פרק לח - הלכות ראש השנה ועשי"ת לנשים
א. אין הנשים צריכות ללכת לאמירת התשליך
שנוהגים לעשות בראש השנה, ואדרבה שב ואל תעשה עדיף, כדי למנוע תערובת של אנשים ונשים
יחדיו.
ב. נשים פטורות ממצות שופר, שהיא מצות עשה
שהזמן גרמא שנשים פטורות. ואפילו נהגה שנים רבות לילך ולשמוע קול שופר בבית הכנסת
ונבצר ממנה באיזה שנה, אינה צריכה לשמוע שופר. אולם אם יכולה להחמיר על עצמה להביא
תוקע לביתה, מותר לתקוע לה, ואין בזה משום איסור שבות. וכן רשאים להוציא השופר
ביום טוב מרשות לרשות לתקוע לה. אבל לא תברך אשר קדשנו במצותיו "וצונו"
לשמוע קול שופר, שיש בזה חשש ברכה לבטלה. ויש למחות בידה שלא תברך. כי אנו קבלנו
הוראות מרן השלחן ערוך שפסק כדעת האומרים שאין הנשים רשאות לברך על מצות עשה שהזמן
גרמא. ואם עברה ובירכה אין לענות אחריה אמן. ואם התוקע חושש שלא תשמע לו נכון
שימנע ולא ילך לתקוע לה, שנמצא מכשילה בחשש ברכה לבטלה. והמנהג אצל האשכנזים כדעת
הרמ"א שהנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא.
ג. אשה שנהגה מכמה שנים לשמוע קול שופר
בראש השנה, וכן שאר מצות עשה שהזמן גרמא, במשך שנים, ונבצר ממנה לעשות כן מחמת
חולי, או לידה, וכיוצא, אם ברצונה לבטל מנהגה זה לגמרי, צריכה התרת נדרים, ולהביע
חרטה על שלא אמרה שהיא נוהגת כן "בלי נדר". אבל אם רק במקרה באותה שנה
אינה יכולה לקיים מצות שופר, ולשנה אחרת תחזור למנהגה הטוב, לשמוע קול שופר, אינה
צריכה התרה. ועל הצד היותר טוב יכוין עליה בעלה בהתרת נדרים שעושים בערב ראש השנה.
ד. התוקע לנשים יכול לתקוע להן אף לאחר
שכבר יצא ידי חובתו, ואין צריך להקפיד כלל לתקוע לנשים לפני שיצא ידי חובתו.
ה. נשים יכולות להתפלל מוסף של ראש השנה,
היות ויש בו הרבה פסוקים של רחמים ותחנונים. ויש אומרים שאף חייבות להתפלל מוסף.
ובשאר שבתות השנה נשים פטורות מתפלת מוסף, ומכל מקום אם מתפללות מוסף אין למחות
בידן.
ו. הנשים לא תברכנה שהחיינו בהדלקת הנרות
של ראש השנה לא בראשון ולא בשני.
