סימן של - דין עיסת עכו"ם ושותפין
והפקר לנשים
א. עיסת עובד כוכבים פטורה מחלה, אפילו לש
אותה פועל ישראל. שהרי נאמר בתורה: ראשית עריסותכם, ולמדו חכמים עיסתכם ולא עיסת
גוי. ואם הפרישו ממנה חלה, אין לה קדושת חלה, ומותר באכילה לזרים, כיון שהעיסה לא
נתחייבה בחלה.
ב. עובד כוכבים שהפריש חלה מעיסה של
ישראל, לא עשה ולא כלום, וחלה זו מותרת באכילה לזרים. וצריך לחזור ולהפריש חלה
מהעיסה.
ג. עיסת ישראל שלש אותה הגוי, חייבת בחלה,
שאין הדבר תלוי במי שלש את העיסה, אלא בבעלים של העיסה. ולכן הנותנים קמח שיש בו
שיעור חלה לגוי לעשות להם ממנו עיסה, חייבים להפריש חלה.
ד. ישראל שנתן לגוי קמח כדי שיאפה פת
בשביל הישראל, והגוי עירב בעיסה קמח משלו, אם היה שיעור חלה בקמח של הישראל, חייב
בהפרשת חלה.
ה. אם הגוי נתן עיסה במתנה לישראל, אם עד
שלא גלגלה נתנה לו חייבת בחלה, ואם לאחר שגלגלה נתנה לו במתנה, פטורה. כיון שבשעה
שבאה לידי חיוב היתה ביד הגוי.
ו. עיסה השייכת לשותפין, חייבת בחלה. אבל
שתי עיסות של שני בני אדם שאינם שותפין, ואין בכל אחת שיעור המחייב הפרשת חלה, אף
שעירבו את שתיהן ויש בעיסה שיעור חלה, עיסה זו פטורה מחלה. ואם ידוע שאינם מקפידים
על עירוב העיסות, הרי אלו מצטרפות, והעיסה חייבת בחלה. ו)
ז. העושה עיסה לבהמה ולחיה, פטור מלהפריש
חלה. ועיסת הכלבים, בזמן שהרועים אוכלים ממנה חייבת, ואם לאו פטורה, והוא דוקא
כשניכר בזה שהיא לכלבים.
