סימן שכו - עירוב עיסות
א. כבר נתבאר דשתי עיסות ממין אחד שאין
בכל אחת מהן כשיעור חלה, והם של ב׳ אנשים שאינם שותפים, אינן מצטרפות לחיוב חלה
אפילו אם נוגעות אחת בשניה, כיון שסתם בני אדם מקפידים שלא יתערבו עיסותיהם. ואם
ידוע שאינם מקפידים על עירוב העיסות, הרי אלו מצטרפות.
ב. מה שנהגו הנשים בזמנינו ללוש עיסה
גדולה בערב שבת, ומפרישין ממנה חלה, אף על פי שאחר כך מחלקים את העיסה לחתיכות
קטנות כדי לעשות כמה לחמים עבור "לחם משנה", יש"להם על מה לסמוך,
ויכולים שפיר לברך על הפרשת החלה ואין בזה חשש.
ג. עיסה שיש בה שיעור כדי הפרשת חלה,
וברצון האשה לחלק את העיסה בעודה בצק ולעשות חלק אחד בבצק מתוק, וחלק שני לעשותו
עם תבלינים חריפים, עיסה זו פטורה מהפרשת חלה, דעיסה העשויה ליחלק לטעמים שונים
פטורה מחלה. ומכל מקום נכון לחוש לדעת ר"ת ולהפריש חלה כל שהוא בלי ברכה.
