פרק כו - שכר שבת ודיבור חול
א.
המביא אשה לביתו כדי שתשמור על ילדיו בשבת [שמר-טף], לא ישלם לה עבור השמירה של
יום השבת בלבד, אלא יתן לה שכר שבת בהבלעה, דהיינו, שתשמור על ילדיו גם בימי חול,
ויבליע את שכר שבת עם שאר השכר.
ב.
מי ששומע את אשתו המדברת דברי חול בשבת, אם יודע שאם יעיר לה תקבל ממנו, צריך
להעיר לה בניחותא שהדבר אסור לפי ההלכה. אך אם לא תשמע לו, ועל ידי שיעיר לה יתבטל
השלום בבית, יניח הדבר לפעם אחרת להסביר לה האיסור, שגדול השלום מאד.
ג.
נכון להחמיר שגם הנשים לא תקראנה בשבת בספרי בישול, אף אם הן נהנות מקריאה זו. וכן
אם מתפרסמות כתבות בעיתונות [החרדית] בענינים אלה, נכון להחמיר שהנשים לא תקראנה
בשבת כתבות אלה.
ד.
אסור לאשה להכין משבת לחול, או מיום טוב ליום חול. וכן אסור להכין משבת זו לשבת
אחרת. שיש בזה זלזול בכבוד שבת. ואפילו דבר שאינו מלאכה רק טירחא בעלמא, כגון הדחת
קערות וצלחות והבאת יין משבת לחול, אסור.
ה.
מותר לתת מפה על השלחן בשבת, גם אם המפה יורדת לשולי השלחן ונראה כעושה אוהל,
ואפילו אם המפה מגיעה סמוך לארץ, מאחר ואינו צריך לאויר שתחתיו.
ז.
מותר לכסות את הכלים בכיסוי שלהם, ואין לחוש בזה לאוהל. וכן מותר לכפות כלי על
מיני מאכל או משקה כדי לשומרם מפני החמה. [ומותר להחזיר את הקדרה על-גבי הכירה
כשקיימים תנאי החזרה, או בתבשיל יבש, ואין לחוש בזה לאיסור אוהל. ובזמן הזה שאין
לכירה תוך וחלל, בודאי דשרי להחזיר על גביהם קדרה בשבת].
ח.
גגון המחובר לעגלת ילדים, יש אומרים שמותר לפותחו בשבת כדי להגן על הילד מפני החמה
או הגשמים, גם אם הגגון היה מקופל ולא היה בקיפול שיעור טפח. וכן מותר לסוגרו
ולקפלו. והוא הדין בשימשיה [מטריה קטנה] המחוברת לעגלת ילדים, שמותר לפותחה בשבת,
ואין לחוש בזה משום אוהל. ויש חולקים. וטוב ונכון להחמיר לפתוח את הגגון מערב-שבת
בשיעור טפח. ובשעה שחוזר ומקפל את הגגון נכון להחמיר שלא לקפלו לגמרי, אלא ישאיר
שיעור טפח [כולל הקיפול].