פרק כח - טיפול בילדים בשבת

פרק כח - טיפול בילדים בשבת

א. המכין אוכל בשבת בשביל תינוק, וצריך לדעת את כמות האוכל שהתינוק אוכל, מותר לו לשקול את האוכל או למודדו בשבת, ובלבד שהמשקל אינו מופעל על ידי בטרייה או חשמל. ואם אפשר לעשות כן על פי אומד הדעת וההערכה. ובקבוק של תינוק שרשומים עליו מדות מסויימות, מותר למדוד בו בשבת, וגם בזה אם אפשר יעשו על פי אומד הדעת.

ב. מותר לקנח תינוק בשבת בנייר טואלט רטוב, ואין בזה חשש סחיטה. וכן מותר לקנחו בממחטה לחה העשויה מנייר [ובלבד שיפרידנה מערב שבת]. ואמנם בממחטה לחה המצויה בזמנינו שעשויה מבד, קשה להקל.

ג. מותר לרחוץ תינוק מצואתו במים חמים שהוחמו על ידי דוד שמש. אבל במים שהוחמו על-ידי בוילר אסור להשתמש בשבת בכל אופן, כל שהמים חמים חום שהיד סולדת בהם.

ד. מותר להוציא תולעים שבמעי התינוקות ועוקצים אותם, דרך פי הטבעת. ואף שלאחר שמוציאים אותם הם מתים, כיון שאין כוונתו בהוצאתם אלא להציל התינוק מצער עקיצתם, וגם אינו הורגם בידים.

ה. יש נוהגות לפלות הראש של בנותיהן מכינים, בשבת וביום טוב, אף שיש חשש לתלישת השערות, ויש להן על מה שיסמוכו, אחר שיש מקילין בדבר. אך יזהרו שלא להרוג הכינים במתכוין.

ו. מעיקר הדין מותר לסוך תינוק במשחה בשבת, באופן שהמשחה תבלע בגופו, ואין לחוש בתינוק לא משום איסור ממרח, ולא משום רפואה בשבת. ולכן כשיש צורך למרוח משחה בין רגלי התינוק, יש להקל לעשות כן בשבת. ו)

ז. מותר להשתמש בשבת בחיתולים חד פעמיים [טיטולים], וכן מותר להסירם כדי להחליפם בחיתולים נקיים, ואין איסור לא בהדבקתם ולא בהפרדתם, מפני שאינם עשויים לקיום. ומכל מקום יש להזהר שבעת שמפריד את האיספלנית מהדבקתה, יסירנה ויפרידנה לאט לאט, ולא בחפזון ובבת אחת, כדי שלא יקרע מהבגד בעת הפרדתה, ואז גם אם במקרה נקרע הבגד, הרי זה בכלל דבר שאינו מתכוין ומותר. ומותר לפתוח ולהפריד את המדבקות הסגורות משעת הייצור, הואיל והגזה הדבוקה על האיספלנית הודבקה על מנת להסירה בשעת השימוש, ובעת הייצור אין הכוונה בהדבקתן לקיום עולמית. ומכל מקום מהיות טוב נכון לפתוח את המדבקות מערב שבת. וחיתולים שאחר פירוק האיספלנית והדבקתה אי אפשר בשום אופן להפרידה מהבגד מבלי לקרוע, והדבקתה היא לקיום, יש להחמיר מלהשתמש בהם בשבת.

ח. ילד שיש לו חום גבוה, אף שאין בו סכנה מותר למרוח את גופו בעראק להורדת החום.

ט. אשה מינקת שהתינוק שלה חולה, ואינו רוצה לינק, והחלב שבדדיה מצער אותה ביותר, מותר לה להוציא החלב בידה באופן שהחלב הולך לאיבוד, על הארץ, או לתוך כלי מאוס, אבל לחלוב לתוך כלי ריק אסור, אלא במקום סכנה.

י. מותר לאשה לקלח בשבת טיפות חלב מדדיה לתוך פי התינוק כדי שהתינוק יאחוז את הדד ויינק, ואפילו אם אין שום חשש סכנה לתינוק. וכן מותר לה לקלח חלב מדדיה באויר כנגד התינוק כדי שיראה ויינק, אם יש צורך בכך.

יא. תינוק שנולד בחודש השביעי או השמיני שהדרך היא להחזיקו באינקובאטור שבועות מספר כפי הצורך, וכן תינוק חולה שאינו יונק מן הדד, ואין התינוק ניזון מתחליפים שונים, והאם צריכה לחלוב לתוך הכוס על מנת לתת את החלב לתינוק, ואינה יכולה להכין חלב מערב שבת לשבת, יש להורות שתהיה אשה אחרת מסייעת עמה בעת החליבה לתוך הכוס, שבאופן כזה ודאי שלא אסרו חכמים. [ובצירוף הסברא שאין חליבה אסורה מן התורה, והוה ליה תרי דרבנן, מצד החליבה, ומצד שנים שעשאוה פטורים. ומה גם דסתם תינוק מסוכן אצל חלב, וכיון דלא סגי בלאו הכי מישרא שרי]. [יביע אומר חלק ד' סוף סימן לב].

יב. אשה המצטערת מריבוי החלב שבדדיה, יש מתירים לחלוב בשבת על ידי כלי זכוכית המיוחד לכך, על מנת לשפוך החלב לאחר מכן. וטוב להניח בתוך הזכוכית מעט חומרי ניקוי פגומים, וכן טוב שהחליבה תהיה עם חבירתה.

יג. אשה שנבהלה או כעסה, שסכנה לולד לינק מאותו חלב, מותר לה לחלוב בשבת בידיה, כדי שהחלב ילך לאיבוד על גבי כלי מאוס. [כגון שנותנת לתוך הכלי חומרי ניקוי וכדומה].

יד. אסור לאשה להתיז מחלבה על מי שנשף בו רוח רעה.

טו. ילד חולה שצריך לקחתו לרופא בשבת, אם הוא יכול ללכת בכוחות עצמו, אלא שההליכה קשה עליו, מותר לשאתו ברשות הרבים, גם במקומות שאין בהם עירוב. אבל אם אינו יכול ללכת בעצמו אסור לשאתו ברשות הרבים. ובמקום חשש פיקוח נפש, מותר בכל אופן. אך יש להזהר היכא דאפשר שבשעה שמרים את הילד לא יהיה עליו או בכיסו חפץ כל שהוא.

טז. ילד שננעל בחדר בשבת, אם הוא פקח שאפשר להרגיעו שלא יפחד להשאר בחדר לבדו עד מוצאי שבת, ואין בזה שום חשש סכנה, אין לחלל את השבת לשבור את הדלת כדי לחלצו. אבל אם יש חשש שהילד יבוא לידי סכנה מחמת פחדיו, שוברים את הדלת כדי לחלצו. וכן אם הילד ננעל בתוך מעלית, ויש בדבר ספק סכנה, מותר להזמין את אנשי מכבי האש, או חברת המעליות כדי לחלצו, למרות שהדבר כרוך בחילולי שבת במלאכות דאורייתא, ויש לעשות הכל כדי לחלצו.

יז. ילד קטן שאבד ויש מקום לדאוג לשלומו, או קטן שנמצא משוטט והוא מבוהל ונפחד ואי אפשר להרגיעו, ולא ידוע מי הם קרוביו, מותר לחלל עליו את השבת כשיש צורך, ולהודיע למשטרה על העדרותו או על הימצאו.

יח. מותר לילדים לשחק במשחקי ריצה, מחבואים ותופסת, ולקפוץ בחבל. אך אסור לאפשר להם לשחק במשחקי חול כשעושים גומא, או עוברים על איסורים, אף אם הם איסורי דרבנן.

יט. מחרוזת של פנינים העשויה למשחק ילדים, להכניס ולהוציא שם חרוזים, מותר לאפשר לילדים קטנים לשחק במחרוזת זו, ולהרכיבם בשבת, וכן במשחק הלגו וכל כיוצא בזה. ומכל מקום אין לגדול להשחילם לתוך החוט בשבת וביום טוב.

כ. מותר להנעיל ילדים בשבת במנעלים שיש בהם פעמונים המשמיעים קול עם הליכתם, ואין בזה איסור משמיע קול בשבת. אך המחמיר תבא עליו ברכה. ומנעלים שיש בהם מנורה קטנה הנדלקת עם הדריכה על הקרקע, יש להוציא מערב שבת את הבטרייה, כדי שיוכלו להנעיל את הילדים במנעלים אלה.

כא. המקישים את האגודל באמה, ומשמיעים קול, כדי לשחק עם התינוק, אם עושים כן בדרך שירה, יש למונעם מכך, ושלא בדרך שירה, אין בזה איסור.

כב. מותר להכות כף אל כף כדי להשתיק התינוק, ואם עושה כן דרך שירה יכה על גב היד ולא כדרכו בימי החול.(ילקו"י ד/ה סט)

כג. מותר להוביל עגלת תינוק בשבת ברשות הרבים, במקום שיש עירוב כדת, בדרך עפר או דרך חול, אפילו אם מפנה אותה מפעם לפעם לצדדים, ונעשה חריץ על ידי כך.