של אדם קודם שחרית, דזה שייך לעניני דרך ארץ, ואינה מלאכה. וכן יכולה האשה לחנך את ילדיה שהגיעו לחינוך לסדר את מטותיהם קודם תפלת שחרית.

יב. אף על פי שאסור להתעסק בצרכיו קודם התפלה, מכל מקום טיפול בילדים וכיבוד אב ואם, וחינוך הילדים, חשיבי כצורך מצוה. ולעסוק בצרכי מצוה מותר קודם התפלה. וכמו שכתב הפרי חדש.

יג. מצוה להביא ילדים קטנים שהגיעו לחינוך לבית הכנסת, להתפלל עם הצבור, ולזרזם להקשיב ולענות דברים שבקדושה ואמן, ולחנכם לעמוד באימה וביראה, ולהזהר בקדושת המקום כראוי. והוא הדין לבנות שהגיעו לחינוך שנכון לחנכן ולהביאן לעזרת נשים, ולהתפלל. [תנא דבי אליהו]. ובפרט לענין מקרא מגילה דמנהג טוב להביא את הילדים לבית הכנסת לשמוע מקרא מגילה. ומיהו כל זה בקטנים שאינם מבלבלים את תפלת הצבור, אבל אם הם קטנים ביותר המפריעים לצבור להתפלל, אין להביאם לבית הכנסת. ועדיף להתפלל יחיד, מאשר להביא עמו ילדים קטנים לבית הכנסת, שיפריעו לצבור להתרכז בתפלתם.

יד. מותר לתת לקטן שלא הגיע לי"ג שנה עוגה וחלב קודם צאתו לבית הכנסת להתפלל תפלת שחרית, בין בחול בין בשבת.

טו. נכון שההורים ישגיחו על ילדיהם שהגיעו לחינוך שיתפללו את כל סדר התפלה, כולל ברכות השחר וברכות התורה, פרשת העקידה, הקרבנות, פסוקי דזמרה וכו'. וישגיחו שלא ידלגו בתפלה, כי חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה.

טז. צריך אדם לחנך את בנותיו שתתפללנה בכל יום תפלה אחת, ונכון שתהיה זו תפלת שחרית עם ברכות השחר וברכות התורה. וכבר ביארנו לעיל שאין לנשים לברך ברכות קריאת שמע, ולכן על האב לחנך את בנותיו שלא תברכנה ברכות פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע של בוקר וערב, אלא תאמרנה קריאת שמע ותפלת העמידה בלבד. ואם תרצנה תאמרנה ברוך שאמר וישתבח וברכות ק"ש בלי שם ומלכות.

יז. אשה שהיתה עומדת בתפלת שמונה עשרה, ותינוק הטיל מים בסמוך אליה, צריכה להלך לפניה ד' אמות, או לצדדים, או לצאת מהחדר, ולגמור התפלה. ואם המתינה ושהתה כדי לגמור את כל התפלה, חוזרת לראש התפלה. ואין הבדל בין אם המתינה בשתיקה או שהפסיקה בדיבור, כל ששהתה כדי לגמור את כל השמונה עשרה חוזרת לראש.

יח. תינוק או ילד המפריעים לאשה באמצע תפלת שמונה עשרה, ואין הרמיזה מועילה להם לשתוק, ואינה יכול להתרחק מהם, מותר לה לגשת אליהם ולהשתיקם, באין אומר ודברים.

יט. יש אומרים שאף שאין האשה מצטרפת למנין, מכל מקום יש לה מצוה להשתדל להתפלל במנין. אך אם הליכתה לבית הכנסת גורמת לדיבורים והפרעות במהלך התפלה בבית הכנסת, וכיו"ב, על האשה להמנע מללכת לבית הכנסת במשך כל ימות השנה. וכן אם על ידי הליכתה לבית הכנסת הדבר גורם הפרעה לצרכי הבית לבעלה, או לילדיה, עדיף שלא תתפלל בבית הכנסת, ותבשל לבעלה, ותטפל בילדיה. וכל שכן שאין לאשה להזניח את בני ביתה ולנסוע מידי פעם לקברות צדיקים, שיש לאשה שיעבודים כלפי בעלה, ואם אינו מוחל אינה רשאית לבטל מעצמה שיעבודים אלה.

כ. מותר לאשה חולה, או שאר אונס, להתפלל עם בגד שינה, ובלבד שזרועותיה יהיו מכוסות. אבל בלא אונס כנז' אין ראוי להתפלל עם בגד שינה, וכן רצוי שלא תתפללנה עם הסינר שעוסקות בו בניקוי הבית, ויקיימו בעצמן הכון לקראת אלהיך ישראל.

כא. חולָה מותר לה להתפלל לכתחלה עם נעלי בית לרגליה, ואין צריך שתנעל את מנעליו קודם התפלה.

כב. לכתחלה אין ראוי להתפלל תפלת שמונה עשרה כשהאשה יחפה, אלא יש לנעול את המנעלים קודם התפלה, אך אם הדבר קשה לה מאיזה אונס, רשאית להתפלל עם נעלי בית. וכן בתשעה באב וביום הכפורים מותר להתפלל עם נעלי בית [שאינם עשויים מעור].

כג. נערות רווקות שהולכות בלי כיסוי ראש אף ברשות הרבים, ונוהגות להתפלל ולברך בלי כיסוי ראש, וכן מנהגן גם בבית הספר החרדי "בית יעקב", אף על פי שאין למחות בידן, שיש להן על מה שיסמוכו, מכל מקום לכתחלה יש להורות להן לכסות ראשן בעת שמברכות ומתפללות, ובעת שלומדות תנ"ך בהזכרת שם ה'. ולכן חובה קדושה על ראשי ומנהלי בית הספר בית יעקב ושאר בתי הספר החרדים לדבר ה', לעמוד על המשמר ולהורות לתלמידות לכסות את ראשן בעת שמברכות ומתפללות ולומדות תנ"ך. ובמיוחד יש להקפיד על כך בשעת תפלת שמונה עשרה, ודברי חכמים בנחת נשמעים, כדי שימצאו אוזן קשבת לדבריהם. וישאו ברכה מאת ה'. אך אין למחות ביד המקילות בזה, שיש להן על מה שיסמוכו. ועל כל פנים נשים נשואות שחייבות לכסות ראשן כשיוצאות לרשות הרבים, אסור להן לברך ולהתפלל בביתן בלי כיסוי הראש. וגם בשעה שקוראות בתנ"ך וכיוצא בזה, צריכות לכסות ראשן. ועליהן תבוא ברכת טוב.

כד. אשה נשואה חייבת מצד הדין לכסות את ראשה בעת הברכות והתפלה, אף אם היא מתפללת בביתה. וכן בשעה שלומדת תנ"ך וכיוצא בזה, צריכה לכסות את ראשה.

כה. אם הוצרכה לפנות לצרכיה, לכתחלה לא תתפלל תפלת שמונה עשרה עד שתתפנה, אף שיכולה להעמיד עצמה שיעור שעה ורבע. ואם עברה והתפללה והיתה צריכה לגדולים, אם משערת שהיתה יכולה להעמיד עצמה עד שיעור שבעים ושתים דקות, יצאה בדיעבד, ואינה חוזרת להתפלל. אבל אם משערת שלא היתה יכולה להעמיד עצמה עד כשיעור זה, חוזרת ומתפללת. ואם הוצרכה לנקביה קטנים והתפללה תפלתה תפלה, אפילו אם לא היתה יכול להעמיד עצמה שיעור פרסה, ואינה צריכה לחזור ולהתפלל. ואם תרצה רשאית לחזור ולהתפלל בתנאי של נדבה. אבל לכתחלה אפילו יכולה להעמיד עצמה שיעור פרסה, כיון שמרגישה שהיא נצרכת לנקביה לא תתפלל.

כו. הנשים צריכות לדעת פירוש המלים בתפלת שמונה עשרה, שגם הן חייבות לכוין בתפלת שמונה עשרה. ולכתחלה צריכות לכוין פירוש המלים בכל הברכות, אך אם אינה יכולה להתרכז ולכוין בכל הברכות, תכוין לכל הפחות בברכה ראשונה, שהיא ברכת אבות. ואם כבר הזכירה שם ה' בברכת מגן אברהם, תתן בדעתה לכוין בברכת מודים.

כז. האשה צריכה להתפלל ולבטא את המלים שבתפלה, ולא תתפלל בהרהור הלב, ואסור לה להגביה את קולה בתפלה. ואם אינה יכולה לכוין כשהיא מתפללת בלחש, מותר לה להגביה מעט את קולה. במה דברים אמורים כשהיא מתפללת ביחידות, אבל אם היא באה לעזרת נשים להתפלל עם הצבור, אף שאינה חייבת בכך, אין לה להגביה את קולה בתפלה, כדי שלא תפריע לאחרים בתפלה.

כח. בחוץ לארץ שאין הכל מבינים לשון הקודש, אף על פי כן על האשה להתפלל בלשון הקודש, כנוסח שתקנו חז"ל. ומצוה להדפיס שם סידורי תפלה, באופן שעמוד אחד יהיה בלשון הקודש, ובמקביל לעומתו פירוש המלים עצמן בלע"ז, כדי שהכל יבינו פירוש התפלה כשמתפללים בלשון הקודש. ויש שהדפיסו סידורי תפלה באופן שעמוד אחד בלשון הקודש, ובמקביל לעומתו המלים עצמן בלשון הקודש באותיות לטיניות (בגופן שלהן), כדי שיוכלו אלה שאינם יודעים לקרוא בכתב שלנו להתפלל גם כן בלשון הקודש. ואף על פי שבאותיות הלטיניות חסרות כמה מהברות לשון הקודש, כגון אות ע', או אות ח', וכיוצא בהן שאינן באותיות שלהן, מכל מקום עדיף לעשות כן ממה שימנעו לגמרי מלהתפלל. ורחמנא לבא בעי.

כט. אין לעבור גם כנגד אשה המתפללת שמונה עשרה.

ל. באמצע התפלה אסור לה להפסיק לענות שלום, אפילו אם אביה או בעל שאלו בשלומה, לא תשיב להם. וכן אם מתפללת בעזרת נשים ושומעת קדיש או קדושה, והיא באמצע שמונה עשרה, לא תפסיק לענות. ורק במקום חשש סכנה מותר לה להפסיק וללכת מאותו מקום. ואם יש צורך מותר לה גם לדבר.

לא. אין להשתחוות בתפלה במקום שלא תיקנו חכמים, והברכות שמתשחוים בהם הם: ברכת אבות תחלה וסוף, וברכת מודים תחלה וסוף. אבל בשאר ברכות לא תשתחוה לא בתחלתן ולא בסופן, ואשה הרוצה להתפלל בהכנעה והשתחויה, ולכרוע באמצע הברכה, רשאית.

לב. קודם שתפסע לאחריה שלש פסיעות בעושה שלום, צריכה לכרוע ולהשתחוות עד שיתפקקו כל י"ח חוליות שבשדרה. וכשפוסעת ג' פסיעות לאחריה, בעודה כורעת תעקור רגל שמאל תחלה, ומניחה באופן שהגודל של רגל שמאל יהיה בצד העקב של רגל ימין, ואחר כך עוקרת רגל ימין ומניחה באופן שהגודל של רגל ימין יהיה בצד העקב של רגל שמאל, ושוב עוקרת רגל שמאל ומשוה אותה לרגל ימין, באופן שיהיו מכוונות יחדיו, כמו שהיו בתפלה. ואשה המוסיפה על שלש פסיעות אלה, הוי גאוה. ולאחר שפסעה ג' פסיעות, בעודה כורעת, קודם שתזקוף תאמר: עושה שלום במרומיו, והופכת פניה תחלה לצד שמאלה [שהוא צד ימין של השכינה], וכשתאמר הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו תהפוך פניה לצד ימינה, ואחר כך תשתחוה לפניה, כעבד הנפטר מרבו, ותסיים: ועל כל עמו ישראל וכו'. ותזקוף. ואפילו כשמתפללת ביחידות תסיים ואמרו אמן.

לג. אין האשה חייבת לומר וידוי ונפילת אפים אחד תפלת שמונה עשרה, וכן אינה חייבת לומר אשרי יושבי ביתך, ובא לציון, ושאר התפלה, אלא יכולה לסיים התפלה מיד לאחר העמידה. ומכל מקום ממדת חסידות היכא דאפשר טוב ונכון שתאמר גם את הוידוי, וכל יתר התפלה. אלא שאם היא מתפללת בביתה, ולא בעזרת נשים עם הצבור, תזהר לומר את הי"ג מדות במנגינה, בניגון של קריאת התורה. ואם אינה יודעת ניגון זה, עדיף שלא תאמר הי"ג מדות. וכן ראוי לה לאשה לומר בסיום תפלתה "עלינו לשבח", אף שאין לה חיוב לאומרו.

לד. אם כלה נמצאת בעזרת נשים, ואין החתן בבית הכנסת, אין הכלה פוטרת את הקהל לומר וידוי ונפילת אפים.

לה. אין לנשים לארגן מנין לנשים בפני עצמן, ולומר דברים שבקדושה, כגון י"ג מדות, קדושה, וחזרה, ואסור לעשות כן, שאין אומרים דברים שבקדושה אלא בעשרה אנשים, ולא בעשר נשים.

לו. אין הנשים חייבות לבוא לבית הכנסת לשמיעת קריאת התורה, ומכל מקום יש נוהגות ממדת חסידות לבוא לבית הכנסת בימי שני וחמישי ובשבתות וימים טובים, כדי לשמוע קריאת התורה בצבור.ואם יש דיבורים בעזרת נשים, והנשים שם גורמות להפרעה למהלך התפלה, אין לנשים לבוא לעזרת נשים, ותתפללנה בביתן.

לז. נשים הרוצות לחוש לדעת הפוסקים המחייבים את הנשים בשמיעת פרשת זכור בשבת זכור, ראוי ונכון שיבואו לשמוע את הקריאה בעת שקוראים הפרשה בצבור, ובברכות. ולכתחלה אין להנהיג להוציא ספר תורה במיוחד עבור הנשים לקרוא להן [בלי ברכה] פרשת זכור. אולם באופן שאין לנשים שום אפשרות לבוא ולשמוע קריאת פרשת זכור בעת שהצבור קוראים פרשה זו, רשאים להוציא להן ספר תורה במיוחד לצורך כן, ולקרוא להן פרשת זכור בלי ברכה. [אך עדיף שיעשו כן בעשרה גדולים, בעת קריאת התורה בצבור, ורק היכא דאי אפשר להן לבוא לבית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין ינהגו כאמור, כדי לזכות גם את הנשים בקריאת פרשת זכור].

לח. בשעה שמגביהים את הספר תורה להראות הכתב לעם, מצוה גם על הנשים לראות הכתב, ולעמוד ולומר וזאת התורה וכו'. וגם נשים שאינן טהורות מותר להן להסתכל בספר תורה. אולם יש להזהיר את הנשים שלא תכנסנה לפתח בית הכנסת כדי לראות הכתב.

לט. אשה פטורה מלומר בכל שבת שנים מקרא ואחד תרגום.

מ. האשה פטורה מקריאת ההלל בראשי חדשים ובמועדי השנה [חוץ מליל א' של פסח שאומרות הלל עם ברכה]. ואשה הרוצה לומר ההלל בראש חודש ובמועדי השנה, רשאית לומר ההלל, אבל לדידן אין לה לברך על אמירת ההלל.

מא. הנשים מוזהרות ועומדות שבכל הליכתן חייבות ללבוש בגדי צניעות, כל שכן שמוזהרות בלכתן אל הכותל המערבי, לבל יכנסו בבגדים ללא שרוולים, או במחשוף, לא תהא כזאת בישראל. ולמוכיחים ינעם ותע"ב. וחובה קדושה מוטלת על האחראים על קדושת המקום לעשות מחיצה בין גברים לנשים.

מב. בית כנסת שעזרת הנשים שלו אינה בנויה במישור על רצפת בית הכנסת, אלא הולכת ועולה כמדרגות, יש להקפיד להגביה את המחיצה של העזרת נשים, עד לגובה שכל המתפללים לא יראו את הנשים שבעזרת הנשים.