פרק ה - הלכות ברכות השחר וברכות התורה
א. נשים חייבות לברך כל ברכות השחר, כמו
שמבואר בתשובות הגאונים, מפני שאינן בכלל מצות עשה שהזמן גרמא, חוץ מברכת
"שלא עשני אשה", שבמקומה תאמרנה "ברוך שעשני כרצונו" בלי
הזכרת שם ומלכות. והמורות והמדריכות של בתי הספר לבנות חייבות להזהיר את
תלמידותיהן לבל תברכנה ברכת שעשני כרצונו עם הזכרת השם, שזוהי ברכה לבטלה. אולם
הברכות "שלא עשני גוי", ו"שלא עשני עבד", תאמרנה גם הנשים בשם
ומלכות, בנוסח: "שלא עשני גויה", "שלא עשני שפחה". וכן המנהג.
ב. אשה ששכחה לברך ברכות השחר, והתפללה
עמידה של שחרית, לא תברך עוד ברכת אלהי נשמה. אבל יתר ברכות השחר תברך, כולל ברכות
התורה, מאחר שאין האשה מברכת ברכת אהבת עולם לפני קריאת שמע.
ג. אשה ששכחה לברך ברכות השחר בבוקר,
יכולה לברך ברכות אלה במשך היום, ואפילו אם שקעה החמה, ובלבד שלא יהיה זה סמוך
לשינת לילה, כי איך תאמר פוקח עורים בעוד שהיא עומדת לישן.
ה. ביום הכפורים ובתשעה באב, יכולות הנשים
לברך ברכת שעשה לי כל צרכי, בבוקר, דאף על פי שגם הנשים אסורות בנעילת מנעלים של
עור ביום הכפורים ובתשעה באב, והרי ברכה זו נתקנה על לבישת המנעלים (כמבואר בברכות
דף ס:) מכל מקום שייך לברך ברכה זו גם בימים אלה, שעל מנהגו של עולם היא מברכת,
והברכה היא גם על שאר צרכים. ועוד שרגילים לנעול נעלים שאינם של עור, שמותרים גם
בימים אלה, וגם יש נועלים נעלים של עור במוצאי יום הכפורים ובמוצאי תשעה באב עם
צאת הכוכבים. וגם יש פוסקים שהעידו שכן המנהג, וידוע שבמקום מנהג אין אנו חוששין
לספק ברכות, לפיכך אפשר לברך ברכה זו גם בתשעה באב וביום הכפורים.
ו. אשה עיורת אין לה לברך ברכת "פוקח
עורים" בברכות השחר, אך אם מברכת ברכה זו, ומתכוונת על מנהגו של עולם, יש לה
על מה שתסמוך. ומכל מקום אם באה לשאול מורים לה שלא תברך ברכה זו, שספק ברכות
להקל. אבל ברכת "הנותן לשכוי בינה", לכל הדעות סומא מברכת ברכה זו. ו)
