סימן שכד - שיעור חיוב חלה ומינים
המצטרפים
א. נאמר בתורה: "באכלכם מלחם
הארץ", ואין קרוי לחם אלא הנעשה מחמשת מיני דגן שהם: חטים ושעורים, כוסמין
[אין זו הכוסמת המצויה הקרויה כיום כוסמת], שבולת שועל, ושיפון. ולפיכך אין חיוב
להפריש חלה אלא בעיסה העשויה מקמח של אחד מחמשת מיני דגן הנ"ל.
ב. עיסה שנילושה מקמח אורז, דוחן, וכל
מיני קטניות, אינה חייבת בחלה כלל, אפילו אם אפו אותה בתנור. וכן עיסה העשויה מכל
מיני קטניות, פטורה מחלה.
ג. עיסה שהיא מעורבת מקמח חטה וקמח אורז,
אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה אף על פי שרובה קמח אורז, כל שהיא בדרך אפייה. ואפילו
אם אין שיעור חלה בקמח החיטים. אבל אם עירב שאר מיני קטניות שנילושו עם קמח חטה,
אף שטעם החטה ניכר, מכל מקום אם אין רוב קמח חטה, אין העיסה חייבת בחלה.
ד. חמשת מיני תבואה מצטרפין לחייב בחלה,
דהיינו עיסה שיש בה תערובת מקמח של מיני דגן שונים, ואין בקמח שיעור המחייב להפריש
חלה רק בצירוף שאר המינים, כל המינים מצטרפים להשלמת שיעור חלה וחייבת בהפרשת חלה.
במה דברים אמורים כשעירבן קמח, אבל אם לש כל אחד לבדו ואין בו כשיעור, ומדבקו למין
אחר, אין מצטרפין אלא באופנים מסויימים כמבואר בהערה. ואם עירב את כל העיסות עד
שנעשו לעיסה אחת, חייבת בחלה בלא ברכה. [ואם לש כל מין ומין לבדו, ויש בו כשיעור
ורוצה להפריש ממין זה על זה, אין מפרישין אלא על מינו, כמבואר בשלחן ערוך].
ה. אם עשה עיסה מחיטים, ועוד עיסה
משעורים, ובכל עיסה אין שיעור החייב בחלה, ועירב את העיסות עד שנעשו גוף אחד של
בצק, יש אומרים שהן מצטרפות, והעיסה המעורבת חייבת בהפרשת חלה [בלי ברכה].
שיעור חיוב הפרשה חלה
ו. שיעור הפרשת חלה בברכה הוא כשיש בקמח
שיעור של קילו חמש מאות וששים גרם [1.560 גר׳], שהוא תק"כ דרהם. וממדת חסידות
טוב להפריש חלה בלי ברכה משיעור קילו וחצי לערך, [דשמא הקמחים של ימינו קלים
יותר]. ו)
ז. אסור לעשות עיסתו פחות מכשיעור כדי
להפקיע מעצמו חיוב חלה. ודוקא במתכוץ להפקיע עצמו מהחיוב, אבל אם אין לו אלא עיסה
קטנה, או שלש עיסה קטנה בערב פסח כדי שלא תחמיץ, אין בזה איסור שמפקיע עצמו
מהמצוה.
