פדק לד - דיני יולדת בשבת

 פדק לד - דיני יולדת בשבת

א. אשה העומדת ללדת הרי היא כחולה שיש בו סכנה ומחללין עליה את השבת לכל צרכיה. ומותר להסיעה ברכב בשבת לבית התולים.
ב. כשמחללים שבת על יולדת יש לעשות המלאכות ככל האפשר בשינוי, כדי למעט ככל האפשר בחילולי שבת, ובלבד שהדבר לא מעכב את הצלתה או הצלת העובר. ולכן אם יש צורך להדליק חשמל, ידליקוהו במרפק, ואם יש צורך לטלפן לאמבולנס, יגביה השפופרת באמצעות מקל או במרפק. [והטעם שאנו מצריכים לעשות בשינוי ביולדת ולא בשאר פיקוח נפש הדוחה את השבת, הוא מפני שכאב היולדת הוא דבר טבעי, ואין אחת מאלף שמתה מחמת הלידה, ולכן החמירו בה לעשות בשינוי]. כל זה בשעת הלידה דוקא, דאז הוי דבר טבעי, אבל עד שעת הלידה דינה כחולה שיש בו סכנה לכל הדברים.
ג. אשה המרגישה צירי לידה בערב שבת, ראוי לה שתלך לבית החולים כבר מערב שבת, שמא יתחזקו צירי הלידה בשבת, ותצטרך לנסוע לבית החולים בשבת. ורצוי שתשיג מערב שבת את כל המסמכים הנצרכים לה לקבלתה לבית החולים, ותמלא אותם מערב שבת, כדי למעט בחילולי שבת. וכמו שכתב [בכיוצא בזה] בספר חסידים (סימן תתנה), והובאו דבריו במשנה ברורה (סימן של סק"א): שמן הראוי לאשה שהגיעה לחודש התשיעי להריונה, להזמין בכל ערב שבת את כל הדברים הנצרכים לה, שמא תזדמן לידתה בשבת ולא תצטרך לחלל שבת. ע"כ. וכן תשאיר אור דלוק בביתה, כדי שלא יצטרכו להדליק את האור בשבת.
ד. כל הנוסעים בשבת לצורך פיקוח נפש, ובכללם יולדת הנוסעת לבית החולים, יקפידו שלא להכנס למכונית דרך דלת שנדלקת נורה עם פתיחתה. ואדם שיודע מערב שבת שיתכן ויצטרך לנסוע ברכבו בשבת עבור יולדת או חולה שיש בו סכנה, נכון שידאג לסדר מערב שבת שהאור לא ידלק עם פתיחת הדלת. [וכגון שיסיר את המנורה מהרכב].
ה. הדבר ברור שכל מה שהתירו ליולדת לנסוע ברכב בשבת, הוא דוקא אם בית החולים רחוק ממקום מגוריה, ואי אפשר לה ללכת ברגל, או שיש לחשוש שמא בהמשך הדרך היולדת תיקלע לחשש סכנה, אבל אם האשה מסכימה להירשם בבית חולים הקרוב לביתה כדי שאם תלד בשבת תוכל ללכת לשם ברגל, בודאי דעדיף טפי. ו)
ו. בעל רכב שהסיע את האשה היולדת לבית החולים אינו רשאי לחזור ברכבו בשבת, הואיל ואין כאן יותר ענין של פיקוח נפש. אבל נהג אמבולנס מותר לו לשוב למקומו, הואיל ויתכן שיצטרכו לו עבור חולה אחר. והרי אפילו ספק של פיקוח נפש דוחה שבת, כמבואר ביומא (פה:). ואמנם כל זה באופן שאין אפשרות להודיע לנהג באמצעות מכשיר קשר, או שהמקום אליו הוביל הנהג את החולה הוא מרוחק מעיר, ואם יצטרכו לו להצלת חולה אחר הדבר עלול לעכבו בזמן יקר, וכדומה, אבל הא לאו הכי גם נהג אמבולנס אין לו לחזור לבסיסו אחר גמר הנסיעה.
ז. עם גמר הנסיעה אסור לכבות את הפנסים של המכונית, כי הרי אין בזה צורך לחולה. ובשעת הנסיעה עצמה בלילה, מותר לכוון את פנסי המכונית כפי הצורך כדי למנוע סכנת תאונה. וטוב שלא להדליק את האור הגדול, גם כדי למנוע הדלקה נוספת על לוח הבקרה.
ח. לאחר שהגיעו לבית החולים בשבת, ראוי שלא לכבות את מנוע הרכב, אבל מותר לגרום שהמנוע יכבה מעצמו, ואם אין אפשרות לגרום שהמנוע יכבה מעצמו, ויש חשש שאם ישאר המנוע פועל יגרום הדבר לאסון בנפש ח"ו, מותר שיכבה בעצמו את המנוע. אבל אם אין חשש לאסון, אין להתיר אף אם יש חשש להפסד גדול. ויש אומרים שמותר לכבות את המנוע בעצמו, גם באופן שאם לא יכבה את המנוע יבא לידי הפסד גדול שהמנוע ישרף, מפני שאם לא נתיר לו, עלול להמנע מלהציל חולה שיש בו סכנה, ומפני פיקוח נפש התירו סופן משום תחלתן. ולהלכה, אם יושב גוי בפתח ביה"ח ימסור לו המפתחות שיכבה את המנוע. ואם ירצה מעצמו לנסוע ולהחנות את הרכב רחוק מהשער, אין צריך למחות בידו. ואם אין שם גוי, יחנוק את המנוע תוך כדי סיום הנסיעה, כשמגיע לבית החולים. ואם אי אפשר בלא זה הסומך על המקילים במקום הפסד גדול יש לו על מה שיסמוך.
ט. מותר לבעל להצטרף לנסיעה לבית החולים עם אשתו היולדת, בשבת, גם אם נמצא אדם אחר במכונית שיכול לטפל בה במקרה הצורך, דחששו חכמים שמא תיטרף דעתה עליה אם לא יתלוו אליה לבית החולים.
י. הנוסעת בשבת ללדת, והיתה בנסיעה בין עיר לעיר שיעור מהלך פרסה, צריכה לומר תפלת הדרך, ואין זה בכלל איסור שאלת צרכיו בשבת.
יא. אם שואלים אותו בכניסה לבית החולים על שם החולה ופרטיו השונים, ואינו יכול לפוטרם במתן ערבון וכדומה, מותר לו להשיבם. דפיקוח נפש דוחה גם איסור מסייע בידי עוברי עבירה.
יב. אם כבה האור, ויש צורך להדליקו כדי לטפל ביולדת, בודאי שיש להדליק את האור בשבת, ויש אומרים שעדיף להדליק מנורת פלורוסנט מאשר נורה רגילה שבה חוט הלהב גדול יותר. ויש חולקים. והעיקר הוא להעדיף מנורה רגילה מפלורוסנט. ואם יש קטן יבקשוהו שהוא ידליק את האור. ועדיף שאדם זר יבקש זאת ממנו, ולא אביו ואמו המצווים על חינוכו. ואם אין שם אדם זר אין להתעכב בשביל זה.
יג. יולדת המתכוננת לנסוע לבית החולים סמוך לכניסת השבת, אין לה להדליק נרות שבת בברכה, בביתה, אלא אם כן נשאר אדם בבית שיהנה מאור הנרות. ואשה שילדה וחזרה לביתה בערב שבת, מותר להביא אצל מטתה את נרות השבת כדי שתדליקם שם, ואחר כך יוליכום למקומם.
יד. יש אומרים שמותר ליילד בשבת גם אשה גויה, למרות חילולי השבת הכרוכים בזה, אם ההימנעות מזה עלולה לגרום לאיבה, ולחשש שהדבר יוודע והגוים יתנקמו ביהודים שלא ליילד אשה יהודיה, ויבואו לידי סכנה. ולדינא טוב לעשות כן על-ידי שנים, באופן שיהיה שנים שעשאוה שאינם חייבים מן התורה. ואם אי אפשר לעשות כן על-ידי שנים, יש לסמוך על סברת המקילים, בפרט בזמן הזה שיש פרסום רב ומיידי בכלי התקשורת.
טו. אשה בעלת תשובה שהרה באיסור, וכרעה ללדת ביום שבת, אף אם הולד הוא ממזר מחללין עליה שבת ככל יולדת.
טז. אשה נקראת יולדת שמחללין עליה את השבת [לפעולות הלידה והכרוך בזה] משעה שתשב על המשבר, או משעה שהדם שותת ויורד, או משעה שאין בה כח ללכת בכוחות עצמה, אלא בסיוע חברותיה. וכשהופיע אחד מהסימנים הנז' מחללין עליה את השבת. ולענין להביאה לבית החולים הכל תלוי לפי הענין והמרחק.
יז. אם הרופא קובע שצריכה כבר לחלל את השבת, אף שאין לה עדיין הסימנים הנ"ל, מותר לחלל שבת. ומה שאמרנו שמשעה שמרגישה צירי לידה מותר לחלל עליה את השבת, היינו לענין נסיעה לבית החולים, אבל לא לשאר דברים.
יח. במשך כל שלשת הימים שאחר הלידה, מחללין עליה את השבת, ואפילו אמרה איני צריכה אין שומעין לה. ומהיום השלישי עד היום השביעי, מחללין את השבת על פיה אם אמרה צריכה אני. ואם אמרה איני צריכה שומעין לה. ומכאן ואילך אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת. אלא עד שלושים יום דינה כחולה שאין בו סכנה. ואם אמרה צריכה אני מותר לעשות עבורה את כל צרכיה, בדברים הכרוכים בחילול שבת, רק על-ידי גוי.
יט. כל אלו הימים משערים אותם מעת לעת משעת הלידה, דהיינו שבעים ושתים שעות דינה כמסוכנת, ומותר לחלל עליה את השבת אפילו במלאכות דאורייתא, אף אם אמרה איני צריכה. ואחר שלשה ימים מעת לעת עד סוף שבעה ימים מעת לעת, אם אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת, אבל אם שתקה ולא אמרה כלום, מחללים עליה את השבת.
כ. אשה מעוברת שנהרגה ל"ע בשבת, כגון שנפלה ממקום גבוה, או שפגע בה רכב וכדומה, הזריז לחתוך את בטנה ולהוציא את הולד הרי זה משובח, כל שיש לתלות שהולד עדיין חי. ואף אם ימצאוהו מת, אין צריך כפרה על שחיללו את השבת שלא לצורך. [וכן היושבת על המשבר ומתה קודם הלידה, מביאים סכין בשבת אפילו דרך רשות הרבים, וקורעים את בטנה להוציא את הולד, שמא ימצא חי].
כא. תינוק שנולד בשבת, מחללין את השבת עבורו לכל הנצרך לו, ואין הבדל בין אם נולד בחודש השמיני או בחודש התשיעי להריון, כי בזמנינו מעשים בכל יום שנותנים תינוקות שנולדו קודם זמנם באינקובטור, והם חיים וקיימים, ולכן חלילה להחמיר בספק נפשות, והמחלל שבת עבורם הרי זה זריז ונשכר, וישא ברכה מאת ה'.
כב. כשיש בשבת יולדת שמרגישה חבלי לידה, או כל מקרה אחר שיש בו חשש פיקוח נפש, מצוה להזדרז לקחת את היולדת או החולה לבית החולים, או להזמין דרך הטלפון אמבולנס או רכב אחר שיסיעם מיד לבית החולים

פרק מד - הלכות ספירת העומר ושבועות לנשים

פרק מד - הלכות ספירת העומר ושבועות לנשים

א. נשים פטורות ממצות ספירת העומר, הואיל ויש למצוה זו זמן קבוע מן התורה. וכל מצוה שהתורה [או חכמים] קבעה לה זמן הנשים פטורות ממנה. ואפי׳ אם הנשים רוצות להחמיר על עצמן ולברך על ספירת העומר, אינן רשאות לנהוג כן. ואם רצו לספור את העומר בלי ברכה, אף שלפי הפשט הן רשאות, אך על פי הסוד טוב שהנשים לא תספורנה ספירת העומר אף בלי ברכה.
ב. מותר לנשים להסתפר בימי העומר, שאין המנהג שלא להסתפר ולהתגלח עד ל"ד בעומר, אלא לאנשים, ולא לנשים. אבל בשאר דיני אבלות הנהוגים בימי העומר, איש ואשה שוין בהם, וכגון שלא לשמוע שירה מכלי שיר [אף מהקלטה] עד ל"ג לעומר, ושלא לברך שהחיינו על בגד חדש. וכשיש צורך ילבשו את הבגד החדש בשבתות שבימי הספירה, ויברכו עליו שהחיינו.
ג. נהגו הנשים להמנע מעשיית מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה ואילך. ויש אומרים שאינן אסורות אלא עד אחר שיספרו האנשים את העומר, ומכל מקום אין למחות בנשים שנהגו לארוג ולתפור בזמנים אלו, שהכל תלוי במנהג, ואין בזה שום חיוב כלל, ומי שלא נהג לא נהג. וכל שכן שאין להחמיר על נשים המתפרנסות ממלאכת הסריגה ותפירה וכיו׳׳ב.
ד. מה שנהגו להשאר ערים כל הלילה בליל חג השבועות, וללמוד סדר התיקון, אין מנהג זה אלא לאנשים, אבל הנשים אינן צריכות לנהוג כן, שהרי הן פטורות ממצות תלמוד תורה.

פרק מה - הלכות יום טוב וחול המועד לנשים

 פרק מה - הלכות יום טוב וחול המועד לנשים

א. גם האשה צריכה לאכול פת בליל יום, וביום טוב שחרית, ואומרת יעלה ויבוא בברכת המזון. וכבר נתבאר לעיל נעמוד תקסא] שאם טעתה ולא אמרה יעלה ויבא בברכת המזון, דינה שוה לאיש, שאם נזכרה אחר שאמרה ברוך אתה ה׳ כדי לחתום בונה ירושלים, תסיים למדני חוקיך, ותאמר יעלה ויבא ותחתום בונה ירושלים. ואם חתמה בונה ירושלים, תאמר שם ברכת אשר נתן וכו׳ וחותמת ברוך אתה ה׳ מקדש ישראל והזמנים. ואם התחילה בברכה רביעית, ונזכרה קודם שאמרה תיבת לעד, [או תיבת האל] תסיים אשר נתן וכו', ותחזור לברך ברכת לעד. ואם אמרה תיבת לעד, שוב אינה חוזרת.
ב. אשה שטעתה בברכת המזון בליל פסח ולא אמרה יעלה ויבא, דינה כדין האיש, כנזכר לעיל [עמ׳ תקס]. אבל בליל סוכות דין האשה כדין שאר ימים טובים.
ג. אף הנשים חייבות בשמחת יום טוב, ויש אומרים שאין מצוה על האשה לשמוח ביום טוב, אלא המצוה על בעלה שישמחנה, אך העיקר לדינא שהחיוב הוא על הנשים עצמן לשמוח ביום טוב, ולא על הבעלים לשמחן. אלא שאם יש באפשרותם צריכים לקנות להם בגדים כדי לשמחן.
ד. גם בזמן הזה מצוה מן התורה לקיים מצות "ושמחת בחגך" באכילת בשר ושתיית יין. ואף על פי שעיקר המצוה בבשר בהמה, מי שאינו יכול לאכול בשר בהמה מטעמי בריאות או כשרות, יכול לקיים מצות שמחה בבשר עוף. ומצוה לשמח את הנשים בראוי להן, דהיינו בבגדים ותכשיטים נאים, ואת הקטנים בראוי להם, בקליות ואגוזים מגדנות וממתקים.
ה. אסור לאפות או לבשל מיום טוב לחול, ואפילו למוצאי יום טוב אסור, ואפילו מיום טוב לשבת אסור לבשל בלי עירובי תבשילין. וכן אסור לבשל מיום טוב ראשון ליום טוב שני, אפילו בשני ימים טובים של ראש השנה, ואפילו דבר שאינו מלאכה, רק טירחא בעלמא כגון הדחת קערות וצלחות, וסידור הכסאות והשולחנות.
ו. מותר לאשה לבשל קדירה מלאה בשר או דגים קודם סעודת הצהרים, אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת, ואף על פי שעיקר כוונתה לצורך החול. ומכל מקום צריכה להזהר שלא תאמר בפירוש שעושה לצורך חול. אבל אחר סעודת צהרים אסור לה לבשל לצורך הלילה על מנת שתאכל כזית אחת מן הקדרה. ו)
ז. אשה שעברה ובישלה מיום טוב לחול, בין שעשתה כן במזיד, בין שעשתה כן בשוגג, לצורך חול בלבד, בין שעשתה בהערמה, התבשיל מותר באכילה.
ח. מותר למדוד תבלין לפני נתינתן לקדרת הבישול בכדי שלא יקדיח תבשילו, והוא הדין למלח, אבל לשקול בשר אפילו בביתו לדעת כמה יבשל, ואפילו אינו שוקל במשקל הרגיל אלא שוקל לעומתו כף או סכין אסור. אבל אם שוקל לצורך מצוה כגון שרוצה לשקול הכזיתות של המצה והמרור בליל פסח וכדומה, יש להתיר לשקול ביום טוב. וכן אין מודדין אורז כדי לבשל אלא יקח באומד הדעת.
ט. אסור לכבות ביום טוב. אבל מותר להנמיך את האש בגז, בכדי שהתבשיל שעליו יתבשל יפה. אבל לכבות לגמרי אסור. אך רשאי לכבותם על ידי גרמא, שימלא קומקום קטן של מים על כל גדותיו, ויניחהו על האש עד שירתח, והמים יגלשו על ידי רתיחתם וישפכו על האש ויכבוה. ואחר כך יוכל גם כן לסבב את הכפתור של הגז למנוע זרימת הגז. והמים שרתחו ישתמש בהם לשתיית קפה או תה. וכן מותר לכוין שעון שבת שבבוא השעה המתאימה יכבה את הגז על ידי משיכת ברז הבטחון של הגז (כדרך שמכבה החשמל). ואסור לסגור הברז הראשי של הגז הדולק, כדי שיכבה.
י. יום טוב שחל להיות בערב שבת אסור לבשל או לאפות לצורך השבת, אלא על ידי עירוב תבשילין, דהיינו שיניחו פת ותבשיל מערב יום טוב לשבת, בכדי שיהיה ניכר שאינו מתחיל בבישול ובאפייה שאינם לצורך יום טוב בעיצומו של היום, אלא הוא רק כגומר מלאכת אוכל נפש, לאחר שהתחיל בה מערב יום טוב. ולכן צריך להניח לכתחילה פת ותבשיל מערב יום טוב, ובדיעבד אם לא הניח לצורך העירוב אלא תבשיל בלבד, מותר לאפות ולבשל ביום טוב לצורך השבת. אבל אם הניח פת בלבד, יש להקל על כל פנים לאפות.
יא. גם הנשים צריכות לעשות עירובי תבשילין, שאף שהיא מצוה [דרבנן] שהזמן גרמא, אפילו הכי צריכות לעשות עירובי תבשילין. ולכן אם היא מתגוררת לבדה או שאץ בעלה בבית, תעשה העירוב כפי הדין, ותברך על העירוב כרץ. ואם אינה בקיאה לעשות עירוב, תבקש משכן שיהיה שליח שלה לעשות עירוב תבשילין, ויעשה העירוב מתבשיל ופת שלה, או שמכה לה את האוכל שעושה ממנו עירוב תבשילין בשבילה. רש מי שכתב שלא מועיל שליה בעירוב תבשילין, אך אין דבריו נכונים לדינא.
יב. בת נשואה המתארחת ביום טוב ובשבת אצל הוריה, או אצל חמיה וחמותה, אינה צריכה לעשות לעצמה עירובי תבשילין, הואיל והיא סמוכה על שלחן הוריה, או חמיה וחמותה. ויכולה לעזור בבישול ביום טוב, על סמך העירוב של בעל הבית.
יג. אם אין מבשלים כלל ביום טוב, אלא מכינים את כל התבשילים מערב יום טוב, ובליל יום טוב מניחים התבשיל על הפלאטה לחממו, אפילו הכי צריך לעשות עירובי תבשילין, לצורך הדלקת נר שבת, אלא שבאופן כזה יניחו עירובי תבשילין בלי ברכה.
יד. אף על פי שהנשים אסורות בעשיית מלאכה בחול המועד, כדין האנשים, מכל מקום מותר לה לעשות כל תכשיטיה שדרכה לעשותם בימות החול. ולכן מותר לה להסתרק ולקלוע שערות ראשה, וכדומה. ומותר לאשה לעשות מלאכת דבר האבד, שיהיה לה הפסד אם לא תעשה אותה מלאכה בחול המועד.
טו. מותר לגהץ את הבגדים בחול המועד. וכן מותר לצחצח נעלים בחול המועד.
טז. מותר לגזוז צפרנים בחול המועד אפילו במספרים, בין צפרני היד בין צפורני הרגל. והאשכנזים מחמירים בזה, אם לא לצורך טבילת מצוה.
יז. אסור לכבס בחול המועד, אבל מטפחות אף וידים מותר לכבסם. וכן בגדי הקטנים, ומכל מקום לא יכבסו להם אלא בגד אחד הנחוץ ביותר. ובגדים וחיתולים של הפעוטות הרכים, מותר לכבסם אפילו הרבה בבת אחת. אבל בגדי הגדולים אין לצרפם לבגדי הפעוטות ולכבסם במכונת כביסה. אולם בגדים הסמוכים לבשר המתלכלכים על ידי זיעה, מותר לכבסם במכונת כביסה במועד.
יח. המנהג פשוט אצלינו להתיר הדחת ושטיפת הרצפה בחול המועד. ובגמר ההדחה מותר לסחוט את המטלית.
יט. מותר להתרחץ בסבון ולהסתרק ולחפוף הראש בחול המועד.

פרק מב - הלכות ד׳ פרשיות ופורים לנשים

פרק מב - הלכות ד׳ פרשיות ופורים לנשים

א. יש אומרים שגם הנשים צריכות לבוא לעזרת נשים בשבת זכור כדי לשמוע קריאת פרשת זכור, הואיל ומן התורה אין זמן קבוע למצות זכירת מעשה עמלק. ויש אומרים שהואיל ועיקר מצות זכירת עמלק אינה אלא כדי לבוא לידי מעשה, דהיינו להלחם בעמלק, מלחמה בפועל, ונשים לאו בנות מלחמה הן, לכן פטורות הנשים מקריאת ומשמיעת פרשת זכור. ואף על פי שהנשים שמקילות בזה יש להן על מה שיסמוכו, מכל מקום המחמירות לבוא לעזרת נשים לצאת ידי חובת קריאת פרשת זכור אליבא דכולי עלמא תבא עליהן ברכה. ומותר להוציא ספר תורה במיוחד לנשים [בשעות שלאחר התפלה] לקרוא להן בפרשת זכור בלי ברכה.
ב. מעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בתענית אסתר. ומעוברת שאמרו היינו כשהוכר עוברה, שהוא משלשה חדשים ומעלה, ומכל מקום אם סובלת מהקאות ומיחושים או חולשה רבה מותר לה לאכול גם בטרם מלאת לה שלשת חדשי הריונה, ובפרט לאחר ארבעים יום ליצירת הולד. ומינקת שאמרו אפילו אם פסקה להניק את בנה, כל שהיא תוך כ"ד חודש ללידתה ומרגישה חולשה יתרה, הרי היא פטורה מלהתענות. וכן אשה שהפילה פטורה מלהתענות תוך שלשים יום להפלתה. ואין צריך לומר שיולדת תוך שלשים יום פטורה מלהתענות, ואינה רשאית להחמיר על עצמה. ו) וכן חולה שאין בה סכנה פטורה מתענית זה ואינה רשאית להחמיר על עצמה.ואפילו מי שתקפתה חולשה יתרה אינה צריך להתענות.ואפילו מי שאינה אלא מצטערת מכאב עינים לא תתענה, וכשתבריא תפרע תעניתה, אלא אם כן אכלה על פי פקודת רופא שאז אינה צריכה לפרוע התענית.וכן מעוברות ומניקות וחולה אפילו אין בה סכנה אינם צריכים לפרוע התענית.אבל הבריאים, בין אנשים בין נשים, לא יפרשו מן הצבור. ואפילו מי שבא בדרך וקשה עליו התענית ידחוק עצמו ויתענה.
ג. כלה בתוך שבעת ימי המשתה שלה לא תתענה בצום "תענית אסתר".
ד. הכל חייבים בקריאת המגילה אנשים נשים וגרים. ולכן הנשים שאינן יכולות לבוא לבית הכנסת לשמוע מקרא מגילה מהשליח צבור, או שאינן יכולות לשמוע קריאתה היטב מפי הקורא, מפני ההפרעות שבבית הכנסת במקום שמכים המן וכיו"ב, חייבות לשמוע קריאתה מפי אדם הבקי בקריאתה. וכן אמרו חז"ל: נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנם.ר׳ יהושע בן לוי היה מכנס כל אנשי ביתו וקורא לפניהם. ר׳ יונה היה מתכוין לקרותה לפני הנשים שבביתו, שהכל היו בספק, והכל חייבין בשמיעה.ואף על פי שכבר יצא האיש ידי חובת קריאת המגילה בקריאה שבבית הכנסת, חוזר וקורא המגילה בביתו להוציא את הנשים ידי חובתן. ואין הנשים צריכות לבא לבית הכנסת לשומעה ברוב עם.
ה. הקורא את המגילה בבית להוציא את הנשים צריך לברך להן ברכות המגילה, כשם שמברכים האנשים בבית הכנסת. וכן המנהג פשוט בעיה"ק ירושלים ת"ו. וכן יש להנהיג בכל מקום. [ולענין ברכה שאחר המגילה, ראה להלן סעיף ז׳].
ו. אף מי שבירך כל הברכות וקרא המגילה בבית הכנסת, יכול לחזור ולברך הברכות כולם, לרבות ברכת שהחיינו, להוציא את הנשים בביתו.
ז. הקורא ביחיד או החוזר לקרותה לפני הנשים, אף על פי שמברך לפניה כל הברכות, מכל מקום לאחריה אינו מברך, שאין ברכה אחרונה אלא מנהג, ולא תיקנו לאומרה אלא בצבור. ומכל מקום אם יש שם עשר נשים ששומעות המגילה לצאת ידי חובה רשאי הקורא לברך לאחריה, כיון שעכ"פ יש בזה פרסומי ניסא.
ח. יש אומרים שאף על פי שהנשים חייבות במקרא מגילה, אינן מוציאות את האנשים ידי חובתם.ויש חולקים ואומרים שהנשים יכולות להוציא את האנשים ידי חובה.ואף על פי שהעיקר כדעה אחרונה.טוב לחוש לסברא ראשונה, אלא אם כן בשעת הדחק.
ט. אסור לאכול קודם קריאת המגילה, ואין חילוק בזה בין קריאת המגילה של לילה לקריאת המגילה של יום. ולכן יזהרו הנשים שלא לאכול ביום פורים עד שיבאו בעליהן מבית הכנסת לקרות להן המגילה ולהוציאן ידי חובתן. ומכל מקום מותר לטעום פירות קודם קריאתה, וכן פחות מכביצה פת או עוגה, ולשתות תה או קפה. ואשה המחמירה שלא לטעום כלום קודם מקרא מגילה, תבוא עליה ברכה. והיושבת בתענית וקשה לה להשאר בתענית ליל י"ד בפורים דפרזים עד אחר קריאת המגילה, תטעם פחות מכביצה פת או עוגה, או תטעם פירות אפי׳ יותר מכביצה.
י. גם הנשים יתנו מעות "זכר למחצית השקל". ולכן כל איש שיש יכולת בידו יתן בעדו ובעד אשתו ובניו ובנותיו הסמוכים על שלחנו סך הנ"ל לכל אחד. ואם אין ידו משגת כל כך, יתן הסכום הנ"ל בעדו, ובעד כל אחד מבני ביתו מטבע יותר קטן [חצי שקל] כפי כחו. כי כאיש גבורתו. ומעות הללו שהם זכר למחצית השקל ינתנו לטובת מוסדות של תורה ולישיבות שמגדלים בהם תלמידי חכמים, שמיום שחרב בית המקדש אין להקב"ה בעולמו אלא ד׳ אמות של הלכה.
יא. אשה חייבת במשלוח מנות, ותשלח לרעותה.וגם אשה נשואה אינה יוצאת במשלוח מנות של בעלה בלבד.וטוב שלא ישלחו איש לאשה, ואשה לאיש, פן יבואו לידי ספק קידושין, אלא ישלחו איש לאיש ואשה לאשה.והבנות מגיל י"ב שנה ומעלה, אף שסמוכות על שולחן הוריהן, חייבות במשלוח מנות לחברותיהן.
יב. אסור לאשה להתחפש בפורים לגבר, ואין לה ללבוש בגדי גבר, ואפילו כובע של איש, שלא לעבור על איסור לא יהיה כלי גבר על אשה.
יג. יש מי שאומר שאם האשה לובשת רק בגד אחד של איש, כגון כובע לבדו, ושאר הבגדים הם כהוגן, יש להקל. ולדינא נכון להחמיר גם בזה.
יד. אשה השולחת משלוח מנות לילדה קטנה, או לילד קטן, לא יצאה ידי חובה, לא יצאה ידי חובת משלוח מנות, וצריכה לחזור ולשלוח מנות לגדולה.
טו. נשים חייבות בכל המצוות הנוהגות בפורים, במתנות לאביונים, בסעודת פורים ביום, ומן הדין אינן צריכות לאכול פת בסעודת פורים, ויש אומרים שאין הנשים חייבות בשתיית יין בפורים, שאין דרכן של הנשים בשתיית יין.

אוצר הדינים לאשה הרב יצחק יוסף שליט"א תוכן עניינים

אוצר הדינים לאשה הרב יצחק יוסף שליט"א תוכן עניינים


פרק א - הלכות השכמת הבוקר ונטילת ידים

פרק א - הלכות השכמת הבוקר ונטילת ידים

א. כאשר האשה מתעוררת מהשינה בבוקר, יש לה להמתין קימעא, ולא לעמוד בפתאומיות, כי הדבר מזיק לבריאות. ואמנם הסכנה היא דוקא בעומדת על רגליה מיד, אבל בקמה ממטתה להתלבש וכדו', ואינה עומדת על רגליה מיד, אלא נשארת יושבת במטתה, אין בכך סכנה.
ב. מיד כשתיעור משינתה תעיד על עצמה אמונתה בבורא יתברך, ותאמר: "מודָה אני לפניך וכו'". וגם תרגיל את הבת לומר מודָה אני. שמכיון שזו היא הודאה להשם יתברך שהחזיר את הנשמה, גם האשה צריכה להודות על כך ולומר מודה אני. ותפסיק בין תיבת בחמלה, לרבה אמונתך.
ג. אף שהאשה עדיין לא נטלה ידיה ויש על הידים רוח רעה, אפילו הכי מותר לה לומר "מודָה אני" קודם הנטילה. וגם אם יש לכלוך בחדר ואי אפשר לומר שם דברי תורה, אפילו הכי תאמר נוסח מודה אני.
ד. קטן היודע לדבר, טוב ונכון שההורים ירגילוהו לומר בקומו משנתו, "מודה אני לפניך וכו'".

פרק ב - דין לבישת בגדים וכיסוי הראש

פרק ב - דין לבישת בגדים וכיסוי הראש

א. קטן שהוא בר הבנה יש להרגילו עוד מקטנותו להתלבש בצניעות.
ב. גם האשה טוב שתנעל בתחלה מנעל ימין, ואחר כך תנעל מנעל שמאל, ותקשור של שמאל תחלה, ואחר כך תקשור של ימין. ויש אומרים דכיון שהאשה אינה מניחה תפילין, ואף מוחין בידה שלא תניח תפילין גם אם רצונה בכך, נועלת וקושרת של ימין תחלה.
ג. כשמסירים את המנעלים מהרגלים, אין להניחן הפוך, אלא תניח המנעלים על הקרקע כרגיל.
ד. כתבו הפוסקים, שאיש לא יקנח עצמו ביד ימין, ואחד הטעמים הוא כיון שביד ימין הוא קושר את התפילין על ידו השמאלית. וטעם זה אינו שייך אצל נשים, כיון שאינן מניחות תפילין. ומכל מקום גם אשה נכון שתקנח ביד ימין, כיון שיש עוד טעמים לדין זה, ושאר הטעמים שייכים גם לגבי נשים.
ה. יש לחנך את הילדים הקטנים [מזמן שמתחילים ללכת, ולכל הפחות מגיל שלש אחר התספורת] להרגילם שיהיה ראשם מכוסה בכיסוי ראש.
ו. יש ליזהר מאד בקדושת הספרים, ומי שאינו נזהר בקדושתם, כגון שנותן גרף של רעי באותו חדר שהספרים שם, לצורך הילדים הקטנים, וריח רע מגיע בכל החדר שהספרים שם, עליו נאמר שגופו נעשה מחולל על הבריות, ועליו נאמר כי דבר ה' בזה. ונהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים לאור הנר של ש"ק משום ביזוי מצוה. ואפילו ברחוק קצת אסור משום ביזוי מצוה, אחר שהאור הוא של מצוה. ו)
ז. טוב להקפיד בקטן שהגיע לחינוך שיהיה גופו נקי אחר עשיית צרכיו, ועל האשה לזרז את בניה על כך. ועל כל פנים מותר לחנך את הקטנים לברך ולומר פסוקים ודברי תורה אף אם יודע שאינם מקנחים את עצמם יפה. ומותר גם לשבת לצידם ולקרוא קריאת שמע ולהתפלל ולברך, ובלבד שלא יהיה שם ריח רע.

ח. יכולים לסדר את המטות כפי שירצו, אך היכא דאפשר טוב לסדר המטה באופן שראשה יהיה למזרח ומרגלותיה למערב.

כל נושאי ההלכות בספר ילקוט יוסף לנשים

בדברים השייכים לנשים ברכת הגומל דין הפרשת חלה בשבת וביום טוב לנשים הפרשת חלה ממצה ודין התפלות ודיני תפלה ושהחיינו כביסה ותליית כביסה בשבת סימן שכד - שיעור חיוב חלה ומינים המצטרפים סימן שכה-שכו דין ב' עיסות שאין בהם שיעור סימן שכו - עירוב עיסות סימן שכז - מתי חל חיוב הפרשת חלה על העיסה סימן שכח - דין ברכת החלה ומי ראוי להפרישה סימן שכט - הלכות איזה פת חייבת בחלה סימן של - דין עיסת עכו"ם ושותפין והפקר לנשים עוד בסימן רסג - ברכת הדלקת נרות שבת פדק לד - דיני יולדת בשבת פרק א - הלכות השכמת הבוקר ונטילת ידים פרק ב - דין לבישת בגדים וכיסוי הראש פרק ג - דין ברכת אשר יצר לנשים פרק ד - הלכות ציצית ותפילין לנשים פרק ה - הלכות ברכות השחר וברכות התורה פרק ו - דין מאה ברכות לנשים פרק ז - דין ברכות התורה לנשים פרק ח - הלכות פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע פרק ט - חיוב נשים בתפלה פרק טו - דיני כניסת שבת פרק טז - הלכות הדלקת נרות שבת פרק י - הלכות נטילת ידים לסעודה פרק יא - הלכות סעודה וברכת המזון פרק יב - הלכות ברכות פרק יג - הלכות מנחה וערבית לנשים פרק יד - דיני ערב שבת פרק יז - הדלקת נרות במועדי השנה פרק יח - הלכות קידוש לנשים פרק יט - דין נשים בסעודות שבת פרק כ - חיוב נשים בהבדלה פרק כא - עניני הוצאה פרק כב - ניקוי בגדים פרק כג - ניקיון הבית והכלים בשבת פרק כד - דיני הדחת כלים וטבילתן בשבת פרק כה - תכשיטי אשה פרק כו - שכר שבת ודיבור חול פרק כז - דיני מוקצה שו"ע סימן שח פרק כח - טיפול בילדים בשבת פרק כט - הנהגות למי שיש בביתה עוזרת נכריה פרק ל - בדיני שהייה וחזרה פרק לא - הלכות בישול המצויות פרק לב - הכנת מזון בשבת פרק לג - דיני חולה בשבת פרק לה - דיני רחיצה בשבת לנשים פרק לו-לז דיני ערב ראש חודש וברכת הלבנה לנשים פרק לח - הלכות ראש השנה ועשי"ת לנשים פרק לט - הלכות יום הכיפורים לנשים פרק מ - הלכות סוכה ולולב לנשים פרק מא - הלכות חנוכה לנשים פרק מב - הלכות ד׳ פרשיות ופורים לנשים פרק מג - הלכות פסח לנשים פרק מד - הלכות ספירת העומר ושבועות לנשים פרק מה - הלכות יום טוב וחול המועד לנשים פרק מו - הלכות תענית י"ז בתמוז ובין המיצרים לנשים פרק מז - הלכות תשעת באב לנשים פרק מח - הלכות מליחה לנשים פרק מט - מהלכות בשר בחלב פרק נ - הלכות הפרשת חלה פרק נא - מהלכות נדרים לנשים פרק נב - מהלכות כיבוד אב ואם לנשים פרק נג - הלכות מפני שיבה תקום לנשים פרק נד - הלכות תלמוד תורה לנשים פרק נה - מהלכות מזוזה פרק נו - פרטי דינים ביורה דעה ואבן העזר פרק נז - מהלכות ביקור חולים ואבלות פרק נח - הלכות נישואין פרק נט - עניני חנוכת הבית פרק ס קונטרס "קדושים תהיו" - הנהגות צניעות לאשה ולבת תוכן עניינים