פרק מ - הלכות סוכה ולולב לנשים

פרק מ - הלכות סוכה ולולב לנשים

א. אשה או קטן, אף על פי שהם פטורים ממצות הסוכה, מותרים לכתחלה לתת את הסכך על הסוכה, והסוכה כשרה אף לכתחלה.

ב. מצוה לקשט את הסוכה בקישוטים נאים לנאותה. וכמו שדרשו חז"ל (שבת קלג:) על פסוק זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה, לולב נאה וכו'. ועוד שהנוי של הסוכה עשוי להנעים עליו את ישיבתו בסוכה שתהיה עריבה עליו. (הרשב"א בתשובה סי׳ נה). לפיכך ראוי לעטר הסוכה בסדינים נאים ולתלות בה לנוי ענבים ורמונים, ובקבוקים קטנים של יינות ושמנים. וכל המרבה לנאותה וליפותה הרי זה משובח. (של"ה).

ג. כשתולה את נויי הסוכה בסכך צריך שיהיו צמודים לסכך ותלויים בתוך ארבעה טפחים (שלשים ושנים סנטימטר) מהסכך, ולא יהיו מופלגים ויורדים מן הסכך שיעור ארבעה טפחים שאז יש חשש פן יפסלו את הסוכה. (סוכה י: ובפי׳ רש"י שם). אבל כשהם בתוך ארבעה טפחים, בטלים הם לגבי הסכך. לכן נכון להזהר שלא לתלות שום נוי בסכך של הסוכה אלא רק בפחות מארבעה טפחים (ש"ע סי׳ תרכז ס"ד) וכן שרשרת של נייר צבעוני שתולים לנוי בסכך, לכתחלה ראוי להקפיד לתלותה בתוך ד׳ טפחים של הסכך, ובדיעבד שתלאה כשהיא יורדת מד׳ טפחים, הסוכה כשרה.

ד. הנוהגים לתלות בביתם תמונות פוטוגרפיות של גאוני ישראל, רשאים לתלותם לנוי בסוכה, משום שנאמר תשבו כעין תדורו. וכן הנוהגים לתלות פסוקים, כגון בסוכות תשבו וגו׳ יש להם על מה שיסמוכו.

ה. קישוטים ונויים שמייצרים הנוצרים לכבוד יום חג המולד שלהם, אין איסור לתלותם בסוכה לנוי, דהזמנה לאו מילתא היא.

ו. נשים פטורות מסוכה, אפילו בלילה הראשון של החג, מהלכה למשה מסיני (סוכה כח:). ואם רצו לישב בסוכה, יש להן שכר כמי שאינו מצווה ועושה. (עיין להרמב"ם סוף פרק א׳ מהל׳ תלמוד תורה), ובלבד שלא יברכו אשר קדשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה, כיון שהן פטורות. ו)

ז. אשה ששומעת ברכת "לישב בסוכה" מפי בעלה, בעת הקידוש, לא תענה אמן אחריו, כי אין ברכה זו שייכת לה, והוי הפסק בין ברכת בפה"ג של הקידוש לטעימה שלה, הילכך תענה אמן רק בהרהור. [ויתכן שעדיף שתענה אמן ולא תטעם מהיין, ואף שנהגו לטעום מהיין לחיבוב מצוה, ומצינו בגמ׳ שהנשים הקפידו לטעום מהיין, מכל מקום במקום מצות עניית אמן יכולה שלא לטעום]. ורק האשכנזים שיוצאים ביד רמ"א, דס"ל תשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גורם אותן, רשאות לענות אמן.

ח. מצוה להדליק נרות של יום טוב בסוכה, ולאכול לאור הנרות, וצריך לברך קודם הדלקת הנרות, ברוך אתה ה׳ אמ"ה אקב"ו להדליק נר של יום טוב. ואם חל יום טוב בשבת, הברכה היא: "אקב"ו להדליק נר של שבת ויום טוב".

ט. יש נוהגות להדליק הנרות של יום טוב, מבעוד יום, כמו נרות שבת, ויש שמדליקות את הנרות בלילה, בליל יום טוב, לפני הקידוש והסעודה.

י. אף על פי שמצות הדלקת הנרות בסוכה, לכבוד הלילה הראשון של החג היא משום מצות האכילה בסוכה, שהיא חובה בלילה הראשון של החג, ומן הראוי היה שהאיש יהיה קודם להדליק הנרות, כי עליו מוטלת החובה לאכול בסוכה, אבל האשה פטורה מן הסוכה, אע"פ כן המנהג הוא שגם בלילי יום טוב של החג האשה קודמת להדלקת הנרות, כשאר שבתות וימים טובים, שהאשה קודמת במצות הדלקת הנרות, כיון שעיקר מצות הדלקת הנרות משום כבוד קדושת יום טוב, ומצות שמחת יום טוב, שגם היא מצווה על כך.

יא. יש נשים שנהגו לברך "שהחיינו" בשעת הדלקת הנרות, אבל נכון יותר שלא יברכו אז שהחיינו, אלא יכוונו לצאת ידי חובת ברכת שהחיינו, כששומעות ברכת שהחיינו הנאמרת בעת הקידוש, ושומע כעונה.

יב. כל מי שחייב בשמיעת קול שופר, ובסוכה, חייב בלולב, וכל הפטור מהם פטור מנטילת לולב, הילכך נשים פטורות מנטילת לולב, שכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, והנשים הספרדיות אינן מברכות על נטילת לולב, משום שלדעת הרמב"ם והראב"ד וסיעתם יש בזה איסור ברכה לבטלה, וכדבריהם פסק מרן שקבלנו הוראותיו לכל אשר יאמר כי הוא זה. ואחר שהן פטורות מלולב היאך יברכו אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב, וה׳ לא צוה. לכן אם חפצות הן ליטול הלולב, יטלוהו בלא ברכה. [ורשאות ליטול הלולב בלי ברכה, ואין בזה איסור בל תוסיף]. אולם הנשים של אחינו האשכנזים נוהגות כדעת ר"ת לברך על הלולב, ולכן אם האשה נשואה בעלה יוכל לתת לה במתנה הלולב ומיניו. אבל אם הוא איש אחר ונותן הלולב ומיניו לאשה נשואה, טוב שיאמר לה: הרי לך לולבי במתנה, על מנת שתצאי בו ידי חובת המצוה בלבד.

יג. נכון מאד שנשים הספרדיות לא תברכנה אפילו ברכת שהחיינו על לולב וסוכה, ומכל מקום נשים הנוהגות לברך שהחיינו בלבד על לולב וסוכה, אין למחות בידן, בפרט לנשים הרגילות לברך על מצוות אלה שכדאי להפיס דעתן ולומר להן שתברכה ברכת שהחיינו בלבד.

יד. נשים אשכנזיות המברכות על מצות עשה שהזמן גרמא, כפי מנהגן, וכגון על סוכה ולולב, טוב שספרדי השומע את ברכתן לא יענה אחריהן אמן, דכיון שלדעת הרמב"ם ומרן השלחן ערוך הרי זו ברכה לבטלה, [והרמב"ם הרי פסק את דינו גם לאשכנזים, אלא שהם לא נהגו בזה כדבריו], ספק אמן יתומה לחומרא, ושב ואל תעשה עדיף. וכל שכן אם שומע ברכה זו מאשה ספרדיה המברכת על לולב, שאין לענות אחריה אמן, משום ספק אמן יתומה.

טו. גם למנהג הנשים האשכנזיות שמברכות על לולב ומיניו, אין לבעל לברך עבור האשה על מצוות עשה שהזמן גרמא, כמו שאיש מברך על חבירו.

טז. מצות עשה לשמוח בחג סוכות ופסח בבשר וביין, וגם הנשים חייבות לשמוח ביום טוב, ולכן מצוה לשמח את הנשים בראוי להן, דהיינו בבגדים ותכשיטים נאים כאשר תשיג ידו.

יז. נשים רשאות לומר תיקון ליל הושענא רבה, אף שאינן חייבות בכך.

יח. נשים פטורות ממצות חביטת ערבה, שכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות.

יט. אם יש חשש שירדו גשמים בחג סוכות, ויקלקלו את הסדינים והקישוטים, מותר להוציאם מהסוכה בחול המועד, ואם לא קשרו את הסדינים מערב יום טוב, אלא בקשר עניבה, יוכל להתיר את הקשרים ביום טוב.

כ. אשה שטעתה בתפלתה בשמיני עצרת, ואמרה את יום חג הסוכות הזה וחתמה, ונזכרה באמצע ברכת רצה, תחזור לברכת אתה בחרתנו. והוא הדין אם נזכרה אחר כך בברכת שים שלום, או אפילו באמצע "אלהי נצור", חוזרת לאתה בחרתנו, ואם עקרה רגליה, חוזרת לראש התפלה. [וטוב שתתנה ותאמר: אם אני חייבת לחזור ולהתפלל, הריני חוזרת ומתפללת כדת, ואם אינני חייבת לחזור ולהתפלל, תהיה תפלתי זו תפלת "נדבה"]. ואין הבדל בזה בין אם היתה יודעת שהוא שמיני עצרת וטעתה בלשונה, ואמרה את חג הסוכות הזה, לבין אם טעתה ושכחה שהוא יום שמיני עצרת, לעולם חוזרת לראש.