פרק כט - הנהגות למי שיש בביתה עוזרת
נכריה
א. עוזרת-בית נכריה העובדת בבית ישראל,
אסור לה לעשות מלאכה בשביל ישראל בבית היהודי בשבת ויום טוב, וכגון תיקון ותפירת
הבגדים, אף אם לא ציוו אותה לעשות המלאכה. ורק אם היא עושה את המלאכה מעצמה,
ולטובתה, מותר. ולכן מותר לשפחה לתקן את בגדיה שלה בשבת בבית בעל הבית היהודי,
מפני שניכר שמלאכת עצמה היא עושה.
ב. אסור לומר או לרמוז בשבת לשפחה הנכרית
שתעשה מלאכה לצורך ישראל, ואסור לעשות כן גם מערב שבת. אך במלאכה האסורה מדרבנן,
ויש לדבר צורך הרבה, או צורך מצוה, מותר לומר לשפחה שתעשה לצורך הישראל. ולכן יש
לדעת כל מלאכה האסורה בשבת, אם איסורה מן התורה או מדרבנן, שבמלאכה אסורה מן התורה
אין להקל לומר לשפחה לעשות לצורך הישראל, אף שהוא לצורך מצוה או שצריך לדבר צורך
הרבה.
ג. בכל דבר שהפוסקים נחלקים ביניהם אם דבר
זה מותר או אסור, אף אם נפסקה ההלכה לאסור, מכל מקום מאחר ויש פוסקים שמתירים
בדבר, מותר לומר לגוי לעשות לו דבר זה, דמאחר שהפוסקים חלוקים ביניהם בדבר, ואיסור
אמירה לגוי הוא מדרבנן, הוה ליה ספק דרבנן ואזלינן לקולא. ולכן מותר לומר לגוי
לחמם תבשיל צונן לח [מבושל לכל הפחות כמאכל בן דרוסאי] על גבי פלאטה בשבת. ומותר
ליהנות מהתבשיל אף בו ביום.
ד. וכן מותר לצוות לשפחה בליל שבת לחתוך
עגבניות מלפפון פלפל ובצל, דק דק, ולהכין סלאט למחרת, אף שהדבר אסור לישראל
לעשותו, אלא אם כן הוא לאלתר, מכל מקום על ידי גוי יש להקל בירקות הנז' לצורך הכנת
סלאט.
ה. עוזרת בית נכריה העובדת בבית ישראל,
ובעל הבית מצוה אותה לשטוף את הכלים, והיא יכולה לנקותם על-ידי שטיפה רגילה, ובכדי
להקל על עצמה היא שוטפת את הכלים במכונת הדחה חשמלית, אין צריך למחות בידה, מאחר
שלא ציוו עליה לעשות כן, ואדעתא דנפשה קעבדה. והמחמיר בזה תבא עליו ברכה. [ילקוט
יוסף שבת כרך א' עמוד לג, ושבת כרך ב' סימן שז].
ו. וכן מותר לומר לה לשטוף את הכלים, אף
שיודעים שהאור במטבח כבוי, והיא תצטרך להדליק את האור, מאחר שלא ציוו עליה להדליק,
ואדעתא דנפשה קעבדה. והוא הדין שמותר לומר לנכרי שיביא לו איזה דבר מהחדר הסמוך,
אף שאין שם אור דלוק. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד לד].
ז. שפחה נכריה שעשתה מלאכה בשבת לצורך
ישראל, אסור לישראל ליהנות מאותה מלאכה בשבת, אף אם לא ציוו אותה על כך. ואפילו אם
אינה אומרת בפירוש שעושה לצורך ישראל, אך מעשיה מוכיחים שעושה לצרכו, ג"כ
אסור ליהנות ממלאכתה בשבת. ולפיכך מה שיש נוהגים שהשפחה מכינה קפה או תה לבני הבית
ע"י הדלקת הגז ושאר חילולי שבת, יש להוכיחם שהדבר אסור, ושאסור להם ליהנות
מזה בשבת. ואם הרתיחה השפחה מים לצורך עצמה, ונותר מהמים, יש אומרים שגם בזה אסור
לישראל לשתות ממים אלה, שבכל דבר של אכילה או שתיה יש לחוש שמא יבואו לומר לגוי
בפירוש שיבשל בשבת. ויש אומרים שלא החמירו בזה אלא בפת שאפאה הגוי, שיש לחוש שמא
בבין השמשות היה הלחם עדיין קמח ויש בו דין מוקצה, אבל בבישול מים וכדומה אין
לאסור את המים אם בישלם העכו"ם לצורך עצמו. ובפרט שיש מתירים גם בפת. ובשעת
הדחק או לצורך מצוה, יש להקל לשתות ממים אלה [שנותרו מהמים שהרתיחה לצורך עצמה].
[ילקוט יוסף שבת כרך ד' סימן שכה].
ח. בארצות הקרות בימי החורף, מותר לומר לגוי
להדליק את התנור או המזגן בשביל לחמם הקטנים, וגם הגדולים מותרים להתחמם בה. ואם
הקור גדול, אפילו בשביל הגדולים מותר, שהכל חולים אצל הקור. וכן בימי הקיץ, בזמן
שהשרב כבד וחום היום לוהט והוא מצטער מהחום, מותר לומר לגוי להפעיל מאוורר או מזגן
אויר. [ואף שיש שם מנורת בקרה, מותר לומר לגוי להדליק את המזגן]. ואף אם אין
החום גדול כל כך יש להתיר כשיש שם תינוקות קטנים. ומכל שכן כשאינו אומר לגוי
בפירוש אלא על ידי רמז, דשפיר דמי.
