פרק יב - הלכות ברכות, ברכת הגומל,
ושהחיינו
א. מותר לאשה ללמד את בנה את הברכות
ולהזכיר שם ה' בעת לימוד הברכות, כל עוד הילד עדיין אינו יודע לברך מעצמו. ומותר
לחנך את הקטן לברך אף שאינו מקפיד לקנח עצמו יפה.
ב. נשים חייבות לברך ברכת
"הגומל" לאחר שנתרפאו ממחלה, או לאחר לידת בן או בת. ולכתחלה תברכנה
כשעושים מסיבה בבית להולדת הבת, או בעת לימוד "ברית יצחק" שנוהגים לערוך
בליל הברית, או בעת סעודת המילה, כשיש שם עשרה אנשים גדולים. ותברכנה בפתח החדר,
בקול רם, כדי שישמעו את הברכה. וכן יכולות לברך בעזרת נשים, כשיש עשרה אנשים בבית
הכנסת, בעת קריאת התורה בין גברא לגברא. אבל לא תברך ביחידות. ואין לאשה להמתין
מלברך עד אחר שתטהר, אלא יכולה לברך גם בזמן שאיננה טהורה.
ג. אין לבעל לברך הגומל במקום אשתו, אלא
אם כן גם הוא נתחייב בברכה זו, כגון שנסע מעיר לעיר שיעור פרסה וכדומה, שאז יברך
בבית הכנסת בעת קריאת התורה, ואשתו תשמע את ברכתו בעזרת הנשים, ותכוין לצאת ידי
חובת הברכה, וגם הוא יתכוין להוציאה בברכתו. וכך ינהגו כאשר אין אפשרות לאשה לברך
בעצמה הגומל בפני עשרה, שהבעל יברך במקומה באופן הנזכר. [וגם בברכת הגומל שייך דין
שומע כעונה, ואף שחיוב הבעל הוא מצד הולכי דרכים, וחיוב האשה הוא מצד חולה שנתרפא,
אפילו הכי מועיל דין שומע כעונה להוציאה ידי חובתה, כיון דסוף סוף ברכת ההודאה
היא].
ד. בדיעבד יולדת שעברה ובירכה הגומל שלא
בפני עשרה, לא תחזור לברך שנית ברכת הגומל, אלא תאמר ברכה זו בלי שם ומלכות בפני
עשרה.
ה. אשה שניצלה מתאונת דרכים, למנהג
הספרדים אין לה לברך ברכת הגומל, ואף אם היו ברכב שנפצעו קשה או ח"ו נהרגו
באותה תאונה, אינה מברכת הגומל, אלא אם כן שהתה בנסיעה מהלך שעה ורבע, שאז יכולה
לברך הגומל על הנסיעה, ותכוין לפטור מה שניצלה מהתאונה. וכן במי שניצלה מטביעה, או
שאר סכנות, אינה מברכת הגומל, אלא אם כן נסעה מעיר לעיר שיעור מהלך פרסה, שאז תברך
הגומל על הנסיעה ויועיל לה גם עבור הצלתה. ואם רוצה לכתחלה לנסוע מעיר לעיר כדי
לברך אחר כך הגומל, רשאית לעשות כן, ואין זה בכלל האיסור להכניס עצמו לידי סכנה,
כיון שכן הוא דרך העולם לנסוע ממקום למקום. והוא הדין בזה למי שפרצו שודדים לתוך
ביתה, והיתה בסכנת נפשות, שאינה מברכת הגומל.
ו. אשה הנוסעת מעיר לעיר בכל רחבי הארץ
שיעור פרסה, דהיינו ששוהה בנסיעתה שיעור של שבעים ושתים דקות בכביש בינערוני, תברך
תפלת הדרך בשם ומלכות. בין באוטובוס ובין ברכבת. ואף אם יש בדרך נקודות ישוב
ומושבים, גם בזה מנהגינו לברך תפלת הדרך בשם ומלכות, אם נוסעת בכביש בינעירוני
במשך שעה וחומש. אבל אם נוסעת מעיר לעיר פחות משיעור זה, לא תברך בשם ומלכות. והוא
הדין אם יש בנסיעתה הלוך וחזור בו ביום שיעור זמן של שבעים ושתים דקות. אף אם נסעה
מחצית שיעור פרסה בבוקר, ומחציתה בלילה. שגם החזרה בו ביום מצטרפת לשיעור זמן זה.
אבל אם נסעה בלילה כחצי שעה, ולנה בעיר אחרת, ולמחרת נסעה עוד כשיעור שעה, אין
הנסיעות מצטרפות, ותאמר תפלת הדרך בלא שם ומלכות. והוא הדין לאשה הטסה במטוס שיעור
זמן הנז', שמברכת תפלת הדרך בשם ומלכות. ואם טסה במטוס שיעור הנז' מעל מקום יישוב,
אפילו הכי מברכת תפלת הדרך. ו)
ז. המנהג שיש נוהגים לעשות מסיבה חגיגית
וסעודת הודאה ושמחה לבת מצוה, ביום מלאת לבת שתים עשרה שנה ויום אחד [דהיינו ביום
שבו נולדה], הוא מנהג טוב והגון, ויש בזה מצוה לחיזוק החינוך לבנות ישראל ברוח
ישראל סבא. וטוב שיאמרו שם דברי תורה ושירות ותשבחות להשי"ת. אולם ברור מאד
שיש לשמור בקפדנות על כללי הצניעות לפי דעת תורתינו הקדושה, וכמו שנאמר: עבדו את
ה' בשמחה וגילו ברעדה. ונכון שהבת תלבש בגד חדש ותברך שהחיינו.
ח. אין האשה מברכת לבנה או בתה שהגיעו
למצוות ברכת "שפטרני מעונשו של זה", כיון שאינה חייבת בחינוך בניה.
ובלאו הכי מנהגינו לברך ברכה זו בלי שם ומלכות, גם על הבן שהגיע לי"ג שנה,
אלא אומרים אחר עלייתו לתורה "ברוך שפטרני מעונשו של זה". וכן בבת
שהגיעה לי"ב שנה ויום אחד, טוב שהאב יאמר "ברוך שפטרני מעונשה של
זו" בלי שם ומלכות.
