סימן שכז - מתי חל חיוב הפרשת חלה על
העיסה
א. המפריש חלתו קמח אינה חלה, וחייב לחזור
ולהפריש. ודוקא באומר שיחול עליה שם חלה בעודו קמח, אבל המפריש קמח ואומר כשתיעשה
עיסה יחול עליה שם חלה, דבריו קיימים.
ב. לכתחלה טוב להמתין מלהפריש חלה עד לאחר
גמר הלישה, כשהעיסה תיעשה גוף אחד, ולא יפריש קודם.
ג. לכתחלה יש להפריש את החלה לאחר גמר
הלישה קודם האפייה, אולם אם שכחו ולא הפרישו חלה מהעיסה וכבר אפו את הלחם, מפרישין
מן הפת לאחר האפייה, שנאמר, באכלכם מ"לחם" הארץ. ויכניס כל הלחמים לתוך
סל, או כלי עם דפנות מעל לגובה המוכנס לתוכו, או יכסם במפה, ויפריש עם ברכה.
ד. משגיח כשרות העובד במאפייה, ומפריש
חלה, יכול גם לברך על הפרשת החלה, שבודאי בעל הבית נותן לו רשות לכך. ואם המשגיח
יוצא ונכנס בתדירות, ואי אפשר שיהיה שם בכל לישה ואפייה, ויש לחוש שמא בינתיים לשו
עיסה ואפו אותה ונתערב עם שאר הלחמים, או שנמכרו בפני עצמם, יש שיעצו שיצוה
לפועלים [יהודים] להפריש מכל עיסה ועיסה ולהניח בצד, וכשיחזור יפריש על כולן. ויש
שיעצו שהמשגיח יפריש חלה מהעיסה הראשונה שלשו בבוקר, [כשיעור חיוב הפרשת חלה],
ויאמר הרי זו חלה על העיסה ועל השאור ועל הקמח שנשתייר, ולכשתעשה כולה עיסה אחת
תתקדש זו שבידי לשם חלה. או שמתנה שתחול החלה אף על הקמח שיתערב אחר כך בשעת
עריכה. וצריך ליזהר שלא לשרוף החלה עד אחר כל העריכה. [ולש שיעצו שהמשגיח יאמר בכל
הפרשת חלה: הריני מפריש חלה זו על כל מה שיש כאן, ועל כל מה שכבר נילוש ונאפה אצל
זה הנחתום, ולא הפרישו ממנו חלה, בין על מה שעדיין בעץ, בכל מקום שהוא, בין על כל
מה שכבר נאכל].
ה. משגיח כשרות העובד בהשגחה במאפיית לחם,
ומפריש חלה מכמה עיסות, לכתחלה לא יפסיק בדיבור שאינו מצורך הענין, כדי שברכתו
תחול על כל ההפרשות שעושה, ואם סח בדברים בטלים שלא לצורך ההפרשה, בין ההפרשות,
משום ספק ברכות אינו חוזר לברך. אולם אם עשה הפסק גדול, וכגון שסיים את משמרת
הבוקר, ושב לביתו, ושוב בא אחר הצהרים להמשיך בעבודתו, צריך לחזור ולברך על
ההפרשה.
