פרק ד - הלכות ציצית ותפילין לנשים

פרק ד - הלכות ציצית ותפילין לנשים

א. נשים פטורות ממצות ציצית, ככל מצוות עשה שהזמן גרמא. ואף על פי שבשופר וסוכה ולולב אם רצו הנשים לקיימן רשאיות, ובלבד שלא תברכנה על המצוה, [למנהג הספרדים ועדות המזרח], ואין בזה משום כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, מכל מקום במצות ציצית אין להן לחייב את עצמן ולהתעטף בציצית, אפילו בלי ברכה, שהדבר נראה כגאוה. ויש אומרים שיש בזה גם חשש משום לא יהיה כלי גבר על אשה, ואף על פי שהעיקר לדינא שאין בזה האיסור הנזכר, מכל מקום ראוי למונען מזה, וגם על פי הסוד הנשים לא שייכות במצוה זו. ובפרט בזמן הזה כאשר הרפורמים מנהיגים כן בקהילותיהם.

ב. טלית השייכת בשותפות לאיש ואשה, חייבת בציצית, ומכל מקום אין לאיש לברך על טלית כזו.

ג. אשה כשרה להטיל את הציציות בכנף הטלית. ומכל מקום לכתחלה יש להחמיר שדוקא איש יטיל את חוטי הציצית בבגד הטלית, ולא אשה.

ד. אם אשה טווה ושוזרת הציצית, יאמר לה: טווי ושזרי ציציות אלו לשם מצות ציצית. וגם היא תאמר "הריני טווה ושוזרת לשם מצות ציצית".

ה. דבר טוב הוא שגם האשה תהיה מסייעת ביד בעלה ובניה במצות טלית קטן, ותהיה זהירה לבדוק את הטלית קטן בעת שמזמנת הבגדים לבעלה להחליפם, ותזהר שלא יקרעו החוטים בעת הכיבוס באופן הפוסל את הטלית, ושלא יהיו הציציות מסובכים זה בזה, ותקבל שכרה מן השמים שמצילה את בעלה מאיסור, שלפעמים האיש בהול ללבוש בגדיו ואינו בודק את הטלית קטן. ומכל מקום בנוסף על בדיקת אשתו יבדוק גם הוא, כי יש אומרים שאין האשה נאמנת מדין "עד אחד הנאמן באיסורין".

ו. נכון ליזהר לכבס הטלית מפעם לפעם אם נתלכלכה, כדי שתהיה הטלית נקיה ולבנה. ובפרט דיש בזה משום זה אלי ואנוהו. ו)

ז. מותר לאשה לתת את הטלית לשפחה גויה, כדי שהיא תכבס הטלית. ואמנם יש אומרים שאין ליתן הטלית לכובס גוי שיכבסם, כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו. ולדעתם יש להתיר את קשירת הציציות קודם שתמסור הטלית לכובסת גויה. אך כבר נהגו להקל ליתן הטלית לכובסת גויה. והמחמיר בזה תבא עליו ברכה. ולכן אם אי אפשר יכול לסמוך על המתירים.

ח. נשים פטורות מלהניח תפילין, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גורם למצוה שתבוא, אחר ששבת ויום טוב אינם זמן תפילין. וגם על פי הסוד אין לנשים להניח תפילין. ונשים שרוצות להחמיר על עצמן ולהניח תפילין, יש למחות בידן, גם מפני שקשה להן לשמור על נקיות הגוף בעת הנחתן.

ט. יש ליזהר ולהחמיר לכתחלה שלא לעשות שום תיקון של הספר תורה על ידי אשה, הן לגרור הדבוקים באותיות, הן לתפור היריעות ולחברם יחד בגידין, וכדומה. ומעולם נשמע אצלינו שהנשים תתפורנה את יריעות הספר תורה. ובדיעבד אם הפרידה הדבוקים שבין אות לאות על ידי גרידה, או תפירת היריעות, הספר תורה כשר, אך אם אפשר בקלות להתיר התפירות שתפרה האשה ולחזור ולתופרם בכשרות, טוב שיעשו כן. והנכון שהאיש יתפור למטה ולמעלה ובאמצע, וגם בין לבין יתפור האיש, ואז תקרא כל המלאכה על שמו של הסופר או על כל פנים האיש. ובמקומות שנוהגים שאת היריעות האחרונות תופרים בני המשפחה שתרמו את הספר תורה, וגם הנשים רוצות לתפור, אין לעשות מחלוקת בשביל זה, והנח להן במנהגן.

י. חולה שידו הימנית משותקת לגמרי, צריך להניח תפילין או על-ידי אחרים, אפילו אם יצטרך לשלם להם איזה סך עבור טיפולם הקבוע בו. ואם אין לו מי שיניח לו תפילין אלא אשתו או בנותיו, יכול להניח תפילין על ידן, אך לכתחלה ישתדל שאיש יקשור לו תפילין.

יא. אם הבעל חולה וידו הימנית בגבס באופן שאי אפשר לו להניח תפילין על זרועו השמאלית ללא סיוע מאחר, ואין איש אחר זולת אשתו נדה, מותר לה להניח לו תפילין, ותזהר מאד שלא תגע בבשרו ממש, אלא בהפסק מפה, או על ידי כפפות.

יב. יש אומרים שאין הנשים חייבות במצות כתיבת ספר תורה.