פרק לא - הלכות בישול המצויות

פרק לא - הלכות בישול המצויות

א. האופה פת בשבת, או המבשל מאכל בשבת, או המבשל סממנים כדי לצבוע בהם, וכדומה, חייב משום מבשל.

ב. וכן הצולה בשר על גבי גחלים, חייב משום מבשל.

ג. החיוב במלאכת מבשל הוא על עצם הנחת התבשיל או הבשר על האש, אף שהבישול נעשה מאליו. ואין זה בכלל גרמא האסורה בשבת רק מדרבנן, אלא כך הוא החיוב במלאכת מבשל, ונחשב כעשה מעשה בידים, וחייב משום מבשל.

ד. לפיכך המסיר את הכיסוי מעל התבשיל, וראה שהתבשל עדיין לא נתבשל כל צרכו, אסור לו להחזיר את המכסה על הקדרה, שעל ידי כך גורם לזירוז הבישול, וחייב משום מבשל. ואין זה נחשב כגרמא האסורה רק מדרבנן, אלא כיון שכל מלאכת מבשל היא בדרך של גרמא, גם במקרה הנז' נחשב בכלל מלאכת מבשל.

ה. הממיס את השעוה בחום האש, או תולדות האש, חייב משום מבשל. וכן הממיס את החלב, או את הזפת, או המתיך מיני מתכות, אן שמחמם את המתכת עד שתעשה גחלת, הרי אלו תולדת מבשל וחייב.

ו. המרתיח את המים בשבת חייב משום מבשל. ואף שהמים ראויים לשתותם כמות שהן חיים, אפילו הכי יש בהם חיוב משום מבשל. ובלאו הכי לדינא גם המבשל בשבת פירות הנאכלים כמות שהן חיים חייב משום מבשל. וכל שכן במים שמשתבחים בבישול. ו)

ז. אסור ליתן מים שלא הורתחו כנגד האש, במקום שיכולים להגיע אחר כמה שעות [או במשך השבת כולה] לחום שהיד סולדת בו, אפילו אם מתכוין רק להפשיר את המים שלא יהיו צוננים מדאי. ואפילו אם נותנם על הפלאטה, ועומד ליד הפלאטה להשגיח שלא יגיעו לחום שהיד סולדת בהם, אסור, שיש לחוש שמא ישכח ויעזוב את מקומו והמים יגיעו לידי חום שהיד סולדת בהם, ויבוא לידי חיוב דאורייתא של מבשל.

ח. גם דבר שנתבשל מעט מערב שבת, והגיע אף לחצי בישולו, וראוי לאכילה על ידי הדחק, אין להניחו על גבי הפלאטה בשבת, או על הגאז, אפילו אם הגאז מכוסה בפח או אזבסט, שגם בזה יש איסור בישול מן התורה, בכך שגומר את הבישול.

ט. אבל מותר להניח מערב שבת תבשיל שאינו מבושל כל צרכו על פלאטה חשמלית, או על אש מכוסה בפח או אזבסט, אף שהתבשיל מתבשל והולך במשך השבת, דמאחר שנתן את הקדרה על הפלאטה או על הגאז מערב שבת, אין בזה מלאכת מבשל, ומותר.

י. אין למלאכת בישול קשר עם מלאכת הבערה, כי כל אחת מלאכה נפרדת בפני עצמה, ולכן המבשל על אש מוכנה מבעוד יום, חייב משום מבשל. שהחיוב הוא על הנחת הקדרה שיש בתוכה מאכל שלא נתבשל כל צרכו על האש או על הפלאטה. ואפילו אם בישל ביצה או שאר מאכל במים חמים שהועברו מעל האש, חייב משום מבשל, שהמבשל בתולדת האש דינו כמבשל באש עצמה. וכן אם הוסיף מים צוננים למים חמים שבקומקום [כלי ראשון] עד שהכל נעשו חמים בחום שהיד סולדת בהם, חייב משום מבשל.

יא. מים שהוחמו מערב שבת והגיעו ליד סולדת בו, ושוב נצטננו, כתב במנחת כהן שמותר לחזור ולחממם על הפלאטה בשבת, דהוי מצטמק ורע לו. וכל שכן מים חמים שהיד סולדת בהם, שמותר להניחן על הפלאטה, דאם ימשיכו לרתוח הוי מצטמק ורע לו.

יב. תבשיל שנתבשל כל צרכו מערב שבת, מותר ליתנו בערב שבת על גבי הגאז, או פתיליה, לצורך סעודות שבת. ונכון להחמיר לתת טס של מתכת או נחושת, להבדיל בין האש לבין הקדרה. ובפלאטה חשמלית אין צורך לעשות הפסק בין הפלאטה לקדרה.

יג. כל דבר יבש שנתבשל מערב שבת כל צרכו, והוכשר לאכילה, מותר לחזור ולחממו על אש מכוסה או פלאטה חשמלית בשבת. שבדבר יבש אין בישול אחר בישול. ולכן מותר לתת חתיכות דגים או חתיכות עוף ובשר בקדרה, אורז וכדומה, וליתנם על הפלאטה בשבת, או על אש מכוסה בפח, כדי לחממן. וכל שכן ביצה קשה. ויש מחמירים כשיש בקדרה מעט רוטב, ואין מחזירין על הפלאטה בשבת, משום שבדבר לח יש בישול אחר בישול. אולם לדינא, כל שהרוטב הוא מיעוט, וכאשר הרוטב מגיע לרתיחה הוא מתמעט מהכמות ונעשה מצטמק ורע לו, ואין לו טיבותא בהצטמקות זו, מותר להחזירו על הפלאטה בשבת, שדינו כדבר יבש לגמרי. ובפרט כאשר אינו מתכוין לרוטב כלל.

יד. תבשיל שנצטמק ויש חשש שלא יוכלו לאוכלו בשבת, מרוב שנצטמק, אסור לשפוך לתוך הקדרה מים רותחים בשבת, אלא יתן קדרה ריקנית להפסיק בין הגאז, או הפלאטה, לבין התבשיל, כדי שהתבשיל לא יצטמק יותר. או שיתן מערב שבת שקית ניילון סגורה, ובתוכה מים רותחים, ובשבת כאשר התבשיל מצטמק ומתאדה, ינקב השקית והמים שבתוכה יצאו לתבשיל.

טו. מותר לערות מים רותחים לתוך כוס ששטפו אותו מקודם, ואין צריך לנגב את הכוס. אבל יש לנער את רסיסי המים שבכוס.

טז. מותר להשתמש בשבת במים חמים שהוחמו על ידי "דוד שמש" לשטיפת כלים ולרחיצת ידיו פניו ורגליו, ואין לחוש בזה לאיסור בישול בשבת. ואף שבעת פתיחת ברז המים החמים, נכנסים מים צוננים לתוך הדוד ומתבשלים במים החמים שבדוד, עם כל זה במים שהוחמו על ידי השמש יש להקל. והמחמיר תבא עליו ברכה. ורחיצת כל גופו בחמין, בלאו הכי אסורה בשבת.

יז. אסור להשתמש בליל שבת במים חמים שהוחמו על ידי בוילר חשמלי, לרחיצת כלים וכדומה. וכן אסור לפתוח בשבת את ברז ההסקה מרכזית כדי להשתמש במים החמים שבתוכו בשבת. אולם ביום שבת לאחר שהמים שבדוד נצטננו ונעשו פושרים, מותר להשתמש במים אלה בשבת, לשטיפת כלים ולרחיצת פניו וידיו ורגליו.

יח. אסור לערות מים חמים מכלי ראשון על עלי תה בשבת, כדי לעשות תמצית תה. אלא יש לבשל את עלי התה מערב שבת. ובעת עשיית התה בשבת נכון לכתחלה לערות מים רותחים מכלי ראשון לתוך כוס ריקן, ואחר כך לערות על המים מתמצית התה [סנענס]. והסוכר אפשר ליתנו בכוס גם קודם עירוי המים הרותחים, אחר שהסוכר מבושל ואין בישול אחר בישול בדבר יבש.

יט. נהגו להקל לערות בשבת מים רותחים מכלי ראשון על נס קפה או קפה שחור, שבתוך הכוס. שכשם שאין בישול אחר בישול כך אין בישול אחר קלייה וכדומה. דמאחר שעל ידי קליית גרעיני הקפה ראויים הם לאכילה בתערובת סוכר, אף שאין רגילים כיום לאכול אבקת קפה עם סוכר בלא מים, מכל מקום ראוי הוא לאכילה, ותו אין בזה בישול נוסף, שבדבר יבש אין בישול אחר בישול, אחר שהוכשר כבר לאכילה. ויש מחמירים להצריך ליתן את המים החמים בכלי ואחר כך ליתן בתוכו את אבקת הקפה. אך כבר נהגו להקל בדבר, והמחמיר בזה תבא עליו ברכה, בפרט שבנקל אפשר להחמיר בדבר.

כ. מותר לתת מלח לתוך תבשיל רותח בשבת, לאחר שהוציאו את הקדרה מעל האש. [וקדרה הנמצאת על פלאטה חשמלית, מותר ליתן בתוכה מלח הגם שהיא נמצאת על הפלאטה, שאין לחוש למיחזי כמבשל בפלאטה חשמלית, אחר שאין דרך לבשל בפלאטה ברוב פעמים]. והמחמיר במלח שאינו מבושל תבא עליו ברכה. אבל אסור ליתן לתת פלפל טחון או כרכום לתבשיל שבכלי ראשון, וכן אסור ליתן תבלין לתוך כלי ולערות עליהם מכלי ראשון, אלא בכלי שני.

כא. מותר לתת עלי מינטא [נענע] לתוך כוס תה בשבת, שאין כלי שני מבשל, ועלי נענע אינם בכלל קלי הבישול.

כב. מותר להניח תבשיל בתוך תנור אפייה חשמלי המופעל מערב שבת, ואף מותר לסגור התנור, ואין צורך ליתן שם איזה כלי כדי שלא יסגר לגמרי, שמאחר והקדרה לא נוגעת בדפנות אין בזה חשש הטמנה. וטוב להחמיר שלא לסוגרו לגמרי. ואף בתנור הפועל על ידי טרמוסטט, יש להקל בזה. ומכל מקום גם בזה נכון להחמיר.