פרק נח - הלכות נישואין

פרק נח - הלכות נישואין

א. אשה פטורה ממצות פריה ורביה, ומכל מקום האשה נחשבת כמסייעת במצוה. ובכל אופן אין לאשה לשבת בלא איש.

ב. שידוך ששם הכלה הוא כשם אמו של החתן, אין לדחות את ההצעה אם היא מתאימה לו מכל הבחינות. אלא שנכון שהכלה תוסיף שם אחר על שמה, במסמכים הרשמיים, עד שיתפרסם הדבר, לפחות ל׳ יום קודם לחופה. וכאשר שמות המחותנים שוים (והיינו אבי החתן ואבי הכלה), אף על פי שבצוואת ר׳ יהודה החסיד מזהיר גם על זה, מהגמרא מוכח שלא חששו לכך, ולכן כל מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה. וכן מותר לשני אחים לישא שתי אחיות, ואין מקפידים בזה על צוואת ר׳ יהודה החסיד. וכן מותר לישא אשה שניה ששמה כשם אשתו הראשונה, אך יעשו שינוי השם. [ילקוט יוסף, ספר חופה וקידושין, מהדורת תשס"ה, עמוד כה והלאה].

ג. כשיש מידע לא טוב על הכלה, יש להיוועץ עם מורי הלכה, אם להעביר מידע זה לצדדים, ואין להחליט לבד באיסור לשון הרע החמור. ועל כל פנים בודאי שאין להטעות את אחד הצדדים בדברים מהותיים התלויים בתכונות ומעלות המשודך או המשודכת, כגון אם סבו של החתן התגייר, שיש צורך להודיע זאת. וכן אם הכלה מאומצת, או החתן הוא מאומץ, צריך להודיע זאת לכלה. וכן היודעת על איזה מחלה רצינית של הכלה, כגון מחלה שיש בה סכנה, חובה עליה להעביר את המידע לידיעת המשפחות, שלא לעבור על לאו דלא תעמוד על דם רעך. אך מחלות שאינן חמורות כל כך, אף על פי שאותה מחלה מחייבת את הכלה לשמור על דייאטה מסויימת, נראה שאין חיוב לגלות זאת. וכן אם הכלה גדולה מעט מהחתן, גם כן אין חיוב לגלות זאת אם לא נשאלו על כך. [שם עמוד לט].

ד. בעלת תשובה, צריכה לגלות זאת קודם החתונה, ופעמים שצריכה לגלות הדבר עוד קודם שנפגשה עם הבחור. ותעשה כן על פי עצת חכם. אך אינה צריכה לפרט את החטאים שנכשלה, ודי שתאמר באופן כללי שהיתה חילונית. [שם עמוד מב].

ה. מותר לשתי אחיות לישא ב׳ אחים. ומותר לאחות צעירה להתחתן קודם אחותה המבוגרת ממנה, כל שהגיעה לזמן הנישואין. אך פעמים שיש להורות לה שתמתין לאחותה הגדולה, והכל לפי הוראת החכם.

ו. מותר לכלה ללכת לחתונת חבירתה וכדר, גם כשהיא בתוך ד ימי המשתה. וכן מותר ליולדת להשתתף בשמחת קרובותיה אף בתוך ל׳ יום ללידתה. ו)

ז. כהנת, צריכה להזהר שלא להינשא לחתן חילוני המחלל שבת בפרהסיא, שיש בדבר גם סכנת חיים לשניהם. אלא תינשא לבן תורה ירא שמים, או למי שהוא קובע עתים לתורה, שעה ויותר. [ספר חופה וקידושין, שובע שמחות א׳, מהדורת תשס"ה, עמוד מו].

ח. אין לכהנת להינשא לחילוני אף שהוא מבטיח לחזור בתשובה, עד שיאמנו דבריו בבירור גמור למעשה במשך זמן סביר.

ט. יש אומרים שאין לכלה להתענות ביום החופה, שלא נהגו בזה אלא החתנים. ויש אומרים שגם הכלה מתענה ביום החופה. ובלאו הכי מנהג הספרדים שגם החתן אינו מתענה ביום החופה.

י. הכלה צריכה לקדש עצמה ביום החופה, ולעשות תשובה ביום ההוא, ולבקש סליחה וכפרה מהשי"ת, ולהתפלל שהקב"ה ישרה שכינתו ביניהם.

יא. נכון שהכלה תפייס את הוריה ביום החתונה, כמו בערב יום הכפורים, כי עבירות שבין אדם לחבירו אין התשובה מועילה עד שיפייס את חבירו. וכן ראוי ונכון שהורי החתן והכלה יעשו שלום עם שונאיהם ביום החופה.

יב. ראוי ונכון שהחתן והכלה לא ילכו להצטלם ביום החתונה, קודם החופה. מחשש שיגעו זה בזו, כפי שהנסיון הוכיח. ובפרט שאין לאבד יום יקר זה בדברים של מה בכך.

יג. חובה על כל כלה ללמוד הלכות טהרת המשפחה בהדרכת רבנית מוסמכת. ועל החתן והכלה לדעת, שהגורם העיקרי להצלחה בחינוך הבנים שיהיו עובדי ה' הוא הכוונה בקיום מצות החתונה, שלא יכוין ח"ו למלאות תאוות לבו, אלא לקיים מה שציונו הבורא, ולקיים הכתוב והתקדשתם והייתם קדושים. [וראה בהערה].

יד. יש נוהגים שהכלה קונה את הטלית לחתן. ומנהג זה לא פשט אצלינו הספרדים [רק לאחרונה]. ובודאי שאין לגרום למחלוקת בעבור מנהג זה.

טו. קודם נתינת הטבעת תסיר הכלה את הכפפות מעל ידה הימנית, כדי שהחתן יתן את הטבעת על אצבעה ממש.

טז. יש להזהיר את הכלה שתשים לב למה שהחתן אומר לה בעת נתינת הטבעת, ולא תשים כל מעיינה בצילומים. ולהבין את משמעות הדברים שאומר: הרי את מקודשת וכר, ועל החתן לידע שנותן הטבעת לשם קידושין ולא לשם מתנה.

יז. יש להזהיר את הכלה שלא תענה "ברוך הוא וברוך שמו" אחר הזכרת שם ה׳ בברכות שתחת החופה, כיון שהיא צריכה לטעום מהיין, ועניית ברוך הוא וברוך שמו היא הפסק בברכה. ויש להזהיר גם את החתן כן. ובדיעבד אם ענו ברוך הוא וברוך שמו, רשאים לטעום מהיין, ויסמוכו על הפוסקים שהקילו בזה.

יח. אין הכלה חייבת לכסות את ראשה מיד לאחר שבע ברכות שתחת החופה, מפני שעדיין דינה כארוסה עד אחר הייחוד, לפי מנהגינו שאין מתייחדים אלא לאחר הסעודה. אבל למנהג האשכנזים צריכה הכלה לכסות את שערות ראשה מיד לאחר היחוד. ובפרט לפי מנהגם שעושים יחוד מיד לאחר החופה.

יט. מעיקר הדין היה מקום להתיר לכלה לחבוש פאה נכרית בליל החתונה, לפי מנהגינו שאין עושים ייחוד אלא בסוף החתונה. אך למעשה אין ראוי להתיר לקנות פאה נכרית לצורך ליל החתונה, אלא אם רצון הכלה ללבוש פאה בליל החתונה [קודם היחוד], הנכון הוא שתשאיל פאה מחבירתה [או מסלון כלות] רק עבור ליל החתונה. ואם עשו ייחוד אחר החופה כמנהג האשכנזים, חייבת הכלה לכסות את ראשה כפי הדין מיד אחר הייחוד, ולא די בפאה נכרית. ומן הראוי לכל חתן שישפיע על כלתו עוד מלפני הנישואין, לבל תחבוש פאה נכרית, שמלבד הפוסקים הרבים שאסרו זאת, רבים מאותם רבנים שהקילו בזה יודו שבפאות נכריות שבזמן הזה אין הדבר מגדרי הצניעות לחבוש פאה נכרית. ולכן על החתן להרבות בדברים עם הכלה בענין זה, ויקרא בפניה את דברי רבותינו שאסרו חבישת פאה נכרית נראה בהערה], [וכלה המתעקשת לחבוש פאה נכרית, יש להיוועץ עם מורה הוראה ספרדי אם לבטל השידוך].

כ. כלה שחלק מבני משפחתה חילוניים, וחוששת שירקדו ריקודים מעורבים, עליה לדאוג שהתזמורת תפסיק לנגן אם יתחילו בריקודים מעורבים.

כא. אסור באיסור חמור לנשים לרקוד לפני הכלה במקום שאין מחיצה.

כב. אם עושים צילום "וידאו" יש ליזהר שלא לצלם את ריקודי הנשים, כדי שלא להכשיל אחר כך את אלה שיחזו בצילומים. ואם בכל זאת צילמו את ריקודי הנשים, על הצלם לערוך את סרט הוידאו ולהפריד את הצילומים של הנשים בסרט נפרד.

כג. אסור לאנשים ללכת במחול [מעגל] עם הכלה בז׳ ימי המשתה. ובמקומות שנהגו כן לשמחת חתן וכלה, חובה קדושה לבטל מנהגן, שאין להתיר שום איסור לצורך שמחת חתן וכלה.

כד. אף על פי שמעיקר הדין מותר לאב לנשק את בתו הכלה, וכן את בנותיו הגדולות, מכל מקום ראוי שלא יעשה כן בפרהסיא. ולכן מה שמצוי שאבי הכלה מנשק לבתו הכלה בפרהסיא, ראוי לבטל מנהג מכוער זה.

כה. מותר לכלה לכבס בגד על מנת ללבוש בתוך ימי החופה. וכן אם הכלה יש לה מקצוע של תופרת, מותר לה לתפור בגדים בתוך ביתה בימי חופתה להשתכר ולהרויח, בהסכמת בעלה החתן, ומכל שכן שיש אומרים שהכלה אינה אסורה כלל בעשיית מלאכה בימי חופתה. ולכן המיקל בזה לצורך יש לו על מה לסמוך.