סימן שכח - דין ברכת החלה ומי ראוי
להפרישה
א. יש נשים שנוהגות לתת כמה פרוטות לצדקה
קודם הפרשת חלה, וקודם הדלקת הנר בערב שבת, וקודם טבילת מצוה, וסימנם חנ"ה,
חלה נדה הדלקת הנר.
ב. לפני שמפרישים חלה מברכים : "ברוך
אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש חלה תרומה".
ג. אף על פי שברכות המצות מברכים מעומד,
אפשר לברך ברכת החלה בין מיושב בין מעומד, מפני שהחלה באה להכשיר למאכל, ודמי
לשחיטה.
ד. מי שאינו לבוש בבגדים כל גופו, אין לו
לברך ולהפריש חלה, אף על פי שהוא יושב. שאין לברך ולהזכיר דברים שבקדושה במי שהוא
ערום. אבל אשה מותרת, והוא שיהיו פניה של מטה טוחות בקרקע.
ה. הנמצא במקום מטונף שיש בו ריח רע,
וכגון בבית האסורים וכדומה, ולש שם עיסה, ואין לו אפשרות לצאת למקום אחר, אין לו
לברך על הפרשת החלה, שאין מברכים במקום מטונף. אולם רשאי לקיים את מצות ההפרשה,
ולהפריש חלה על ידי שיקח משהו מהעיסה, ויאמר הרי זו חלה, אך לא יברך. [ואין הברכה
מעכבת את ההפרשה].
ו. מיד לאחר הברכה נוטלים כמות של כל שהוא
מהעיסה, ומפרישה, ומנהגינו לומר: "הרי זו חלה". ומכל מקום אם הפריש חלה
ולא קרא לה שם, הפרשתו מועילה. ובפרט היכא שבירך, דהברכה הויא כמו קריאת שם. וגם
אם לא בירך מהני במחשבה. ו)
ז. לאחר ההפרשה נוטלים את החלק המופרש,
ושורפים אותו באש, או על הגאז. ויש לפרסם הדבר שגם כיום לכתחלה מצוה לשרוף את
החלה, ולא להסתפק בעטיפתה בנייר וזריקתה לפח אשפה.
ח. כבר ביארנו לעיל [סימן שכב סעיף ח׳]
שלכתחלה טוב ליזהר שלא ליהנות מהשריפה בעקיפין, כגון להניח החלה תחת קדרה שהאש
תחתיה דולקת, שהרי מוסיף אש לתבשיל שיתבשל מהר יותר. אולם עכשיו אין הכל נזהרין
בזה, דלפי גודל התנור וגודל ההיסק של התנור לא חשיב הנאה כלל. ואם אין אפשרות
לשרוף החלה, יש לכורכה בנייר ולהניחה באשפה.
ט. יש נוהגים שלאחר הפרשת החלה אומרים פרק
כ"ה בתהלים, לדוד אליך ה׳ נפשי אשא, ופרק ל"ד בתהלים, לדוד בשנותו.
י. יש נוהגים ללוש עיסה בערב שבת כדי
שיעור חלה, לעשות לחמים לבצוע עליהם בשבת, [ולקיים מצות הפרשת חלה], והוא מכבוד
שבת ויום טוב. ואמנם בזמן הזה שיש חלות המיוחדות לשבת, רבים אין מקפידים לאפות פת
בכל ערב שבת, ומכל מקום אם יש אפשרות לאפות פת בכל ערב שבת, כדי לקיים מצות חלה,
טוב ונכון לנהוג כן גם בזמן הזה.
יא. מצות הפרשת חלה היא חיוב על בעל העיסה
האופה, הן אם הוא האיש והן אם היא אשה. אלא כיון שהאשה מצויה יותר בבית, ועליה
מוטלת מלאכת האפייה לבעלה, לפיכך לכתחלה הטילו מצוה זו על האשה והיא קודמת לבעלה
לקיום מצוה זו, ועוד, מפני שאיבדה חלתו של עולם.
יב. גם אשה שאינה נוהגת לאפות פת בכל ערב
שבת, תשתדל אחת בשנה לקיים מצות הפרשת חלה. ולכל הפחות בעשרת ימי תשובה, כדי
להרבות זכויות בימים אלה.
יג. אף על פי שאמרו שמצות חלה לכתחלה מוטלת
על האשה, מכל מקום נכון שגם האיש ישתדל לפחות פעם אחת להפריש חלה בעצמו, ודבר בעתו
מה טוב להפריש חלה בעשרת ימי תשובה, להוסיף זכות על זכויותיו קודם יום הכפורים.
יד. יש מי שאומר שאם קדם הבעל וחטף מאשתו
מצות הפרשת חלה, ובירך והפריש את החלה, מחוייב לשלם לאשתו כדין החוטף מצוה מחבית.
ויש חולקים. וכן עיקר.
טו. אין מפרישין חלה בלי רשות בעל העיסה.
אבל האשה אינה צריכה לבקש רשות בעלה להפריש עיסה, אחר שהיא קודמת לו במצוה זו.
טז. אם הבעלים מינו שליח להפריש חלה
במקומם, מועיל בזה שליחות, אבל אין ממנים חרש שוטה וקטן וגוי לשליחות זו. ומכל
מקום מצוה בו יותר מבשלוחו, ולכן היכא דאפשר טוב שהאשה תפריש חלה ולא תמנה את
המשרתת שלה להפריש חלה במקומה. [וברור שמשרתת שאינה יהודיה אינה יכולה להיות שליח
להפריש חלה].
יז. יש אומרים שאם העיסה מתקלקלת מותר
ליטול חלה בלי רשות בעל העיסה, דזכין לאדם שלא בפניו. וכן משרתת שבבית יכולה
להפריש וליטול חלה בלי רשות בעל הבית, כיון שהיא רגילה לפעמים שבעלת הבית נותנת לה
רשות. ויש חולקים ואומרים שאין למשרתת להפריש בלי רשות הבעלים, שהרי אפשר להפריש
אחר אפייה. והנכון לנהוג להפריש אחר אפייה.
יח. קטן או קטנה שעברו והפרישו חלה, אם הבן
הוא מעל לגיל י"ב שנה ויום אחד, והבת למעלה מי"א שנה ויום אחד, הפרשתם
מועילה בדיעבד. אבל אם הפרישו קודם גיל זה אין הפרשתם מועילה אף בדיעבד.
יט. אשה מפרישה חלה אף בלי רשות בעלה,
והאשה אף יכולה למנות שליח להפריש חלה, שיש לה דין בעלים על העיסה.
כ. אשה שאינה טהורה מפרישה חלה
ומברכת, ואינה צריכה ליתן את מצות הפרשת חלה לבעלה. וכן נערה רווקה מפרישה חלה
ומברכת.
כב. כשממנים שליח להפריש חלה,
השליח הוא זה שמברך על הפרשת החלה, ולא המשלח. וכן נהגו כיום במאפיות הציבוריות,
שהמשגיח על הכשרות הוא המברך על הפרשת חלה, או אחד הפועלים, ואין בזה חשש, אחר
שקיבל רשות לכך, והוי כשליח.
כג. אשה שיש לה בת קטנה פחות
מי"ב שנה ויום אחד, ורוצה לחנכה למצות הפרשה, אין לה ליתן לה להפריש חלה,
דחלה ותרומה דינן שוה בכל בתורה, [דהא תרומה קראה הכתוב], וכמו שאין הקטן יכול
לתרום, כך אינו יכול להפריש חלה. ואמנם קטן שהגיע לעונת נדרים אף שלא הביא ב׳
שערות, אם תרם תרומתו תרומה, אך לכתחלה אינו יכול לתרום.
