פרק יא - הלכות סעודה וברכת המזון

פרק יא - הלכות סעודה וברכת המזון

א. אף הנשים חייבות במים אחרונים, כדין האיש. ואף שיש שכתבו להקל בזה, העיקר להלכה להנהיג גם את הנשים והבנות שתטולנה ידיהן מים אחרונים.

ב. נשים חייבות בברכת המזון, וכל שאכלו פת שיעור 27 גרם ומעלה, צריכות לברך ברכת המזון. וצריכות לברך את כל ד' הברכות, כולל ברכת הטוב והמטיב. ואין לנשים לברך ברכת המזון המקוצר המודפס באיזה סידורים, אלא צריכות ללמוד לקרוא ולברך ברכת המזון בשלימותה. ואם האשה עסוקה בטיפול בילדים, או בהכנת מאכלים לבעלה, רשאית שלא לומר הרחמן, וכאשר תתפנה מעסקיה תאמר הרחמן.

ג. נסתפקו בגמרא אם הנשים חייבות בברכת המזון מן התורה, או רק מדרבנן, ולכן אין האשה יכולה להוציא ידי חובת ברכת המזון את בעלה או בנה הגדול, שאכלו ושבעו ונתחייבו בברכת המזון מן התורה. ואף אם בעלה או בנה חולים, ואינם יכולים לברך ברכת המזון בעצמם, אינה יכולה להוציאם ידי חובתם כשאכלו ושבעו. ורק באופן שאכלו כזית, שאין חיובם לברך ברכת המזון אלא מדרבנן, בזה יכולה האשה שאכלה כדי שביעה להוציאם ידי חובתם.

ד. קודם שתברך ברכת המזון תכוין לצאת ידי חובת מצות ברכת המזון, שהרי מצוות צריכות כוונה. [וגם אם חיוב הנשים בברכת המזון הוא מדרבנן, קיימא לן שצריך לכוין לשם מצוה גם במצוות דרבנן]. ויש אומרים שאם בירכה ברכת המזון אף על פי שלא כיוונה בפירוש לשם מצות ברכת המזון, יצאה ידי חובה, שהרי לא בירכה אלא משום ציווי השי"ת וחכמינו ז"ל. [ועל זה סמכו רבים אף לכתחלה שאינם מכוונים בפירוש בעת התפלה וברכת המזון וכדומה לשם מצוה]. ומכל מקום לכתחלה ראוי שתכוין בפירוש לשם קיום המצוה.

ה. אשה שאכלה כדי שביעה, ובירכה ברכת המזון ונתכוונה להוציא ידי חובה איש [גדול] שאכל כדי שביעה, וגם האיש נתכוין לצאת ידי חובה בברכת המזון שהאשה בירכה, בדיעבד יצא ידי חובה.

ו. אשה שאכלה פת יכולה לברך ברכת המזון ולהוציא ידי חובה מדין שומע כעונה קטן שאכל ושבע, אחר שחיוב הקטן מדרבנן, והנשים חייבות בברכת המזון מדין ספק דאורייתא. ו)

ז. אשה שאכלה ושבעה, אינה יכולה לצאת ידי חובת ברכת המזון ששומעת מפי קטן שלא הגיע למצוות, אפילו אם הקטן אכל שיעור כדי שביעה, דשמא חיוב האשה בברכת המזון הוא מן התורה, והרי קטן אינו חייב בברכת המזון אלא מדין חינוך, ואין חיוב דרבנן מוציא ידי חובה מי שחייב מן התורה. וכל שכן להאומרים דחובת חינוך על האב ולא על הבן. ואמנם נער שהגיע לי"ג שנה ויום אחד, אף אם אין ידוע אם הביא ב' שערות או לא, יכול לברך ברכת המזון ולהוציא ידי חובה מדין שומע כעונה אשה שאכלה ושבעה, באופן שגם היא מתכוונת לצאת ידי חובתה.

ח. אשה שאכלה ושבעה ונסתפקה אם בירכה ברכת המזון או לא, אינה צריכה לברך מספק. ומכל מקום טוב שתהרהר ברכת המזון בלבה [מתוך הסידור], הואיל ולדעת הרמב"ם והסמ"ג הרהור כדיבור דמי, ותרויח שלכל הפחות תצא ידי חובת ברכת המזון אליבא דהרמב"ם והסמ"ג. [ואין לחוש בזה לאיסור ברכה לבטלה, שאין איסור ברכה לבטלה אלא כשמוציא בשפתיו]. ואם יכולה לשמוע ברכת המזון מאחר, שיכוין להוציאה ידי חובה, וגם היא תכוין לצאת ידי חובה, שפיר דמי.

ט. אף שנשים פטורות ממצות תלמוד תורה ומלמול את בניהם, מכל מקום אין להן להשמיט ברית ותורה בנוסח ברכת המזון, אלא צריכות לברך בנוסח הרגיל. וכן המנהג פשוט.

י. אף נשים בזמן שאינן טהורות, חייבות לברך ברכת המזון, שאין דברי תורה מקבלים טומאה. ועל מנהלות בית הספר לבנות להסביר לתלמידות מבני עדות המזרח והספרדים שהן חייבות בברכת המזון ובשאר ברכות גם בימי ראייתן.

יא. גם האשה צריכה לברך ברכת המזון בישיבה.

יב. הבנות הרווקות הרגילות ללכת בגילוי שערות ראשן, אף על פי כן בברכת המזון ראוי שתכסנה ראשון במטפחת בעת הברכה. ואמנם אם הבנות נמצאות בבית ספר ששם אין הבנות נוהגות כן, ויש חשש שאם הבית תנהג כן תהיה ללעג וקלס, כיון שאין זה חיוב מן הדין יכולה לברך ברכת המזון בגילוי ראש.

יג. אין להסיר את המפה והלחם עד אחר ברכת המזון, וכל מי שאינו משייר פת על שולחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם. ואין להסיר גם את המלח מעל השלחן עד לאחר ברכת המזון. וטוב להסיר מעל השלחן את הצלחות והקערות שיש בהם שיירי מאכל, ויש הנוהגים על פי הסוד לרכז את העצמות והקליפות בצלחת אחת, ומשאירים אותה על השלחן עד אחר ברכת המזון.

יד. אף על פי שמותר לאבד פירורין שאין בהם כזית, מכל מקום הדבר קשה לעניות.

טו. אסור לברך ברכת המזון ולעסוק במלאכה, ולכן אין לסדר את הצלחות והשלחן בעת שמברכים ברכת המזון. וצריך להחמיר בזה גם בברכה רביעית.

טז. אשה ששכחה לומר יעלה ויבא בברכת המזון בימים טובים, דינה כדין האיש, שאינה חוזרת, מלבד בליל פסח שצריכה לחזור לראש ברכת המזון, הואיל והנשים חייבות באכילת מצה בליל פסח. אבל בליל סוכות אינה חוזרת, שהרי אינה חייבת בישיבה בסוכה, ויש אומרים שהחיוב להזכיר חג בברכת המזון הוא מדין חיוב הישיבה בסוכה.

יז. אשה ששכחה לומר רצה והחליצנו בסעודה ראשונה ושניה של סעודות שבת, [דהיינו בליל שבת, ובשבת בבוקר], דינה כדין האיש, שאם נזכרה אמר שחתמה בונה ירושלים, תאמר שם ברכת אשר נתן שבתות וכו'. ואם נזכרה מיד כשאמרה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, כדי לומר לעד האל אבינו וכו', ועדיין לא אמרה תיבת לעד, תסיים מיד ותאמר: אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל, באהבה לאות ולברית, ברוך אתה ה' מקדש השבת. ותמשיך ברכת לעד האל אבינו וכו'. ואם כבר התחילה בנוסח הברכה הרביעית, אפילו אמרה רק תיבת לעד, או תיבת האל, חוזרת לראש ברכת המזון. ואם התחילה בברכת הטוב והמטיב אפילו בתיבה אחת, שאמרה לעד וכו', חוזרת לראש ברכת המזון.

יח. אשה ששכחה להזכיר רצה והחליצנו בברכת המזון של סעודה שלישית, אינה חוזרת, ואפילו אם נזכרה שלא אמרה רצה והחליצנו קודם שהתחילה בברכת הטוב והמטיב, אינה מברכת ברכת "אשר נתן" בשם ומלכות, אלא יכולה לומר הברכה בלי שם ומלכות, ותמשיך בברכה רביעית.

יט. חייב אדם לחנך את בתו הקטנה לברך ברכת המזון, כמו שמחנך את בניו בכל המצוות, שגם בבנות שייך דין חינוך במה שהן מצוות. ועונים אמן אחר ברכותיה של הקטנה שהגיעה לחינוך ויודעת למי מברכים [שבדרך כלל הוא בגיל שש].

כ. אין הנשים מצטרפות לזמן עליהם, והיינו בין לזימון בעשרה, בין לזימון בשלשה, שאם היו שם שני אנשים גדולים שאכלו, ואשה עמהם, אינה מצטרפת לזימון. ואפילו אשה עם בעלה ובניה אין לה להצטרף לזימון. ומכל מקום אם שומעת זימון הנעשה על ידי ג' אנשים גדולים, או ב' אנשים גדולים עם קטן שיודע למי מברכים, תענה זימון עמהם. וכן בזימון בעשרה, שאם בלאו הכי יש שם עשרה ומזמנים בשם, תענה עמהם זימון באמירת נברך אלהינו שאכלנו וכו'.

כא. שלש נשים שאכלו ביחד, רשאיות לזמן לעצמן. ואם עשר נשים אכלו ביחד, לא יזמנו בהזכרת שם ה', דהיינו לומר נברך לאלהינו וכו'. ויש אומרים שבזמן הזה לא נהגו הנשים לזמן כלל, אפילו בלי הזכרת שם ה'.