פרק מח - הלכות מליחה לנשים

פרק מח - הלכות מליחה לנשים

א. דם שנמצא בביצים המשווקות על ידי חברת ״תנובה״ יש להתירם באכילה, גם אם הדם נמצא בחלמון [הצהוב] של הביצה. אבל יש לזרוק את הדם משום מראית העין. אבל ביצים הנלקחות ממושבים שיש בהם גם תרנגולים זכרים, ונמצא בהם דם, אם הוא בחלמון [בצהוב] צריך לזרוק את הביצה, ואם הוא בחלבון [בלבן] זורק את הדם, והביצה מותרת.

ב. אסור לבשל בשר בלא מליחה, מפני שהדם נפרש ע״י הבישול וחוזר ונבלע בתוכו, ואע״פ שההלכה היא שכל זמן שהדם בתוך הבשר, ולא פירש לחוץ, אינו אסור, מכל מקום ע״י הבישול הדם יוצא מהבשר, וחוזר ונבלע בתוכו, ונחשב כדם האיברים שפירש, ולכן צריך למלוח את הבשר קודם הבישול, כי בטבע המלח למשוך את כל הדם המובלע בבשר לחוץ. ואין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה.

ג. צריך להדיח את הבשר היטב קודם המליחה. ומה שנוהגים הטבחים לרחוץ הצלעות כשהן שלימות בהעברה בעלמא כדי לנאותן, אינו נקרא הדחה. ובמקומותינו בימות הקיץ פעמים שהבשר שאצל הקצבים מתייבש הדם עליהם, בפרט במקום הצואר, ואינו יוצא בהדחה בעלמא, ולכן לכתחלה צריך להעביר את הדם שהוא בעין בידים, ומוליך ידו אנה ואנה על הבשר לשפשף היטב.

ד. יש אומרים שצריך להשהות את הבשר בתוך גיגית עם מים, במשך חצי שעה, כדי לרכך את הבשר קודם המליחה. ויש אומרים שדי בשטיפה היטב. וכבר פשט המנהג במקומותינו גם אצל הספרדים לשרות את הבשר במים כחצי שעה, אך מנהג זה הוא מצד חומרא, אבל לא מעיקר ההלכה. ולכן בשעת הדחק או בערב שבת, או לצורך אורחים די בהדחה היטב, וישפשף הבשר בידיו, עד שיהיו מי הרחיצה לבנים, וגם יסיר את טיפות הדם הקרושות שעל הבשר, ולאחר מכן יוכל למלוח את הבשר כדין.

ה. אם מלחו את הבשר בלי להדיח אותו תחלה, יש תקנה לחזור ולהדיח את הבשר, ולמולחו שנית [קודם שנתבשל]. וקודם שיתן המלח על הבשר ימתין מעט שלא ימס המלח מהמים שעל הבשר, ואז לא יוכל להוציא הדם.

ו. אחר המליחה וההדחה, אין צריך להכניס את הבשר למים רותחים, וכן המנהג. ו)

ז. בשר שלא נמלח לקדרה, ונפרם דק דק ע״י סכין או מכונת בשר, יש להתירו ע״י צלייה. ומכל מקום יש להחמיר שלא להכשירו לקדרה [לבישול] מפני שאי אפשר להדיחו היטב קודם מליחה, מדם שעל פניו, וגם קשה למלחו מכל צדדיו ומכל חלקיו. והמכונה שטחן בה בשר שלא נמלח כדין, אינה צריכה הכשר כלל, רק ידיחנה ויקנחנה היטב ודיו.

ח. לא ימלח במלח דק כקמח, כיון שהוא נבלע בבשר ולא מפליט יפה את הדם מהחתיכה. וכן לא במלח גס ביותר שנופל מעל הבשר. ולכתחלה יש למלוח את במלח הנקרא ״מלח בישול״. אבל אם אין מצוי מלח כזה, מותר להשתמש למליחת הבשר במלח דק. ובפרט במלח הנקרא ״מלח שולחני", שאינו דק כקמח ממש. ואם עבר ומלח במלח דק כקמח, המליחה מועילה בדיעבד. ויש להקפיד לאחר שהבשר שהה במלחו כדין, להדיח הבשר מהמלח שעליו, לשפשפו היטב כדי להוציא את המלח מהבשר, בפרט כשמלח במלח דק כנזכר.

ט. לכתחילה צריך למלוח את הבשר משני הצדדין, אולם בדיעבד, אם מלח רק מצד אחד, לדידן יש להתיר חתיכה זו. ויש להקפיד במליחת העוף למלוח גם מבפנים ובכל פינה. ובדיעבד אם מלחו רק מבפנים או רק מבחוץ, מותר. ובעוף שלם לא מועיל למולחו מצד אחד, שהחלל בינתיים מפריד. ויפזר עליו מלח בשיעור שלא יהיה ראוי לאכול מפני המלח, ואין צריך להרבות יותר מזה.

י. גם הספרדים נהגו להשהות את הבשר עם המלח שעליו, שיעור של שעה אחת, ונהגו כן מצד חומרא, אבל לא מעיקר הדין, ולפיכך בשעת הדחק, די בשהיית הבשר במלחו שיעור של י"ח דקות, או כ"ד דקות. והוא הדין לחולה שצריכים לבשל לו בדחיפות בשר, אף שאין בו סכנה, שמותר לנהוג כפי עיקר הדין. אך אם אפשר נכון שלא לצמצם, וגם לצורך חולה ימתינו כחצי שעה. ומותר להשאיר את הבשר עם מלחו מספר שעות, ולכן אשה שמלחה בשר והוצרכה לילך לכמה שעות, אינה צריכה להמתין בביתה עד שיעבור שיעור שעה אחת, ולהדיח את הבשר, אלא יכולה לצאת ולחזור אחר כמה שעות, ואז תדיח את הבשר כדת. אך צריכה ליזהר שלא להשאיר את הבשר במלח יותר מ-12 שעות, לפי שחוזר ובולע מלחלוחית הדם שעל פניו ושבמלח. אך בדיעבד הבשר מותר בבישול. [אחר הדחה היטב].

יא. קודם שיתן הבשר בכלי שמדיח בו, ינפץ המלח שעליו, או ישטפנו במים, ואחר כך ידיחנו פעמיים, ויש מחמירים להדיחו ג׳ פעמים חוץ מניפוץ המלח שעליו.

יב. בשר ששהה ג׳ ימים מעת לעת בלי מליחה, נתייבש דמו בתוכו, ולא יצא עוד ע"י מליחה, ואין לאוכלו מבושל אלא צלי, ואחר שצלאו לא יבשלנו, ואם בישלו מותר.

יג. בשר המונח בתוך מקרר חשמלי [בפריזר] וכן בשר חלק קפוא, אע"פ ששהה ג׳ ימים או יותר, מותר למולחו ולהכשירו לקדרה. וכן המנהג להקל בזה, באופן שכשרות הבשר ברורה גם מצד השחיטה, ואין להחמיר בזה, שזו חומרא יתירה.

יד. מי שקנה עופות רבים עם הכבדים שלהם, ואין באפשרותו לצלות מיד את כל הכבדים, מותר לו לכתחלה להשהותם ימים רבים בתא ההקפאה שבמקרר, עד שיתאפשר לו לצלותם, ואז מותר לכתחלה לבשל את הכבדים לאחר צלייתם כנהוג בכל הכבדים. ואם מניחים במקרר [לא בתא ההקפאה] יותר משלשה ימים, יאכלם בצלייה לבד, ואין לחוש שמא יבשלם אחר כך.

טו. אסור בהחלט להכשיר בשר ע"י מליחה בסוכר, אפי׳ למי שהוא חולה ואסור לו להשתמש במלח, ואף בדיעבד יש לאסור את כל התבשיל. ואם בטעות מלח הבשר בסוכר, אפי׳ בלא הדחה ראשונה, מותר לחזור ולמולחו במלח כדין. וכן אם מלח בסוכר בכלי שאינו מנוקב, אין לאסור בזה כדין המולח בכלי שאינו מנוקב אלא יחזור וימלחנו שנית במלח. ואם מלחו הבשר בסוכר, ובישלו את הבשר, התבשיל אסור אם אין ששים כנגד חתיכות הבשר שלא נמלחו, והכלים, יש להתירם אם באומד יפה יש ששים נגד הדם שבבשר, ואם הכלים מחרסינה או מפורצילן, יש להתירם על כל פנים בהגעלה.

טז. אין מולחין אלא בכלי מנוקב, ונהגו העולם שאין משתמשין בכלי שמולחין בו.

יז. הכבד יש בו ריבוי דם ואין מועיל לו מליחה כשאר בשר, אלא צולין אותו. ואם בישל כבד עם בשר בלי צלייה, הכבד מותר והבשר אסור, עד שיהיה בתבשיל ששים כנגד הכבד.

יח. כשצולה כבד, צריך לחתוך הכבד לכל אורכו או רוחבו, וכבד שנצלה חצי צלייתו, מותר לאוכלו. וכן בשר שנצלה חצי צלייתו. אבל לא יבשל אחר צלייה כזו.

יט. הרוצה למלות בשר או כבד בקרקעית התנור, באופן שאין שם אש, רשאי לעשות כן, שאין צריך צלייה באש ממש, אלא בחום שיכול לשאוב ולכלות את הדם.

כ. הנוהגים להקל לצלות כבד או בשר על פלאטה חשמלית, שאין לה שפה מסביב, והדם נשרף או מתחלק ויורד, יש להם על מה שיסמוכו לעשות כן.

כא. מותר להפוך השפוד בעת צליית הבשר או הכבד, ולדעת הרמ"א יש להחמיר בזה לכתחלה, כשמהפך השפוד תמיד. ומותר לתת בצל או תפוח אדמה בשפוד ליד הבשר, ולצלותם ביחד.

כב. שפוד או רשת צלייה שצלו בהם כבד או בשר, מותר לצלות בהם שנית כבד או בשר, ואין צריך ללבנו בין צלייה לצלייה. ואין לחוש לדם הנבלע בהם, דהאש שואבת ושורפת את כל הדם הנבלע בשפוד. והאשכנזים מחמירים בזה לכתחלה. ויש מי שאומר שגם לדעת הרמ"א יש להקל ברשת שלא להצריך ללבנו בין צלייה לצלייה, ורק בשפוד החמיר הרמ"א ללבנו בין צלייה לצלייה.

כג. כשצולים בשר מעיקר הדין אין צריך להדיח את הבשר קודם הצלייה, שהרי האש שורפת את הדם שבתוך החתיכה ואת הדם שעל גבי החתיכה. ומכל מקום המנהג הוא להדיח את הבשר קודם הצלייה. אך אם לא הדיח את הבשר, מותר. והמחמיר שלא לאכול בשר שלא הודח ולא נמלח קצת קודם הצלייה, תע"ב.