פרק כג - ניקיון הבית והכלים בשבת

פרק כג - ניקיון הבית והכלים בשבת

א. הספרדים ההולכים בעקבות הוראות מרן השלחן ערוך מותר להם לכבד בית מרוצף בשבת במטאטא כדרכם בחול. ואפי' במטאטא העשוי מענפי אילן יבשים שאינם נכפפים, ובודאי נשבר מהם בעת הטיטוי, אפשר להקל. אבל בקרקע שאינה מרוצפת אין להקל אלא על-ידי גוי. ולדעת הרמ"א יש להחמיר שלא לטאטאות את הבית אפילו במרוצף. אבל על ידי גוי יש להקל בכל ענין, בין בבית מרוצף ובין בבית שאינו מרוצף. ויש אומרים שגם לאשכנזים יש להקל לטאטאות את הבית במטאטא מברשת שאינו עשוי מקש, אף על-ידי ישראל, ואין לחוש שמא יבואו לטאטאות בית שאינו מרוצף ואז ישוו גומות, דכיון שבזמן הזה כל הבתים שבעיר הם מרוצפים אין לגזור בית מרוצף אטו בית שאינו מרוצף. וכן עיקר.

ב. אין שוטפין את הקרקע במים בשבת, אפילו בקרקע מרוצפת. ומכל מקום כשיש לכלוך על הרצפה, מותר לשפוך על מקום הלכלוך מעט מים מכלי, ולנגב המים במגב [מקל-גומי].

ג. מים שנשפכו על גבי שיש מטבח, אף שהשיש מחובר לקרקע מותר להדיחו ולנגבו במגב גומי, אך כשמשתמש במטלית יזהר להעביר את המטלית בנחת, שלא יבוא לידי סחיטה.

ד. כלי סעודה חדשים שנקנו מן הגוי ולא הטבילום מערב שבת, ירא שמים יצא ידי חובת כל הפוסקים ויתן את הכלי לאינו יהודי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו, [ויאמר לו שאינו יכול להשתמש בכלי מבלי שיתן לו תחילה הכלי במתנה, ויחזור וישאלנו ממנו]. ואז אין הכלי צריך טבילה לעולם. [ומה שנותן את הכלי במתנה לגוי בשבת, אין לחוש בזה משום נתינת מתנה בשבת, מאחר שהוא לצורך השבת]. ואם אי אפשר לו לתתם לגוי במתנה בשבת, לדידן מותר להטבילם בשבת אף לכתחילה. וקודם הטבילה יברך על "טבילת כלים" כמנהגו בימי החול. אך האשכנזים מחמירים שלא להטביל כלים חדשים בשבת, ואולם כלי שראוי לשאוב בו מים מהמקוה, מותר להם לשאוב בכלי זה מים ולהטבילו בדרך זו. ואז גם יברכו בלחש על הטבילה.

ה. מותר להעביר את האבק במטלית יבשה מעל הרהיטים, באופן שעושים זאת בנחת, ואין מתכוונים להבריקם, אלא להסיר את האבק מעליהם, ולכן אם יש בזה טורח רב אין ראוי לעשות כן בשבת.

ו. יש אומרים שמותר לנקות בשבת את השטיחים ולהסיר מהם האבק ע"י מכונה ידנית, אף אם המכונה תולשת ומורטת את הצמר מן השטיחים, דהוי פסיק רישיה דלא איכפת ליה בדרבנן. ויש חולקים. ואף שהעיקר כסברא ראשונה, מכל מקום המחמיר תבא עליו ברכה. ו)

ז. מותר להעביר בשבת את האידים מעל החלונות. וטוב יותר שתעשה כן בידה. ומכל מקום מותר לעשות כן גם בבגד.

ח. יש אומרים שאם באה למזוג איזה משקה לתוך כוס בשבת, לא תמזגנו על המפה שעל השלחן, אלא תתן צלחת מתחת לכוס, שאם ישפך מהמשקה, לא ישפך על גבי המפה, שיש בזה משום כיבוס. דשרייתו זהו כיבוסו. אך מעיקר הדין אין צריך ליזהר בזה, מאחר שהוא דרך לכלוך.

ט. מפת שלחן העשויה מניילון, או מכנסי תינוק העשויים מגומי או מניילון, שאין בהם בד, וכן סדין העשוי מניילון או חומר סינטטי, מותר לשרותם במים בשבת, או להזרים עליהם מים, אם הוא צריך להשתמש בהם בשבת. אך לא ישפשף חלקיהם זה בזה לא ביד ולא במטלית.

י. מותר לנקות בשבת פיטמת בקבוק של תינוק, [העשויה מפלסטיק], ע"י שרייתו במים, או שפיכת מים.

יא. מים שנשפכו בשבת על השלחן או על הכסא, מותר לנקותם בשבת ע"י ניגוב במגבת או במפית נייר. ויזהר לנגב בנחת כדי שלא יבא לידי סחיטה. ובלבד שלא יהיו מים מרובים כל כך. ומותר להניח בנחת מפית נייר לבנה על משקין שנשפכו על השלחן, ואין לחוש בזה לאיסור צובע. [ואם יש לכלוך דבוק על השלחן לא ינקה במטלית רטובה].

יב. מותר לנגב בשבת את השלחן במגב פלסטיק. וכן מים או שאר משקים שנשפכו לארץ, מותר לנגבם בשבת במגב [מקל גומי]. וטוב ליזהר שהמים לא ירדו לחצר הבית דרך הצנור שבמרפסת, שיש בזה חשש איסור השקייה בשבת. [כאשר דוחף את המים במגב גומי ישירות לתוך החור שממנו יורדים המים לחצר].

יג. אין לנגב במפה כוס צר שהיה בו מים או יין, שמתוך שהכוס צר יבוא לידי סחיטה. ובסמרטוט המיוחד לכך שאין מקפיד עליו לסוחטו, שמנגבים בה כלים הרבה, מותר, שאם הסמרטוט יתלכלך מצד אחד על ידי הניגוב, ינגב בה מצד אחר.

יד. מותר לנער את המפה במרפסת, או בחצר הבית [במקום שיש עירוב] אף שהצפורים יבואו אחר כך ויאכלו מהפירורים, ואפילו אם בדרך כלל הוא מנער את המפה במקום אחר, דסוף סוף אינו טורח אלא לצורך עצמו לנקות המפה.

טו. מותר לקפל את השמיכות ולסדר את המטות מליל שבת לשבת. אבל אין מציעין את המטות משבת למוצאי שבת, ואף אם יש שהות ביום כדי שיוכל לישן על המטה בשבת, מכל מקום כיון שאין דעתו לישן על המטה עד למוצאי שבת, הרי הוא כמכין משבת לחול ואסור. ואם דעתו להסב על המטה, מותר לסדרה, ואפי' הן עשר מטות. וכן אם המטה עומדת בבית, והוא דבר מגונה וביזיון לשבת שהמטה תעמוד כך, מותר להציע המטות, דזה מיקרי צורך שבת.

טז. נכון להחמיר שגם הנשים לא תקראנה בשבת בספרי בישול, אף אם הן נהנות מקריאה זו.

יז. כשעורכים איזו מסיבה במוצאי שבת, אסור להתחיל בהכנות לסידור החדר בשבת, או להוציא המטות, או לפרוס מפות על השולחנות, וכדומה.

יח. מותר להלביש את הילדים הקטנים בבגד שישנים בו, בשבת לקראת ערב, אף שהולכים לישון רק אחר צאת הכוכבים, ואין בזה איסור משום מכין משבת לחול, אם הדרך הוא להלבישם בכל יום בשעה כזו.

יט. נכון להחמיר שלא להניח את הבגדים בשבת לתוך מכונת כביסה, שמאחר ואין דרך להניח את הבגדים הצריכים לכביסה בתוך המכונה עם הסרתם, הרי זה נראה כמכין משבת לחול. ומכל מקום המקילין בזה יש להם על מה שיסמוכו, ובפרט אם עושים כן כדי למנוע התנדפות ריח רע מהבגדים.

כ. טוב ונכון שלא לקרוא עתון [דתי] בשבת, ובפרט בני תורה. ועיתונים חילוניים אסור לקוראם אפילו בימי החול, וכל שכן בשבת. והם מוקצה בשבת. ומצוה רבה לפרסם איסור זה בקרב ההמון הנכשלים בלא יודעים באיסור זה, אחר שהעיתונים החילוניים מקררים את האדם מיראת ה' מוראו ויראתו, ויש בהם דברי כפירה וזלזול בחכמים, ושאני מינות דמשכי. ובנוסף לכך הם מלאים בדברי פריצות וניבול פה, תמונות תועבה, ושומר נפשו ירחק מהם, ויזהר שלא להביא את ילדיו לבית שיש בו עיתונים כאלה, שמרעיל בכך את נפשם. ואסור באיסור גמור למכור עיתונים חילוניים, והמוכר עיתונים חילוניים עובר באיסור של מסייע בידי עוברי עבירה.

כא. כובע של אשה העשוי מבד לבד, אם נתקמט בשבת, מותר להחזיר את הקמטים ולסדר את הכובע, ואין בזה חשש.

כב. טיט שתחת הצפורן, מותר לאשה לנקותו בשבת, לצורך נטילת ידים לסעודה. וכל שכן לצורך מניעת חציצה בטבילתה.