פרק ס - קונטרס "קדושים תהיו" - הנהגות צניעות לאשה ולבת

פרק ס - קונטרס "קדושים תהיו" - הנהגות צניעות לאשה ולבת

א. אסור להסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה, כשהוא מתכוין ליהנות ממנה. אבל אם אינו מסתכל בה דרך הנאה, אלא רק באקראי בעלמא, אין בזה איסור מהדין.

ב. יש אומרים שאסור לאשה להסתכל על איש לשם תאוה וחימוד, אף שהוא אינו יודע כלל בהסתכלותה. ואף שיש מתירים, הדבר ברור שאין זה דרך נשים צנועות וכשרות לנהוג כן.

ג. אין להתיר לאשה לגרוב גרבי ניילון שקופות, שהבשר נראה דרך הגרביים. וחייבת לכסות את השוק והירך בגרביים שאינן שקופות כלל, או צבעוניות, ואין להקל בזה כלל.

ד. הנשים חייבות לילך תמיד עם גרביים שאינן שקופות. ויש נשים ההולכות בשמלה ארוכה המגיעה עד הקרסוליים, כך שהשוק מכוסה, אך הנכון הוא להחמיר בזה אחר שהוא לבוש בולט ושונה, ובכל הדברים הללו יש לנהוג כמנהג בנות ישראל הכשרות והצנועות.

ה. אסור באיסור גמור לבנות ישראל ללכת בחצאיות קצרות, או שמלות קצרות, שמלבד שעוברות בכך על איסור חמור של פריצות וגירוי יצר הרע, יש בזה גם לאו מן התורה, משום "ובחוקותיהם לא תלכו". ובנות הלובשות חצאיות קצרות למעלה מן הברך, צריך להשתדל להשפיע עליהן בדרכי נועם ללבוש חצאיות או שמלות צנועות, באופן שמכסות את הברכים גם בעת ישיבתן.

ו. אין לנשים (גם רווקות) לצאת ברחובות העיר בשמלות ללא שרוולים או בשרוולים קצרים, וכדומה, שהוא איסור חמור ביותר. וחובה קדושה על הרבנים לפרסם ברבים חומר איסור זה, שהוא עוון גדול מאד, והמוכר בגדי פריצות כאלה עובר על לפני עור לא תתן מכשול. ורק אם יש לתלות שתוכל להשתמש בשמלה כזאת בהיתר, כגון שתלבש מתחתיה חולצה עם שרוולים (סרפן) וכדומה, רק אז אפשר להתיר למכור. ולכן אם רואה שבאה בבגדי פריצות, לא ימכור לה. ו)

ז. מעיקר הדין מותר לאשה לגלות חלק הזרוע שבין כף היד למרפק, באופן שהמרפק עצמו מכוסה. והמחמירות שלא לגלות עד כף היד, כדרך בנות ישראל הצנועות, תבוא עליהן ברכת טוב.

ח. אסור להורים להלביש את הבנות הקטנות בלבוש בלתי צנוע, בשמלות קצרות ביותר ובלי שרוולים, ואף על פי שיש אומתם שעד גיל שמונה שנים אין בהן דין טפח באשה ערוה, מכל מקום חייבים ההותם לחנכן שיתנהגו בצניעות ומכל שכן שאין נכון כלל להביאן כך לבית הכנסת, בלבוש לא צנוע, אלא יש לשלוח אותן לעזרת הנשים.

ט. אשה נשואה חייבת על פי הדין לכסות את ראשה, ואין לה לצאת לרה"ר כששערה מגולה, ששער באשה עתה. ועל פי הדין מותר לאשה נשואה לילך בביתה בגילוי הראש (כשאין שם אנשים זרים), אבל ראוי מאד לנהוג שלא לילך גם בבית בגילוי ראש.

י. פשט המנהג שבנות רווקות הולכות בגילוי ראש ברה"ר, שמעיקר ההלכה אשה שאינה נשואה אינה חייבת בכיסוי ראש. ורק בעת שמתפללות או מברכות ומזכירות שם שמים, נכון שתכסנה ראשן היכא דאפשר, וכמבואר לעיל בהלכות תפלה.

יא. אין להתיר לאשה נשואה לצאת ב"פאה נכרית" ברשות הרבים, ויש לאסור בזה בכל תוקף. ובפרט בזמנינו שעושים את הפאות במומחיות עד שלא ניכר כלל אם האשה הולכת בשערותיה הטבעיות בגילוי ראש, או בפאה נכרית. ומכל שכן שיש לאסור בזה לבנות הספרדים, מאחר שכל גאוני ספרד המפורסמים פסקו לאסור בזה, והעידו שבמקומותינו לא נשמע מעולם מנהג כזה לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים. ורק לאחרונה החלו נשים ספרדיות ללבוש פאה נכרית, בהשפעת החברות שלהן, וצריך להבהיר להן, שכל גדולי התורה, צדיקים וחסידים, מעדות המזרח, לא התירו מעולם לנהוג כן במקומותינו, ואין לשנות מן המנהג, בפרט שראוי להחזיק בחומרות בענינים אלו דוקא, ולמה שלא יחושו להחמיר בדבר חמור כזה. ואף בפאה ועליה כובע ראוי להחמיר, וכל בעל ישפיע על אשתו בדרכי שלום, ויבאר לה חומר הענין והאמת והשלום אהבו. נעל פי המבואר לעיל עמוד תשעה. ראה שם].

יב. אשה המתעקשת ללכת במשרד בפאה נכרית, ויש חשש לשלום בית, יש להציע לה על כל פנים באופן זמני, כשיוצאת לרשות הרבים, תלבש כובע על הפאה נכרית, וכשתגיע למקום עבודתה, תסיר את הכובע ותשאר עם הפאה על ראשה, עד לצאתה שוב ממקום עבודתה לבית, שאז תחזור ללבוש הכובע על הפאה, כי חומרת האיסור בעיקר נופלת על היוצאת לרשות הרבים בפאה נכרית, אבל בבית או במשרד אין חומרת האיסור גדולה כל כך, ואפשר להקל בשעת הדחק, עד שבעזה"י תסכים ללבוש כובע או מטפחת בתמידות. [הוראת מרן אאמו"ר שליט"א].

יג. נשים הנוהגות לגלות אצבע או שתים משערות ראשן כלפי פנים, אין למחות בידן, שכן מנהגינו. ואם נשאר עד ג׳ אצבעות, יש אומרים שטוב יותר לכסותו בפאה נכרית חלקית, אך במקום שיש חשש שעל ידי הפאה נכרית החלקית תבוא לחבוש פאה נכרית שלימה, יש להמנע מחבישת פאה חלקית, ותכסה שער ראשה כאמור.

יד. המנהג פשוט אצל הספרדים וכל עדות המזרח שאין החתן והכלה מתייחדים אחר החופה, אלא רק לאחר סיום הסעודה בביתם. ואין לבן תורה ספרדי לשנות ממנהג רבותיו ואבותיו, שכבר כתבו גדולי האחרונים שמנהג מכוער הוא להתייחד מיד לאחר החופה. ואמנם יש מרבני האשכנזים הקוראים תגר על מנהגינו בזה, אך אינם משגיחים כי כך נהגו כל גדולי התורה וארזי לבנון הספרדים מדורי דורות, ומנהג רבותינו בידינו. וכן כתבו כמה גדולים, ומהם: המשאת בנימין, שיורי כנסת הגדולה, שער המלך, נהר פקוד, זבחי צדק, ועור. וכן הנהיגו ראשי ישיבת פורת יוסף מורינו הגר"ע עטייה. הגר"י צדקה. והגרב"צ אבא שאול זצ"ל. ולכן אין לבטל המנהג שלנו. [ועיקר הטעם, שהרי מנהג העולם דחופת נדה מהני, ודלא כהרמב"ם ומרן, ועיקר היחוד על פי המנהג הוא פריסת הטלית מעל החתן והכלה, ובמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל]. ואותם מבני התורה הספרדים המשנים את מנהגם על פי הרבנים האשכנזים, עושים שלא כהוגן, ויש להם לחוש לזלזול בכבוד רבותינו הספרדים בדורות האחרונים, שהיו גדולי תורה וענקי הרוח. ועל כל בן תורה לקיים בעצמו ויגבה לבו בדרכי ה׳, ולא לשנות ממנהג רבותינו הספרדים מדורי דורות. ואין לרבנים האשכנזים לכפות על תלמידיהם הספרדים לשנות ממנהג הספרדים, מנהג שמיוסד על פי דעת גדולי תורה, [ואינו מנהג של המון העם].

טו. הדבר פשוט וברור שאסור מצד ההלכה ללכת לסרטים ולבית קולנוע, שהוא איסור חמור מאד, שמגרה יצר הרע בעצמו, ועובר גם על מושב ליצים, ומשום ביטול תורה, ומשחית נפשו הוא יעשנה. ומי שיש לו מחשב בביתו, לצרכי פרנסה או לימוד, ישגיח בעינא פקיחא על ילדיו שלא יראו סרטים במחשב.

טז. הדבר ברור שאסור לפי ההלכה לקרוא ספרי רומן, וספרות פורנוגרפית.

יז. אסור באיסור חמור לשבת בצוותא בישיבה מעורבת, בנים ובנות יחדיו. והדבר ברור שאסור לבנות ללבוש בגדי התעמלות, בשיעור מיוחד להתעמלות, כשיש שם. איש מורה, ובעת שאין התריסים מוגפים.

יח. חובת ההפרדה בבתי הספר בין הבנים לבנות, הוא חיוב גמור מן הדין, ואינה חומרא או חסידות בעלמא. הן בלימודים, והן במשחקים. וההורים והמורים צריכים לעמוד על המשמר ולהנהיג הפרדה מוחלטת. והמקים בית ספר מעורב אסור לשתף עמו פעולה כלל, שהוא פורץ גדרי הצניעות. ויש להבדילו מעדת ישראל, והגודרים גדר בזה זכות הרבים תלויה בהם. וראוי להחמיר בזה אפילו בכתות גן וא׳ ב׳. ובמקום שאין מספיק תלמידים יש לעשות שאלת רב. (שפעמים ויש להתיר בגן הילדים ובכתות א׳ ב׳ בלבד).

יט. אף על פי שמעיקר הדין אין איסור לאיש לשבת ליד אשה באוטובוס ציבורי או ברכבת, וכן אין איסור לאשה לשבת ליד איש שהרי אינם נוגעים זה בזה כלל, מכל מקום מנהג בנות ישראל הצנועות להמנע מכך, וישראל קדושים נמנעים מדברים אלו. וכן ראוי לנהוג בפרט אם האשה היושבת לידו לבושה בבגדי שחץ ופריצות, ללא שרוולים, ובחצאית קצרה.

כ. מה שמצוי בעוונות הרבים, שנוהגים לטייל בחורים ובחורות ביחד, ופריצי אהדדי, בפרט בריקודים בשמחות, ובייחוד כשהם מאורסים ומשודכים, כבר צווחו על כך רבנן קשישאי, ועל הרבנים ומנהיגי העם להזהיר בכל חומר בדבר זה, ולהסביר למי שהשתרך את חומרת האיסור.

כא. חכמי הדור ממליצים לאותם שבלאו הכי נפגשים בין האירוסין לחתונה, שלא יפגשו בבית, אלא ילכו ברחוב, ועל הכלה להשתדל בכל עוז ותעצומות שלא להכשיל את החתן מהתבוננות בה או נגיעות ושאר דברים האסורים.

כב. יש להזהיר את החתן והכלה שישמרו בכל משמר שלא להכשל ח"ו בנגיעות, והדבר מצוי בעת שהחתן והכלה מטיילים כשהם מאורסים, וכן גם הכלה אסור לה לגעת במשודך לה, שמכשילתו באיסור נגיעה. שהרי אף בפנויה איכא איסור נדה.

כג. אין להתעכב זמן רב בין האירוסין לחתונה, כדי שלא יבואו ח"ו לידי מכשול של נגיעה והסתכלות אסורה, ויקיימו בעצמם, ויאמר לקוצרים ה׳ עמכם. וישתדלו לקיים החתונה עד לג׳ חודשים בלבד בין האירוסין לחתונה.

כד. אסור לאשה לצאת לרחובה של עיר כשהיא מבושמת ומאופרת יותר מדאי, עד שריחה נודף.

כה. אסור לאיש להסתפר אצל אשה, וכן אסור לאשה להסתפר אצל איש.

כו. נשים הנוהגות לנשק ידי אדם גדול בתורה, כדי להתברך ממנו, צריך למנוע המנהג הרע הזה, כי כל נגיעה באשה שאינה אשתו, אסורה. ויכול לברך אותה בנתינת ידו על ראשה באופן שאינו נוגע בשערותיה כלל, ורק לבנותיו או נכדותיו מותר לתת להן לנשק את ידו.

כז. אסור לאשה לתת את ידה ללחוץ ידי איש, אפילו כשהוא בדרך נימוס וכבוד בעלמא. ואם קדמה האשה להושיטה לו את ידה יסביר לה בנחת שעל פי דין תורתינו הקדושה אין האיש רשאי ליתן יד לאשה, גם מטעמי צניעות.

כח. אף על פי שמעיקר הדין מותר לאב לנשק לבנותיו הגדולות, מכל מקום ראוי שלא לעשות כן בפרהסיא.

כט. אסור לרקוד ריקודים מעורבים, גברים ונשים יחד, והעובר על זה גדול עונו מנשוא, ואף המסתכלים בריקודים אלה, לא ינוקו מעון, אף על פי שיש מצוה לשמח את החתן והכלה .

ל. אסור לנשים לרקוד לפני הכלה, במקום שאין מחיצה.

לא. מה שנהגו בכמה מקומות לרקוד עם הכלה בהפסק מטפחת, אין להנהיג כן אצלינו.

לב. אסור באיסור מוחלט לבנות להתגייס לשירות צבאי, ואף לשירות לאומי, וכל כבודה בת מלך פנימה, להיות תחת השגחת הוריה. וכבר הורו כן כל גדולי הדור, ושמרת לעשות ככל אשר יורוך.

לג. אסור בכל תוקף להתרחץ בים מעורב, שאין בו הפרדה מוחלטת בין אנשים לנשים, והוא איסור גמור מעיקר ההלכה, ואינה חומרא. ואף לצורך רפואה הדבר אסור, וחולה הצריך לרחוץ בים, ימצא לו מקום נקי מתערובת של נשים, לצורך רפואתו. ומצוה רבה על מנהיגי הצבור יראי ה׳ וחושבי שמו, להשתדל להקים מקומות רחצה נפרדים, ואשר גם הדרך אל מקומות רחצה אלו יהיו נקיים מתערובת נשים, כדי להציל רבים מעון, כי חזקה לא שביק איניש היתרא ואכיל איסורא. (גיטין לז:).

לד. אין לאשה להתרחץ בחוף נפרד לנשים, כשיש שם איש המשמש כמציל, או אנשים המוכרים משקאות או כסאות, אלא תרחץ בים כשחלוק רחב על כל גופה.

לה. אין להתיר לבתולות בזמן הזה לטבול במקוה, כדי שלא ייכשלו חם ושלום בעון נדה, שאין אנו חוששין לתקנת הפושעים.

לו. דרך נשים צנועות שלא להניק בפני אנשים זרים, ודרכן של בנות ישראל הכשרות לכסות דדיהן במטפחת בעת שמניקה את בנה.

לז. קול באשה ערוה, ולכן צריך להזהר משמיעת קול זמר של אשה. ואם שומע דרך הרדיו או הטייפ-רקורדר ואינו מכיר את המשוררת, אין בזה משום קול באשה ערוה, שאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות. אבל אם יודעה ומכירה, אף שאינו רואה אותה בשעה שהיא שרה, אסור.

לח. יש פוסקים שמתירים לשמוע קול זמר של אשה פנויה שאינה אשת איש, אם עדיין לא קיבלה מחזור. ובתנאי שהשיר יהיה שיר של קודש ולא חס ושלום שיר של חול. ויש חולקים. והמחמיר תבא עליו ברכה.

לט. אסור מן התורה להתייחד עם אשה בין זקנה בין ילדה, בין רווקה ובין נשואה. ואפילו כמה אנשים עם אשה אחת אסור להתייחד, עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם. וכן לא יתייחד איש אחד אפילו עם נשים הרבה. [והאשכנזים מקילין באשה אחת עם שני אנשים כשרים אם הוא בעיר]. ומותר לבעל להתייחד עם אשתו נדה, ועם אמו, ועם נכדתו. (אף אם היא נשואה). וכן האשה עם אביה. ועם אחותו מותר להתייחד לפעמים, אבל לא דרך קבע. ונשים הרבה עם אנשים הרבה, אין חוששין ליחוד.

מ. הרוצה לאמץ ילד נכון יותר שיאמץ בת, שהרי רוב הזמן אשתו בבית, והיא משמרתו מפני איסור ייחוד.

מא. וכן יזהרו שלא יבואו לידי יחוד קודם החתונה, ואין לחתן להרבות להכנס לבית כלתו לבקר ולאכול שם, וכל שכן לישון שם בלילה, מחשש שיבא לידי הרהורי עבירה הקשים מעבירה. ונכון שהחתן והכלה יחמירו על עצמם בזמן האירוסין שלא לעלות במעלית כשהם לבדם, אף שמעיקר הדין בדרך כלל אין איסור ייחוד במעלית.

מב. מעלית חשמלית שזמן נסיעתה פחות משיעור צליית ביצה וגמיעתה, מותר לאיש להכנס לשם אף אם נמצאות שם אשה אחת או שתים.

מג. אשה שבעלה בעיר, אפילו אם הוא לא יודע היכן נמצאת אשתו עתה, אין איסור ייחוד, מפני שחוששת מבעלה, שמא יגיע עתה. וגם אם בעלה נמצא בשכונות המרוחקות של העיר, חשיב כבעלה בעיר. אבל אם המתייחד היה לבו גם בה, כגון שגדלה עמו, או שהיא קרובה שלו, לא יתייחד עמה אף אם בעלה בעיר.

מד. נשים שהטבע שלהם לשנוא זו את זו, כגון כלה וחמותה, או שתי צרות, מותר להתייחד עם שתיהן, ואין לחוש לזנות .

מה. אף על פי שאחר החופה הכלה מותרת לחתן, יש להזהיר את החתן והכלה לשמור על קדושה וצניעות ברבים, וכל שכן להישמר מכל מיני קירוב, וגם כאשר מצטלמים יזהרו בדבר, שאין לאדם להראות חיבה לאשתו ברבים. ומי שלא ידע דבר זה ולא נשמר בזה בעת חופתו, ישמיד התמונות שאינן צנועות, שלא יבואו אחרים להסתכל בהם. וגם אבי הכלה אין ראוי לו להתנשק עם הכלה ברבים. והרחק מן הכיעור והדומה לו.

מו. חתן שחלק מבני משפחתו חילוניים, וחושש שירקדו ריקודים מעורבים, עליו לצוות לתזמורת שאם יתחילו בריקודים מעורבים יפסיקו מיד את התזמורת. וראוי לחברי החתן שירקדו ביתר שאת כדי למנוע ריקודים מעורבים.

מז. אם עושים צילום "וידאו" יש ליזהר שלא לצלם את ריקודי הנשים, כדי שלא להכשיל אחר כך את אלה שיחזו בצילומים. ואם בכל זאת צילמו את ריקודי הנשים, יערכו את סרט הוידאו ויפרידו את הצילומים של הנשים.

מח. כבר נהגו לברך את הכלה בשעת נישואיה במזל טוב, ואין בזה משום שאלת שלום לאשה. וכן מותר לברך ולהתפלל בעדה ואפילו בפניה, שאין זו אלא תפלה בעלמא, ולא שאלת שלום.